אור ברסלב
אמרי משה סימן כה

אמרי משה· רבי משה סוקולובסקי

סימן כה

סימן כד

אם בשחרור מהני טלי גיטך מעל גבי קרקע. ובדין אם עבד יכול לקבל מתנה מרבו.

א)

הנה הרשב"א בקידושין (דף כ"ג ע"ב) ד"ה אין קנין לעבד בלא רבו ואין קנין לאשה בלא בעלה כתב דיש מדקדק מכאן דאדון שנתן מתנה לעבדו קנה העבד ואין האדון אוכל פירות כמו באשה דאמרינן בב"ב דהנותן מתנה לאשתו קנתה ואין הבעל אוכל פירות שהרי השוו כאן העבד והאשה. ועל זה הקשה הרשב"א א"כ למה צריך במקבל גיטו מיד רבו הטעם דגיטו וידו באין כאחד. כיון דהא גם בעודו עבד יש לו יד לקבל לדבריהם עיין שם. והנלענ"ד ליישב, דכבר כתבו המפרשי' להסתפק בהך דמה שקנה עבד הנה רבו אם הרב זוכה ישר. או דאמרינן דהעבד זוכה מקודם והרב מני' קזכי. וצדדי הספק נראה, אם נימא דהרב זוכה ישר. היינו משום דאף שהעבד מכוין לזכות לעצמו אך כיון דגופו ועצמו שייך להאדון כשורו וחמורו. וע"כ כל מעשיו וקניניו שייכים להרב והוי כאילו הרב בעצמו עשה את הקנין. והעבד אין לו קנינים לקנות לעצמו. והא דמהני בנותנים לו על מנת שאין לרבו רשות. אף דכל מעשיו וקניניו שייכים להרב. אך כיון דאי אפשר להרב לזכות בהממון שנתנו להעבד משום התנתי שהתנה הנותן שלא יהי' להרב רשות. ואם יזכה יובטל המתנה לגמרי. על כן בזה שפיר אמרינן דיש לו להעבד כח וזכות קנינים ככל אדם. דבמה שאינו נוגע להרב הוא איש בפ"ע כשאר אדם ויש לו קנינים לעצמו. אבל אם נתנו לו בלא תנאי. כיון שהרב אפשר לזכות שוב אמרי' דהרב זוכה ישר מהנותן. ואין להעבד קנין לעצמו כלל במקום שהרב יוכל לזכות וזה נראה טעם הרשב"א דס"ל דעבד אין יכול לקבל מתנה מרבו אף למ"ד דע"מ שאין לרבו רשות מהני. וחזינן דיש לו קנין לעצמו. וא"כ מ"ט לא מהני כשנתן לו הרב עצמו דהרי הרב רוצה שיקנה העבד. אך החילוק פשוט, דבנתנו לו אחרים ע"מ שאין לרבו רשות כיון דרשות אחרים מעכב שלא יוכל האדון לזכות. ואין קנין העבד נוגע להרב. על כן יש לו קנינים לזכות לעצמו ככל אדם. אבל לזכות מהרב עצמו כיון דצריכין להפקיע מרשות הרב על ידי קנין העבד, זה מיקרי נוגע להרב. דאף שהרב רוצה ומקנה לו בעצמו אינו מועיל, כשם שלא יוכל אדם להקנות ולזכות לאחר ע"י עצמו. וע"כ גם קנין העבד במה שנוגע להרב כל שאין רשות אחרים מעכב הוי כקניני הרב עצמו. וע"כ אין יכול העבד לקנות ולהפקיע החפץ מרשות רבו, דקניני העבד הוי כקניני הרב.

ב)

ודעת החולקים דיכול העבד לקבל מתנה מרבו. נראה דס"ל דהא דאמרינן מה שקנה עבד קנה רבו, לא שהרב זוכה ישר, ורק העבד זוכה מקודם ואח"כ זוכה הרב מהעבד. והיינו דס"ל דלענין קנינים העבד איש בפ"ע ככל אדם, ויש לו קנינים לעצמו גם בנתנו לו בלא תנאי שלא יהי' לרבו רשות, גם בזה זוכה העבד לעצמו מקודם, דאין קניניו שייך להרב, רק אח"כ זוכה הרב ממנו, משום דהוי כשדה שלו שנשבחה, כיון דהעבד הוא חפצא של אדון וכשיש לו ממון ממילא שייך להרב. וע"כ ס"ל דיוכל העבד לקבל מתנה מרבו כיון דלענין קנינים הוא איש בפ"ע ויש לו קנינים לעצמו וע"כ זוכה שפיר מהרב, והכא ל"ש שיזכה אחר כך הרב ממנו, דהרי הרב רוצה ומקנה לו שישאר אצלו לצמיתות.

