אמרי משה· רבי משה סוקולובסקי
סימן כו
בדין עבד הבא על נכרית ב"ח. וישראל הבא על שפחה מעוכבת ג"ש אם הולד צריך גט שחרור.
א)
הרמב"ם פרק ט"ו מאיס"ב ה"ו, עכו"ם שבא על שפחה שטבלה הר"ז עבד. ועבד שטבל שבא על נכרית הולד עכו"ם הלך אחר האם. אבל עכו"ם הבא על שפחה נכרית או עבד עכו"ם שבא על נכרית ב"ח הולד הלך אחר הזכר עכ"ל. וק"ל טובא, במ"ש דעכו"ם שבא על שפחה קודם טבילתה הולד הולך אחר האב. דלכאורה נראה פשוט דלענין קנין הממון ודאי דשייך הולד לאדון השפחה גם קודם טבילתה. ואין נפ"מ ממי נתעברה אם הוא עכו"ם ואם הוא ישראל. וכן אם נתעברה מעבד הולד שייך לאדון השפחה ולא לאדון העבד. וכן משמע בפ' הפרה (דף מ"ט) דשור שנגח השפחה משלם דמי ולדות לבעל השפחה משום דחמרתא מעברתא אזיק, ואין חילוק בין קודם טבילה לאחר טבילה כיון דגופו קנוי. וגם אין חילוק כלל ממי נתעברה כמו שאין חילוק בבהמה ממי נתעברה והוא פשוט. ולפי זה קשה מאוד במ"ש הרמב"ם דהולד הולך אחר הזכר. והיינו שהוא עכו"ם ואם נתגייר מותר והרי כיון שהולד קנוי לאדון השפחה אם כן ע"כ הוא עבד מצד עצמו ואין יכול לגייר בלי רשות רבו. וכמו אמו השפחה שאין יכולה להתגייר בלי רשות רבה. וכמבואר בימות (דף מ"ו) דדוקא בקונה עבד מהעכו"ם הוא דמהני קדם וטבל לשם ב"ח אבל עכו"ם שהקנה א"ע דבגופו קנוי לא מהני טבילתו לב"ח. וכן במ"ש הרמב"ם דעבד עכו"ם הבא על נכרית הולד הולך אחר הזכר. יש להבין גם כן לענין מה הולך אחר האב. אם נימא דהיינו שישתעבד לאדון העבד זה ודאי קשה מאוד לומר שע"י שנתעברה מעבד יזכה האדון בהולד. ואולי נימא דהולד עבד לענין שצריך ג"ש. ואף שאין משועבד למע"י מ"מ יש עליו אסורי דעבדות מצד אביו וצריך ג"ש וכמו מפקיר עבדו שצריך ג"ש. ונימא דגם קודם טבילה יש עליו איסורי דעבדות וצריך ג"ש וכמ"ש בסימן כ"ב. ושוב ראיתי בספר קה"י שהרגיש קצת במה שהקשינו ורצה לפרש דהרמב"ם קאי בעכו"ם שבא על שפחה שלא טבלה והיא מעוכבת ג"ש שכבר נפקע הממון על ידי הפקר. ושפיר פסק דהולד מתיחס אחר אביו העכו"ם ואין צריך גט שחרור מבעל השפחה כי אין לו בו כלום שכבר הפקיר הממון מאמו. וכן בבבא השני' דעבד שבא על נכרית ב"ח הולד הולך אחר אביו והוא עבד. אף שאין בו לבעל העבד כלום. מ"מ אסורי דעבדות יש עליו. וע"ש היטב.