ג)

ועפ"ז יתיישב קושית הרשב"א הנ"ל, דהא דס"ל דיכול לזכות מהרב, היינו ע"י קניני משיכה והגבהה. דבזה יש לומר דקניניו לעצמו כנ"ל. אבל לזכות ע"י ידו דהוי מדין חצר. כיון דידו של העבד וכל גופו שייך בפועל להרב. וכדאמרינן בהזורק (ד' ע"ח) דבכפות העבד של האשה מתגרשת בתורת חצר עיין שם. וחזינן דהעבד נחשב לחצר האדון על כן לא יוכל לזכות ע"י קנין ידו מהרב עצמו. דהרי ידו היא חצר של הרב. ואף דנראה דבנתנו לו ע"מ שאין לרבו רשות זוכה גם על ידי ידו. היינו משום דכיון דאינו נוגע להרב משום התנאי כנ"ל. גם היד קונה לעצמו. וכן מוכח בגיטין (דף כ"ג) דעבד מקבל ג"ש של חברו מיד רבו של חברו. ושם ע"כ הוא מתורת יד להסוברים דגם בשחרור פסול בטלי גיטך מע"ג קרקע. וה"ה דפסול ע"י שאר קנינים. ואינו מועיל רק על ידי יד וחצר כמו בגט. וע"כ הא דמקבל ג"ש מרבו של חברו. הוא משום דנעשה שליח של עבד וידו כידו ומשתחרר על ידי ידו של השליח. ומתבאר דגם עבד יש לו יד לזכות. וגם במתנה נראה דעבד יכול לזכות מחברו ע"י ידו גם כן. והיינו דבמה שאינו נוגע להרב יש לו יד לקנות ככל אדם. ומה"ט גם בנתנו לו לעצמו ע"מ שאין לרבו רשות קונה גם ע"י ידו לעצמו. כיון דאינו נוגע להרב. אבל לזכות מהרב גופא ע"י ידו יש לומר דכ"ע מודים דלא קני. דכיון דוה נוגע להרב להפקיע מרשותו הרי ידו כיד רבו והוא כחצר של רב ול"מ סילוק על זה. (וזה דמי לחצר השותפים דאינם קונים זה מזה ע"י חצר השותפים. וידו של עבד דומה לחצר השותפים. ועל כן בהקנו לו אחרים שפיר זוכה גם ע"י ידו כנ"ל, דהרי גם בחצר השותפים קונים מעלמא) ולפי זה ניחא קושית הרשב"א ושפיר הוצרך לגו"י באין כאחד, משום דס"ל דגם בג"ש פסול בטלי גיטך מע"ג קרקע. וה"ה דל"מ שאר קנינים ובעינן דוקא נתינה לידו. וביד כ"ע מודים דא"א לזכות מהרב כנ"ל. ואף אם נימא דגם ע"י ידו ס"ל דיכול לקנות מהרב. מ"מ בג"ש אינו מועיל משום דמיקרי אגוד גבי'. כיון דגם להרב שייך היד של עבד.

ד)