ב)
ולענ"ד דבריו תמוהים במה דמוקי דברי הרמב"ם כשכבר נפקע ממנו הממון. אם כן גם תחילת דברי הרמב"ם גם כן מיירי שכבר הפקירה. אם כן אמאי כתב דעכו"ם שבא על שפחה שטבלה הרי הולד עבד. כיון דהולד מצד עצמו ל"ש לאדון השפחה שכבר הפקירה ומהכ"ת שיהי' עבד. דבשלמא אי איירי כשלא הפקירה ושייך הולד לבעל השפחה וע"כ הוא עבד מצד עצמו. אבל בהפקירה מהכ"ת שיהי' הולד עבד. ואי משום גזה"כ דהאשה וילדיה. מנ"ל דין זה גם בעכו"ם. ועוד דגם בלא טבלה נימא דהוי עבד מגזה"כ דהאשה וילדיה כיון דגם בלא טבלה יש עליה קנין איסור לדבריו שצריך גט שחרור אחר ההפקר. ועוד דגם בישראל צ"ע טובא אם שייך הדין דהאשה וילדיה במעוכבת ג"ש ויתבאר להלן. וגם מה שכתב בבבא השני' דעבד הבא על נכרית ב"ח הולד יש עליו איסור דעבדות אף דאין לו בעלים. צ"ע דלענין מה נפ"מ. אם לענין שיהי' עליו איסור דלא יהי' קדש הרי דעת הרמב"ם דלא יהי' קדש לא קאי על עבד ושפחה. ודוחק לומר דלענין איסור דרבנן דעבדות. דבלא זה אסור משום עכו"ם. ואי דנימא דנפ"מ לענין שלא יוכל להתגייר. זה צ"ע באין לו בעלים גם על האיסור אם יעכב זה לגירות. וזה תליא במ"ש בסימן להסתפק בהא דמיתת הגר שמתיר אי הוא גזה"כ דוקא במיתה. או דכל מקום שאין בעלים גם על האיסור ממילא מותר. וגם עיקר דינו דאף שאינו עבד מצ"ע מ"מ יהי' אסורי דעבדות משום דמתיחס לאביו. צ"ע טובא דנראה דעה זה לא שייך יחוס דאיסור עבדות אינו מפסולי קהל. וביותר קשה טובא על דבריו מרמב"ם פ"ט מעבדים ה"ג. אבל עבד שלנו שבא על אחת מן האומות אין הבן עבד משום דעבד אין לו יחוס. הרי מבואר דאין מתיחס לאביו העבד לענין איסורי עבדות. ועוד לפמ"ש בסימן כ"ב דבגיותן ליכא איסור עבדות. ודאי דאי אפשר לפרש כפי' הקה"י.
ג)
ולענ"ד נראה דדברי הרמב"ם פרק ט"ו מאס"ב הנ"ל לא קאי לענין דין עבדות אם הוא עבד או בן תורין. רק קאי לענין יחוס כגון שאביו עמוני או מצרי ואמו השפחה אינה מאותו עם או כשרה או להיפוך. ולענין זה חילוק עבדים ושפחות טבולים מלא טבלו. דבטבלו יש להם דין ישראל לכ"ד. וע"כ בבבא ראשונה בעכו"ם שבא על שפחה שטבלה הולד עבד. והיינו דמתיחס אחריה לענין פסולי קהל וכנ"ל. דאם היא כשרה אף שאביו פסול הולד כשר. וכמו בישראל דממזר נושא שפחה הולד עבד. וה"נ בעכו"ם דהולד מתיחס אחריה. ואף דבעכו"ם נראה דליכא הגזה"כ דהאשה וילדיה וכנ"ל, מ"מ מתיחס אחר האם מטעם דהשפחה שטבלה דינה כישראלית. ועכו"ם הבא על בת ישראל הולד כשר. וכפמש"כ בסימן כ"ב דדעת הרמב"ם דכשר וא"צ גירות משום דמתיחס לגמרי אחריה וכמבואר בש"ע סימן ד' דאחד מן הפסולים שבא על ישראלית הולד כשר לקהל. וכן להיפוך אם היא פסולה גם כן מתיחס אחריה מטעם הנ"ל. והיינו בבא ראשונה דשפחה שטבלה. ובבא שני' דשלא טבלה דדינה כעכו"ם וע"כ אם עכו"ם בא עליה הדרינן לכללא דבאומות הלך אחר הזכר. וכן בעבד עכו"ם שבא על נכרית ב"ח הולד גם כן הולך אחר הזכר. ואף דעבד אין לו חייס היינו דוקא כשטבל ויש עליו איסורי עבדות. אבל קודם שטבל דאין עליו איסורי עבדות דינו כעכו"ם לכל דבר גם לענין יחוס שהלך אחר הזכר. אבל לא קאי הכא הרמב"ם אם הוא עבד או ב"ח. ובזה ודאי גם בעכו"ם שבא על שפחה קודם שטבלה הולד עבד מצד עצמו ומשום דשייך לאדונה. ולהיפוך בעבד עכו"ם שבא על נכרית בת חורין הולד אינו עבד משום דאיסורי עבדות ליכא בעבד עכו"ם. ולענין ממון בודאי דלא שייך לאדון העבד. ואך הרמב"ם דפ"ט מעבדים שהוצרך להביא ילפותא בעכו"ם שבא על שפחה שטבלה דהולד עבד ושם איירי לענין דין עבדות שאינו ב"ח. גם בלא ילפותא ידעינן דהוא עבד מצד עצמו משום דשייך לבעל השפחה. אם לא דנימא דבלא קרא גם לענין הממון לא הי' ידעינן אם שייך לבעל השפחה, וזה יתבאר להלן. וע'"ש בראב"ד ובה"ה שתמהו על הרמב"ם שם. אבל זה נראה דהילפותא שהביא הרמב"ם שם הוא רק לענין שיהי' עבד אבל לא לענין יחוס מפסולי קהל. ועל כן ברמב"ם דפט"ו מאס"ב דאיירי לענין יחוס פס"ק על כרחך הטעם דמתיחס אחר האם משום דכשטבלה דינה כישראלית וכמשנ"ל. ומ"ש הרמב"ם הך דינא דבא על שפחה שלא טבלה דוקא בעכו"ם. משום דבישראל הי' הולד מתיחס אחריה משום דהיא נכרית ולדה כמותה. וע"כ ל"ש להלוך אחר הזכר רק בעכו"ם. וכיון דהוא עכו"ם ושייך עליו קנין עבדות ממילא הוא עבד מצ"ע ואינו יכול להתגייר בלי רשות רבו. וכמו בקנה עכו"ם גופא דאמרינן ביבמות (דף מ"ו) דא"א לטבול לב"ח. ולהשיטות דגם קודם טבילה צריך גט שחרור גם הכא הוא צריך גט שחרור.
ד)
והנה מקור לדברי הרמב"ם הנ"ל דעבדים הטבולים דין ישראל יש להם לענין יחוס. מצאתי לענ"ד בירושלמי פרק הערל עבדים מה שיעלה להם דורות. כגון גר עבד עמוני שנשא גיורת שפחה מצרית לאחר ג' דורות נתגיירו. א"ת עבדים עלו להן דורות מותרים מיד. א"ת לא עלו להן דורות זכרים אסורים איסור עולם ונקבות מותרות לאחר ג' דורות. והנה נראה דבהך סברא פליגי. דמאן דס"ל דעלו להן דורות היינו דגם בעבדותן נחשבים הם כישראל והיינו כמו כל גרים ב"ח. וגירותן לעבדות שמחויבין במצות כנשים סגי להחשיבן כישראל ולהכי חשבינן מנין הדורות בעבדותן ומאן דסבירא ליה דלא עלו להן דורות, היינו משום דגירותן לעבדות לא סגי להחשיבן כישראל וכור בן חורין. ולהכי אמר דהנקבות מותרות לאחר ג' דורות אחר שחרורן וגירותן. והנה הירושלמי צריך להבין בתרתי. דאמאי קאמר דהזכרים אסורים איסור עולם הא שפחה ולדה כמותה ומאי איכפת לן אם האב עמוני. וגם צריך להבין במה דמשמע שם דלמ"ד דעלו להן דורות מותרים מיד. ומשמע דגם הזכרים מותרים דהא לא מחלק לדידי' בין נקבות לזכרים כמו דמחלק אחר כך דלמ"ד דלא עלו להן דורות. ולכאורה הי' אפשר לומר דלמ"ד דלא עלו להן דורות. והיינו דנחשבים כעכו"ם וליכא בהן הדין דולד שפחה כמותה ומתייחס לאביו כדין האומות דהלך אחר הזכר. ולהכי הזכרים אסורים איסור עולם. אך אי אפשר לומר כן דא"כ הנקבות למה צריך ג' דורות הא הוית עמונית דמותרות מיד. ועוד הא הרמב"ם הנ"ל כתב להדיא דגם עכו"ם בשפחה ולדה כמותה. ואם כן הזכרים אמאי אסורים לעולם הא מתיחס אחרי' והוי מצרי.