והנה בגיטין דף (ל"ט) בההיא אמתא דהוי מרה שכ"מ כו'. שקל כומתי' שדא בה אמר לה זיל קני הא וקני נפשך ומסקינן דלא עשה ולא כלום דהוי בכליו של מקנה ע"ש. וק"ל דאף אם נימא דחליפין מהני בכליו של מקנה. אבל איך אפשר שתקני הכלי. לפמ"ש הקצות בסימן ר' דרק בגט דסגי בנתינה אמרינן גטה וידה בכ"א. אבל לקנות שטר קנין ל"א גטה וידה באין כאחד. אם כן הכא בחליפין דבעינן שתקנה הכלי איך אפשר לקנות הא מה שקנה עבד קנה רבו. ומזה נראה ראי' דלא כסברת הקצות הנ"ל וגם בקנין שייך גטה וידה באין כאחד. או דמוכח דגם בלא גו"י בכ"א מהני וכשיטה הנ"ל דעבד יוכל לקנות מרבו ע"י שאר קנינים. ורק בג"ש דצריך נתינה צריכים לגו"י בכ"א. ויקשה מזה לשיטת הרשב"א דס"ל דעבד אינו יכול לזכות מרבו. ואם כן איך זכתה הכומתי' מהרב. אם נימא דגו"י בכ"א לא שייך בקנין כנ"ל. ולכאורה אפ"ל דגם הרשב"א ס"ל דהא דאמרינן מה שקנה עבד קנה רבו בשנתנו לו אחרים. העבד הוא הזוכה מקודם דיש לו קנינים לעצמו והרב זוכה אחר כך מהעבד. והא דס"ל דעבד אין יכול לקבל מתנה מרבו. אף דאמרי' שיש להעבד קנינים לעצמו. אך דס"ל דכמו דזוכה הרב מהעבד כשנתנו לו אחרים משום דהוי כשדה שלו שנשבחה. ה"נ בשהקנה לו הרב עצמו אף שזכה העבד. אבל אח"כ הרב זוכה ממנו בחזרה. כדין שדה שלו שנשבחה. ולפי זה ניחא גם להרשב"א ההיא דכומתי'. כיון דהעבד זוכה רגע אחד מיד נשתחרר ע"י החליפין. ושוב אי אפשר להרב לזכות. ורק בג"ש צריכים לגו"י בכ"א משום דבעינן נתינה כנ"ל. ושיטת החולקים דס"ל דהעבד יכול לקבל מתנה מהרב סוברים דבזה ל"ש שהרב יזכה בחזרה מהעבד מדין שבח שדהו. כיון דהרב עצמו הקנה לו וקנינו עומד לצמיתות.

ה)

והנה בסימן הקודם הבאנו קושית הקצות בסימן ר' דשטר שחרור שלא לשמה יועיל כשטר קנין לעצמו להפקיע הממון. ואם כן לשמואל דס"ל דמפקיר עבדו אין צריך ג"ש. א"כ יועיל גם שטר שלא לשמה כיון דנפקע הממון יופקע גם האיסור לשמואל. וע"י עצמו לא קנה משום דבשטר קנין לא אמרינן גו"י בכ"א ולא מצי העבד לזכות בשטר קנין. ואך קשה דע"י אחרים יועיל גם שטר לא לשמה לשמואל עי"ש שנשאר בצ"ע. והנלענ"ד דיש להבין בהא דאמרינן בקידושין (דף כ"ג) דרשב"א ס"ל דלא אמרי' גו"י בכ"א ואין משתחרר ע"י עצמו רק ע"י אחרים. ולמה מהני ע"י אחרים כיון דאחרים גם כן צריכים לזכות השטר בעד העבד. והרי אין קנין לעבד בלא רבו וזוכה הרב. וכיון דלא ס"ל גו"י בכ"א איך מהני גם על ידי אחרים. והנראה משום דבשחרור לא בעינן שיזכה השטר בעד העבד שיהי' קנוי לו רק בעינן נתינה לחוד. וס"ל לרשב"א דע"י עצמו אי אפשר להשתחרר משום דידו כיד רבו. ולא מיקרי נתינה כלל דהוי כנותן מימינו לשמאלו. אבל על ידי אחרים דנעשו שלוחו של העבד על מעשה הנתינה. שיהי' נתינת הג"ש לידם כאילו נתן לעבד עצמו. ויד של האחרים לא שייך להרב דל"ש על זה מה שקנה עבד קנה רבו. ושפיר הוי נתינה דהרי יד אחרים כידו לקבל השחרור. והג"ש יוצא לרשות שאינו שלו. ולפ"ז ל"ש קושית הקצות הנ"ל דיועיל שטר שלא לשמה ע"י אחרים. דבשטר קנין לא שייך שיקנה ע"י אחרים כיון דבעינן שהאחרים יזכו השטר בעד העבד שוב אמרינן דידו כיד רבו ואי אפשר לזכות בהשטר. ורק על נתינת הגט לחוד מועיל על ידי אחרים לרשב"א כנ"ל.