ה)
ואולם לפי מש"כ בביאור הרמב"ם דהא דעכו"ם בשפחה ולדה כמותה לאו מגזה"כ דאשה וילדיה דזה אינו נוהג בעכו"ם. ורק משום דשפחה דין ישראלית יש לה והוי כעכו"ם בב"י דהולד כשר. ועפ"ז א"ש הירושלמי דלהכי למ"ד דעלו להן דורות. והיינו דנחשבים כישראלים ויש בהם הדין דולד שפחה כמותה מקרא דהאשה וילדיה. ולהכי אזלינן לגמרי בתר דידה. וגם הזכרים מותרים מיד כשבאו להם ג' דורות בעבדותן. אבל למ"ד לא עלו להן דורות והיינו דנחשבים כעכו"ם. ולהכי שוב ליכא בזה הדין דולד שפחה כמותה. דהא דכתב הרמב"ם דגם בעכו"ם בשפחה ולדה כמותה. היינו משום דהרמב"ם פוסק כמ"ד דעבדים עלו להן דורות והוי השפחה כישראלית וכעכו"ם הבא על ב"י דולד כשר וכנ"ל. ולא משום דגם בעכו"ם איכא הגזה"כ דהאשה וילדיה וכנ"ל. אבל הך מ"ד דלא עלו להן דורות דס"ל דעבדים ושפחות דינם כעכו"ם שוב ל"ש לאמר דולד כמותה. לא מטעם הגזה"כ דהאשה וילדיה דאינו נוהג בעכו"ם, ולא מטעם הרמב"ם דהוי כבא על ב"י. דהא גם השפחה היא כנכרית לדידי' ולהכי הזכרים אסורים איסור עולם. ומשום דאזלינן אחר הזכר והוי עמוני. ואך לפי זה צ"ע דהנקבות ישתרי מיד ולמה צריך ב' דורות. וי"ל דהא דלמ"ד דלא עלו. לא דפשיטא לו דדין עבדים כעכו"ם. דהא להרבה דברים דינם כישראלים (עיין בפי"ד דעבד מותר באמו דיצאו מכלל עכו"ם וכמ"ש בסימן כ"ב). ועל כן נקטינן מספקא לחומרא דלענין נקבות אי אפשר להתיר מיד דדלמא דינן כישראל ויש בהם הדין דולד שפחה כמותה והיא מצרית. ואף דא"כ ממ"נ אם דינם כישראל יעלו להן דורות בעבדותן. י"ל דבכ"ז יצאו מכלל עכו"ם ולכלל ישראל לא בא. וע"כ ל"מ הדורות בעבדותן דעדיין אינם כישראלים גמורים ובכל זה יש בהם הדין דהאשה וילדיה דלענין זה הם כישראל דהא גם כעכו"ם אינם. אבל הזכרים אסורים לעולם דלמא דינם כעכו"ם ואין בהם הדין דהאשה וילדיה. ומתיחס לאביו העמוני דהא השפחה כנכרית. ולא הוי כעכו"ם הבא על ב"י דהולד כמותה. וראיתי בא"ש פי"ב מאיסו"ב שרצה לקיים הגירסא הכתובה להיפוך. דאם עלו להן דורות הזכרים אסורים לעולם ומשום דהלך אחר הפגום כיון דדינם כישראל. ואם לא עלו להן דורות מותרות הנקבות מיד דמתיחס אחר האב והיא עמונית. ומשום דבעכו"ם ל"א ולדה כמותה עיין שם. ודבריו תמוהים דהא בישראל ודאי ולד שפחה כמותה וגר עמוני ב"ח שנשא שפחה ודאי דגם הזכרים מותרים. וכמו הא דממזר נושא שפחה דנטהר הולד כששחררו וה"ה לענין עמוני. ועיין ירושלמי בפ' ע"י דעמוני מותר בשפחה. ומכל שכן דהכא בירושלמי דאיירי בעבד עמוני שבודאי מותר בשפחה. ואם עלו להן דורות והם כישראל ודאי דהולד כמותה. וזה ודאי דוחק דהירושלמי אזיל לר"א דס"ל דהרי זה עבד ממזר. וה"ה לענין עמוני דהא לא קיי"ל כותי'. וגם מ"ש דבעכו"ם בשפחה לא אמרינן ולדה כמותה. לכאורה נסתר מהרמב"ם פט"ו הנ"ל דגם בעכו"ם בשפחה ולדה כמותה.
ו)
והנה קשה לי בעיקר הילפותא דיליף דולד שפחה כמותה מהאשה וילדיה תהי' לאדוניה. אשר פשטות הסוגיא נראה דלאו לענין קנין הממון שיהי' שייך הולד שפחה לאדוניה קאי הילפותא. דשם קאי על מתני' בכל הני דמתיחס אחר האב או אחר הפגום. דהיינו לענין יחוס פסולי קהל וחלות איסורים על הולד. וכן הילפותא בשפחה דולדה כמותה היינו נמי לענין יחוס דיש על הולד איסורי עבדות. וכן מוכח להדיא בהא דמסיק שם דיליף דולד נכרית כמותה מכי תהי' וילדו לו. דכ"ה דקרינן כי תהינה קרינן וילדו לו. ופריך הגמ' א"ה שפחה נמי האשה וילדיה תהי' לאדוניה ל"ל. ומאי פריך דנהי דידעינן מכי תהי' וילדו לו דמתיחס אחר אמו. אבל מנא הוי ידעינן דהולדות שייכים לשעבוד מע"י לאדוני'. ועל זה צריך האשה וילדיה דהולדות שייכים להאדון. וע"כ צ"ל דס"ל דעל זה ל"צ קרא דשייכים לאדוניה ומשום דהוי כולד במעי בהמה. וכמ"ש בב"ק (דף מ"ט) דהוי כחמרתא מעברתא. וכל הילפותא דולדה כמותה אצטריך רק לענין יחוס ואיסור עבדות. ולהכי פריך שפיר דלענין איסורים הא נוכל למילף מכי תהי' וילדו לו כנ"ל לכאורה. ולפי זה קשה טובא דכיון דס״׳ל להגמרא דלענין שעבוד ממון שייך לאדוניה מצד הסברא. הו״ל להגמ׳ להקשות בפשטות דגם בלא קרא דכי תהי׳ ידעינן דולד שפחה כמותה. כיון דידעינן דהולד משתעבד לאדוני'. אם כן ממילא הוא עבד מצ״ע אף אם אינו מתייחס לאמו. ואך י״ל דצריך קרא שלא יתיחס הבן כלל לאביו ליורשו ולטמא לי׳ ולפטור מהיבום. וע״׳ש בתוס׳ דמשום דהוא עבד מצד עצמו לא הי׳ ידעינן דאין מתיחס כלל לאביו.