ו)

וביותר יש להסביר הדברים. דהנה במש"כ הקצות דגו"י בכ"א ל"מ רק בגט אבל בשטר קנין לא אמרינן גטו וידו באין כאחד. צריך להבין דהרי גם בגט אף שנותן בע"כ ע"כ דבכ"ז היא קונה הגט כדמשמע בכ"ד. והרי עיקר קנין ידו ילפינן בב"מ (דף י') מונתן בידה האמור בגט. והנראה דזה החילוק בין שטר קנין לגט. דבשטר קנין אמרי' דע"י מה שהקונה זוכה מקודם השטר נקנה הדבר הנקנה להלוקח. וקנין השטר הוא ע"כ רגע קודם מקנית דבר הנקנה. וע"כ ל"ש בזה גטו וידו באין כאחד. דהרי ע"כ צריכים אנו להתחיל מקודם בקנית השטר. וזה אי אפשר כ"ז שאין לו יד לזכות. אבל בגט אין מכוין התורה מפני שהיא קונה הגט על כן נפקעת מרשותו. דהעיקר הוא הנתינה לחוד לידה וברגע זו שמקבלה היא מתגרשת. ועל זה שייך גו"י בכ"א. היינו כיון דנותן לידה הגט או ליד עבד הגט שחרור ברגע זו שמקבל הג"ש משתחרר. ובאין כאחד הנתינה והשחרור. וממילא דקונה גם כן הג"ש או הגט אשה אף שהוא בע"כ. אבל בשטר קנין שצריכים להתחיל מקודם בקנית השטר ל"ש גו"י בכ"א. דכ"ז שאינו משוחרר אין לו יד לקנות השטר. וע"כ ל"מ בשטר קנין גו"י בכ"א. ולפי זה גם ע"י אחרים אינו מועיל שטר קנין שלא לשמה. כיון דבשטר קנין בעינן שיזכו אחרים בעד העבד את השטר. וע"י קנית העבד את השטר מקודם נימא שישתחרר הרי זה א"א. דכ"ז שלא נשתחרר אין לו קנין בלא רבו. רק בג"ש לשמה דבעינן רק נתינה לידו מהני לרשב"א ע"י אחרים. וע"י עצמו ל"מ משום דלית לי' גו"י בכ"א. דבעינן שיוצא הגט לרשות שאינו שלו. היינו שיהי' ידו קודם הנתינה. אבל ע"י אחרים דיש לו יד על מעשה הנתינה שאין יד אחרים קנוי לרבו. וקבלתם כקבלת העבד. שפיר מיקרי נתינה ויוצא הגט לרשות שאינו שלו. וזוכה ממילא גם בהג"ש ומשתחרר. ולפי זה מיושב קושית הקצות הנ"ל דשטר שלא לשמה יועיל ע"י אחרים. דהרי בשטר קנין דבעינן שיזכה מקודם כנ"ל גם על ידי אחרים אין מועיל.

ז)

ואולם לפי מה שהוכחנו באות ד' מהך דכומתי' בגיטין (דף ל"ט) דהעבד זוכה מקודם והרב זוכה ממנו. וע"כ מהני ע"י חליפין שכיון שקנתה הכומתי' רגע אחת מיד נשתחררה. ולפי זה יתעורר קושית הקצות ביתר עז. דגם ע"י עצמו יועיל ג"ש שלא לשמה. דמ"ש הקצות דע"י עצמו אי אפשר דל"א בשטר קנין גו"י בכ"א. אבל לדברינו הרי בשטר קנין עדיף יותר. דל"צ כלל לגו"י בכ"א דזוכה העבד מקודם ומיד נשתחרר. ורק היכא דבעינן נתינה לידו דוקא הוא דצריכין לגו"י בכ"א וכנ"ל, ולפי זה קשה דג"ש שלא לשמה יועיל גם ע"י עצמו כמו דמוכח ע"כ מההיא דכומתי' הנ"ל אך כבר בארנו בסימן הקודם דל"ש כלל קנין לעצמו ע"י שטר קנין דלעצמו הוא חירות ע"ש. וגם בל"ז י"ל דנפ"מ מג"ש לשמה דמהני גם בע"כ של עבד. והעיקר נראה בישוב קושית הקצות עפ"מ שבארנו בסימן כ"ג דרק במפקיר ס"ל לשמואל דאין צריך ג"ש משום דחל ההפקר גם על האיסור ע"ש. ולפ"ז בג"ש שלא לשמה אף אי נימא דנפקע הממון אבל האיסור לא נפקע גם לשמואל.

ח)

שוב ראיתי דמ"ש (באות ד') ליישב ההיא דכומתי' גם להרשב"א דאין יכול לקבל מתנה מרבי. ובכ"ז ניחא דזכתה הכומתי' משום דס"ל דהעבד יכול לזכות מרבו. ואח"כ הוא דזוכה בחזרה מהעבד דהוי כשדהו שנשבחה עיין שם. זה נסתר ממש"כ הריטב"א להקשות על שיטה הנ"ל. דעבד יכול לקבל מתנה מרבו. מהא דאין מזכה בעירוב ע"י עבדיו הכנענים ע"ש. ואי נימא כמש"כ דגם לשטתם זוכה העבד מרבו רגע אחד ורק דאח"כ זוכה הרב ב רה. אם כן גם לדידהו קשה מעירוב מדוע לא יועיל השמזכה לאתרים על ידי עבדו. כיון דיש קנינים להעבד מיבו גם לאחרים יזכה. וכשמזכה לאחרים ל"ש שיזכה הרב אחר כך בחזרה. ומוכח ע"כ כמ"ש מקודם דהרשב"א והריטב"א ס"ל דאין קנין לעבד כלל בלא רבו, משום דקניניו ומעשיו כאילו הרב עשה. וע"כ אין יכול לזכות לאחרים מרבו מה"ט. דהוי כזוכה הרב בעצמו לאחרים דל"מ. אך דלפ"ז יתעורר הקושיא מההיא דכומתי' איך זכתה. ויהי' ראי' מזה דלא כהקצות דדוקא בגט דסגי בנתינה אמרי' גטה וידה בכ"א. אבל לא היכא דצריך קנין. ומההיא דכומתי' מוכרח דגם בקנין אמרי' גו"י בכ"א וע"כ זכתה הכומתי'. גם יהי' מוכרח דגם בחליפין לא בעינן שתקנה הסודר מקודם קנית דבר הנקנה. רק קנית הסודר וקנין דבר הנקנה הכל כאחת דאם לא כן לא שייך גו"י בכ"א. וכמ"ש באות ו'.

ט)

ובריטב"א שם ז"ל, מיהו צריך תלמוד הרב שנתן מתנה לעבדו וזיכה לו ע"י אחר אם זוכה בה לגמרי. דומיא דאשה ואין לאדון בו כלום. א"ד אין קנין לעבד בלא רבו ואפילו במתנה שזכו לו אחרים מיד הרב חוזר הרב וזוכה לגמרי. כשם שזוכה במתנה שזכו לו אחרים מיד אחרים. ומסתבר לי דבהא נמי אין קנין לעבד בל"ר דומיא דמתנה דאחרים. דאי לא תימא הכי משכחת לה לר"מ בכסף ע"י עצמו ממתנה שזוכה לו רבו ע"י אחר. מיהו אם זיכה לו רבו ע"י אחרים ע"מ שלא יהא בו רשות כלל מהני תנאי' כי היכי דמהני במתנה דאחרים. וכ"ש נמי הוא ועדיין צ"ע עכ"ל. ונראה כונתו בהא דמספ"ל שע"י אחרים יכול הוא לקבל מתנה מרבו עפמש"ל הטעם דהעבד בעצמו אינו יכול לקבל מתנה מרבו. היינו משום דמעשיו וקניניו שייכים להרב וכאילו הרב עצמו עשה. ועל כן י"ל דע"י אחרים אף שזכיה מדין שליחות והוי כאילו העבד עשה הקנין אבל אין לחשב הקנין דאחרים בעד העבד כאילו הרב עשה. דאין מעשי וקניני אחרים שייכים להרב. ומכל שכן כשזוכים אחרים ע"י קנין יד דודאי שאין יד אחרים שייך להרב. ובפרט אי נימא דזכי' לאו מטעם שליחות. וכן הוא באמת דעת הריטב"א בהא דבעי לרשב"א אי עבד יכול לעשות שליח דזכי' לאו משום שליחות. לפ"ז ודאי דלא שייך זכות אחרים להעבד כאילו הרב עשה. וע"כ י"ל דעל ידי אחרים זוכה העבד מרבו. והנה מסקנת הריטב"א דגם ע"י אחרים ל"מ. אבל מתבאר מלשונו דאין הטעם משום דלא זכה העבד כלל. אלא דזכה העבד ע"י אחרים ואח"כ הרב הוא דזוכה ממנו בחזרה.

י)

ועפ"ז יתיישב מה שהקשינו (באות ה') מדוע מהני לרשב"א דלא ס"ל גו"י בכ"א ע"י אחרים יותר מע"י עצמו. הא האחרים צריכים לזכות הג"ש בעד העבד ואכתי מה שקנה עבד קנה רבו. (וכמבואר בריטב"א הנ"ל דגם ע"י אחרים ל"מ לקבל מיד רבו. וקשה מהא דמהני לרשב"א). וכתבנו ליישב דבשחרור לא בעינן רק נתינה ע"ש. אבל להנ"ל ניחא בפשיטות. דאף אי צריך לזכות הג"ש מהני ע"י אחרים גם בלא גו"י בכ"א. כיון דאין קנין ומעשה אחרים כאילו הרב עשה. וזוכה העבד רגע אחד. ושוב אי אפשר להרב לזכות דמיד נשתחרר. וגם יש נתינה לרשות שאינו שלו ע"י יד אחרים. (והא דמבואר דגם ע"י אחרים א"א לזכות. היינו דהרב זוכה בחזרה ול"ק מרשב"א דמהני ע"י אחרים). ורק ע"י עצמו ס"ל לרשב"א דל"מ דחשבינן מעשיו וקניניו כאילו הרב עשה. וגם ליכא נתינה לרשות שאינה שלו. דידו כיד רבו וגטו וידו באין כאחד לית לי'. ומזה סיוע להקצות דשטר שלא לשמה אף שע"י עצמו אין מועיל (דל"ש גו"י בכ"א בשטר קנין לשיטתו). אבל ע"י אחרים מהני. דעל ידי אחרים א"צ לגו"י בכ"א כנ"ל. וסוף דברי הריטב"א צ"ע במ"ש דאם הרב נתן ע"י אחרים להעבד ע"מ שלא יהא בו רשות כלל מהני תנאי' כמו במתנה דאחרים. וקשה דהרי באחרים שהתנו הטעם כיון דהמתנה אינו נוגע להרב משום דרשות אחרים מעכב שלא יכול הרב לזכות דאל"כ נתבטל המתנה, וע"כ יכול לזכות אף ע"י עצמו וכמש"ל (באות א'). אבל כשהרב עצמו נותן מה מעכב שלא יזכה הרב ע"י התנאתו של עצמו. ואולי כיון דחזינן במתנה דאחרים בתנאי דעל מנת דזוכה העבד משום דאם יזכה הרב יתבטל המתנה לגמרי וע"כ אמרינן לקיים הקנין וזוכה העבד. ולכן ס"ל דגם במקבל מתנה מהרב עצמו ע"י אחרים כיון דע"כ העבד זוכה רגע אחד. ואם אחר כך יזכה הרב הרי יתבטל המתנה למפרע משום התנאי שהתנה שלא יזכה לעולם. ועל כן אמרינן דהמתנה קיימת ואין זוכה הרב בחזרה. דהוי כמקנה לו תמיד וקנינו עומד לצמיתות. (ול"ק על דין זה מה שהקשה הריטב"א מתחילה. דא"כ משכחת לר"מ כסף ע"י עצמו במתנה שזיכה לו הרב ע"י אחרים בע"מ. דכיון דמשום התנאי הוא דאינו זוכה הרב. הרי לר"מ עצמו דס"ל דל"מ בנתנו לו אחרים ע"מ שאילל"ר רשות וע"ש בריטב"א הטעם הוא הדין דל"מ כשמתנה הרב עצמו). והחולקים דסוברים דהעבד מקבל מתנה מרבו גם בעצמו ובלא ע"מ. היינו דס"ל דגם בלא ע"מ אין יכול האדון לזכות בחזרה. דקנינו חשוב כקנין לצמיתות כמש"ל. וגם ס"ל דגם בעצמו יש להעבד קנינים ולא תשבינו קניניו ומעשיו כאינו הרב עשה כנ"ל.

יא)

והנה מה שהקשה הריטב"א על השיטה הנ"ל דעבד מקבל מתנה מרבו. מהא דאין מזכה בעירוב ע"י עבדיו הכנענים. גם כן יתישב עפמש"ל. דטעמם משום דס"ל דהעבד יש לו קנינים לעצמו וגם מאחרים הוא זוכה מקודם. והרב זוכה ממנו. וברשב"א בקידושין שם מבואר בשם הראב"ד דפליגי בזה תנאי. דר"מ דס"ל דלא מהני ע"מ שאין לרבו רשות אף שכפלו לתנאי'. והיינו מפני שהרב זוכה ישר. ולכן אין מועיל התנאי דהוי כאילו התנה עם אחר. ורבנן דס"ל דמועיל תנאי ס"ל דהעבד זוכה מקודם והרב זוכה ממנו ע"ש. ולפ"ז י"ל דהך דעירוב דאין יכול לזכות מרבו אתיא כר"מ דס"ל דהרב זוכה ישר וקניני ומעשי העבד שייכים להרב. וע"כ אין יכול לזכות לאחרים. כמו שהרב בעצמו אין יכול להקנות חפץ שלו לאחרים ע"י עצמו. וקניני העבד הם כיד הרב לר"מ. וכן ניחא מה שהקשו מגיטין (דף מ"ב) דהכותב נכסיו לשני עבדיו ל"ק באומר חצי חצי. דמוכח דעבד אין יכול לזכות מהרב. גם כן יש לומר דאתיא כר"מ. אבל הם פוסקים כר"מ דמהני ע"מ משום דהעבד זוכה מקודם. וע"כ ס"ל דגם מרבו יכול לקבל מתנה כיון דיש לו קנינים לעצמו. והנה להראב"ד הנ"ל דרבנן דר"מ ס"ל דהעבד זוכה מקודם. צ"ל הא דצריכין לגו"י בכ"א בשחרור. והרי כיון דהעבד זוכה רגע אחד מיד נשתתרר. ואם כן למה צריכים לגו"י בכ"א. וצ"ל כמש"ל דכיון דבעינן בשחרור נתינה לידו דוקא ול"מ שאר קנינים. וידו של עבד הרי שייך להרב בפועל ומיקרי חצרו של אדון. וע"כ צריכים לגו"י בכ"א כמש"ל (באות ג'). ויהי' מוכרח מהראב"ד ומשיטה הנ"ל דס"ל דעבד מקבל מתנה מרבו. דע"כ סברי דבשחרור פסול טלי גטך מע"ג קרקע. והרשב"א אפשר דס"ל דמהני בשחרור טגמעב"ק וה"ה שאר קנינים. וע"כ הקשה למה הוצרך לגו"י בכ"א. אם נימא דעבד מקבל מתנה מרבו הרי יכול לזכות הג"ש על ידי שאר קנינים, ואולם הריטב"א שהקשה גם כן קושיא הנ"ל. ושם בסוגיא דאיבעי' לרשב"א אי עבד משוי שליח. מתבאר בריטב"א דס"ל דפסול טלי גטך מע"ג קרקע בשחרור. ולפי זה צ"ע מה שהקשה מהא דהוצרך לגו"י בכ"א להשיטה דעבד מקבל מתנה מרבו. דהרי כיון דבעינן נתינה לידו דוקא וידו של עבד הוי כחצרו של האדון. ואם כן שפיר הוצרך לגטו וידו באין כאחד. וצ"ע.

יב)

ומסוגיא דגיטין הנ"ל דכתב נכסיו לשני עבדיו. וכן מהמשנה המובא בדף ח' דהכותב כל נכסיו לעבדו. דמתבאר שם דקנה הנכסים ע"י השטר וזה שטר קנין. קשה לכאורה על הקצות הנ"ל שכתב דבשטר קנין ל"א גטו וידו בכ"א ולזה העירני חכ"א. אך באמת לק"מ דיש לאוקמי על ידי אחרים דמהני גם להקצות בשטר קנין כמש"ש להדיא. אך לפמש"ל (באות ו') דגם על ידי אחרים אינו מועיל בשטר קנין כיון דבעינן שיזכה העבד השטר ומה שקנה עבד קנה רבו. יקשה ממשנה הנ"ל אם נימא כסברת הקצות דלא שייך גו'"י בכ"א בשטר קנין. וכן ראיתי מקשים מגיטין דף מ') בצאי בו והתקדשי בו. דהא שטר קידושין הוי כשטר קנין ואיך מהני להקצות. אך כבר הוכחנו (באות י') מהריטב"א דעה ידי אחרים שפיר זוכה העבד מקודם. וע"כ א"צ כלל ע"י אחרים לגו"י בכ"א כיון דזוכה העבד רגע אחד מיד נשתחרר. ול"ק מזה על הקצות הנ"ל. אך מההיא דכומתי' הנ"ל דמוכח שגם העבד בעצמו קונה קשה על הקצות כנ"ל. וע"פ דברנו הנ"ל יתיישב מה שקשה על הרי"ף בגיטין (דף י"ג) בהך דתנו שחרור לעבדי דאין יכול לחזור. מ"מ בעינן מטי לידי' הג"ש וכן דעת רש"י. וקשה איך מהני הזכי' לענין חזרה כיון דהעבד ידו כיד רבו עדיין ול"ש גו"י בכ"א ואיך זוכה השטר בעד העבד דהא גם ע"י אחרים אין לו ממון כמבואר בריטב"א. ולדברנו הנ"ל ניחא דהא דגם ע"י אחרים אין לו ממון. אין הכונה שהעבד לא זכה כלל. אלא כמש"ל דהעבד זוכה ע"י האחרים דהרי אין קנינם שייך להרב ושפיר זוכה העבד ע"י. רק אח"כ הרב זוכה ממנו דהוי כשדהו שנשבחה. וכיון דהעבד זוכה רגע אחד השטר י"ל דשפיר יוכלו לקנות עי"ז שלא יוכל לחזור. ולא איכפת לן מה שנשאר בעבדותו וזוכה הרב בחזרה השטר. וצ"ע בכהאי גונא אי מהני.

יג)

עוד י"ל עפמ"ש במק"א דלהרי"ף נפקע קנין הממון גם טרם דמטי לידי'. וראי' מהא דקשה לרשב"א דס"ל בשטר דוקא ע"י אחרים ולא ע"י עצמו. ולית לי' גו"י בכ"א. ולהרי"ף קשה טובא איך משכחת שישתחרר לרשב"א ע"י אחרים. דהיינו על ידי זכי' כיון דבעינן מטי לידי'. ולרשב"א הרי אי אפשר כלל דלמטי לידי' כיון דידי' כיד רבו. ולית לי' גו"י בכ"א. וכיון דמרשב"א מוכח דלא בעינן מטי לידי' מהכ"ת נימא דרבנן פליגי על זה. ומנ"ל לעשות פלוגתא בזה. וע"כ צ"ל דלהרי"ף נפקע הממון מיד ע"י הזכי' לחוד. ושפיר משכחת מטי לידי' אח"כ לרשב"א. כיון דנפקא הממון ואין ידו כיד רבו. ועיין ברא"ש שהקשה על הרי"ף מסוגיא דמבואר דנפסל מתרומה מיד על ידי הזכי' אלמא דמיד נשתחרר. ועיין בחת"ס דמתרץ משום דקנין הממון נפקע מיד והו"ל מעוכב ג"ש וקיי"ל דמעוכב ג"ש אסור בתרומה עיין שם. וזה כמ"ש.

ובטעמא דהך מלתא דהממון נפקע מיד. י"ל משום דבג"ש נכלל גם שטר קנין וכמ"ש הקצות דגם ג"ש שלא לשמה מהני להפקיע הממון מטעם קנין לעצמו. וע"כ י"ל דבזכיתם הג"ש הות זוכה מיד להפקיע קנין הממון. ואינו זוכה לגמרי שיהי' משוחרר מיד גם בקנין האיסור. משום דכיון דאפשר לחלק הזכי' לחצאין הוי זה זכות יותר מאילו זכה לגמרי. (להסוברים דמעוכב ג"ש מותר בשפחה) ורוצה יותר שלא ישתחרר מיד. והברירה יהי' בידי' שלא לקבל הגט שחרור ואם ירצה לקבל לא יוכל האדון לחזור. וכיון דנתבאר דלהרי"ף נפקע הממון ע"י הזכי' שפיר מצו לזכות שלא יחזור וגטה וידה בכ"א. כיון דעל ידי זה נפקע הממון.

יד)

ושוב התבוננתי דאפשר מה שהקשיתי מרשב"א איך, אפשר אליבי' שיהי' מטי לידי' הג"ש. דיש לומר דטעמא דהרי"ף הוא משום דבאמת יש גם חוב בשחרור דאסור בשפחה ובתרומה אלא רבנן ס"ל דהזכות רבה כמ"ש התוס'. וע"כ ס"ל להרי"ף כיון דאפשר לחלק הזכי' שיזכה לחצאין. היינו לענין שלא יחזור האדון לחוד ויהי' עדיין מותר בשפחה. להכי אי אפשר לומר שיזכה לגמרי להשתחרר מיד דאדרבה הרי טוב לו יותר שיהי' הברירה בידו שאם ירצה יקבל הג"ש ולא יוכל האדון לחזור. ואם לא ירצה לא יקבל ויהי' מותר בשפחה. אבל לרשב"א דליכא למימר אליבי' שיזכה לחצאין ולא יהי' משוחרר עד דמטי לידי'. כיון דלית לי' גו"י בכ"א וא אפשר דלמטי לידי'. וע"כ אמרינן אליבי' דזוכה לגמרי להשתחרר מיד. משום דהזכות רבה ואי אפשר לעשות הזכי' באופן אחר. אבל לדידן דאפשר לעשות הזכי' לחצאין שלא ישתחרר עד דימטי לידי' עבדינן הזכי' באופן זה. ואין זה פלוגתא חדשה דחדא באידך