ז)
ואולם באמת בל״ז לא קשה מידי. דאם לא הוי ידעינן דולד שפחה מתיחס אחריה. וממילא הי׳ מתייחס אחר אביו הישראל והי' על הולד דין ישראל אז. על כרחך הי' מסתעף מזה דגם לענין שעבוד לא הי' קנוי לאדוניה. ומשום דבישראל לא שייך קה״ג דעבדות וע״כ דהי' אז ישראל ב״ח. ורק אחרי דידעינן דהולד מתיחס אחריה ואין עליו דין ישראל שוב ידעינן מסברא דהולד משתעבד ג״כ לאדונה. ולהכי פריך הגמ' א״ה שפחה נמי. דכיון דילפינן מכי תהי' וילדו לו דכל דלא תפסי קדושין אין הולד מתיחס אחר אביו רק אחר אמו. א״כ ע״כ גם בשפחה ידעינן דהולד מתיחס לענין איסורים אחר השפחה ולא הוי ישראל. וא״כ למה לי קרא דהאשה וילדיה. וא״ל דאצטריך שיהי' משתעבד ושייך קנין לאדוני׳. דהא זה שוב ידעינן מסברא דכיון דהולד אינו ישראל ושייך בו עבדות ע״כ דשייך הממון ג״כ לאדוניה וכחמרתא מעברתא. אבל אילו לא ידעינן דמתיחס אחרי' ואז הי׳ ע״כ ישראל ואם כן לא הי' משתעבד גם כן לאדונה. נמצא דהילפותא דולד שפחה כמותה הוי בין לענין איסור ובין לענין שעבוד. וחדא תליא באידך.
ח)
ועפ״ז י״ל עוד בטעמא שכתב הרמב״ם הנ״ל דעכו״ם שבא על שפחה שטבלה הר״ז עבד. וכתב הה״מ דזה פשוט בקדושין דולד שפחה כמותה. ולענ״ד קשה מנ״ל דהילפותא דהאשה וילדיה דולד שפחה כמותה הוא גם בעכו״ם והרי הקרא קאי בעבד עברי. והא לפי מה דמסיק שם דילפינן מכי תהי׳ דכל דלא תפסי קדושין דהיינו שפחה ונכרית ולדה כמותה ודאי דל״ש הילפותא בעכו״ם. דהא קיי״ל דבאומות הלך אחר הזכר אף דל״ת בהם קדושין. ואם כן גם להך ילפותא מהאשה וילדיה מנ״ל זה בעכו״ם. ולפמ״ש ניחא, דרק בישראל צריך הילפותא דהאשה וילדיה משום דלולא זה הי׳ מתיחס להישראל ולא הי׳ שייך בו קנין עבדות וכנ״ל. אבל בעכו״ם דשייך בו קנין עבדות וזה ידעינן מסברא והולד שייך לבעל השפחה. וכיון דקנוי לאדון ממילא ידעינן דחל עליו איסור עבדות מצ״ע. ואך דצ״ע לענין מצות אם יתחייב די"ל דלזה מתיחס אחר אביו ויהי' דינו כעבדים קודם טבילה. וכן לענין יחוס מפסולי קהל י״ל דיתיחס לאביו ורק לקנין ממון ולאיסור עבדות הוי עבד. ומהרמב״ם משמע דהוא כעבד לכ״ד. בפרט לפמ״ש בסימן כ״ב דליכא איסור עבדות בגיותן וא״כ אי נימא דלענין מצות מתיחס לאביו והוי עכו״ם ורק דלממון הוא קנוי לאדון השפחה וע״כ העבד מצ״ע כנ״ל. אבל איסור עבדות ליכא עליו וסגי בהפקר וא״צ גט שחרור. ומהרמב״ם משמע דהוא עבד גם לאיסור. ועל כן נראה יותר כמש״ל דטעם הרמב״ם משום דהוי כעכו״ם הבא על בת ישראל. וממילא מחויב גם במצות כעבד וע״כ הוא כעבד לכ״ד. עוד יש נפ״מ אם השפחה מעוכבת ג״ש דמופקע הממון. דאי טעמא דהרמב״ם משום דהוי עבד מצד עצמו ומשום דשייך לבעל השפחה. א״כ היכא דהשפחה מעוכבת ג״ש והולד לא שייך לאדוני' לענין ממון. וא״כ נהי דבישראל י״ל דגם במעוכבת גט שחרור ולדה כמותה. ומשום הגזה״כ דהאשה וילדיה. אבל בעכו״ם דליכא הגזרת הכתוב וכנ״ל לא יהי' הולד עבד במעוכבת ג״ש. אבל לפמ״ש דטעמא דהרמב״ם משום דהוי עכו״ם הבא על ב״י. אם כן גם במעוכבת גט שחרור שייך זה הטעם.
ט)
ועפמ״ש יתיישב מה שהקשה המקנה דמאי פריך למה לי קרא דהאשה וילדיה תפ״ל מכי תהי'. דבשלמא בנכרית כיון דידעינן מכי תהי' דאין מתיחס אחר אביו הישראל ממילא הוא עכו"ם. אבל בשפחה אף דלא קרינן וילדו לו. מנ״ל שיתיחס אחר האם שיחול עליו דין עבדות. דהא בעמוני ומואבי אצטריך קרא לחסור הדורות ע״ש. ולפמ״ש ניחא, דזה ידעינן מסברא דאם הולד אינו ישראל ויכול לחול עליו קה״ג דעבדות. אז ע״כ הוא עבד מצ״ע אף שאינו מתיחס לאמו השפחה. ורק דלולא הקרא הי' מתיחס אחר אביו הישראל ולא יכול לחול עליו קה״ג של עבד וממילא הי' מותר. אבל כיון דידעינן מוילדו לו דהוא אינו מתיחס אחר אביו ויכול לחול עליו דין עבדות. שוב ידעינן מסברא דחל עליו איסור עבדות מצ״ע כיון שקנוי לאדון השפחה.
י)
והנה יש להסתפק בישראל הבא על שפחה מעוכבת ג"ש. אם גם בזה הדין דולדה כמותה שיהי׳ צריך ג״ש. וכנראה דבזה מחלוקת בירושלמי פרק השולח היוצא בשן ועין בניו עבדים והיוצא ביאוש בניו ב״ח. ריב״א אמר איפכא דיוצא ביאוש על ידי שלא שחררו התורה בניו עבדים ועיין בפ״י פרק השולח. והנה אם נימא דגם במעוכבת גט שחרור ילפינן מהאשה וילדי'. הי׳ מיושב מה שהקשינו לעיל דל״ל ילפותא הא ידעינן מסברא דהוא עבד מצד עצמו משום דשייך לאדוני׳. ולהנ״ל ניחא דצריך הילפותא במעוכבת ג״ש דמצד עצמו אינו עבד. ועל זה יליף דמ״מ ולדה כמותה משום דמתיחס אחרי'. והנה לפמ״ש התוס' שם ד״ה ולדה כמותה דגם בשפחה שייך לומר הלך אחר הפגום. דלא גרע באין קדושין מיש קדושין ויש עבירה. ולפי זה ודאי גם במעוכבת ג״ש הי' אפשר להכשיר הולד בלא ג״ש ואינו ב״ח. ומשום דהלך אחר הפגום ועל כרחך דצריך ג״ש ואסור בב״ח. ומאן דס״ל בירושלמי דמעוכבת ג״ש בניו בני חורין. אם כפשוטו דהם בני חורין לגמרי ומותרים בב״ח. ע״כ דס״ל דל״ש הלך אחר הפגום בשפחה ומשום דלא מיקרי פגום אלה מפסולי קהל. או לפמ״ש לעיל דלא אמרינן הלך אחר הפגום אלא כששני הצדדים ישראלים. אנל כשצד אחד עכו״ם לא אמרינן הך כללא. וס״ל דגם בשפחה דאין דינה כישראלית לגמרי ליתא הך כללא: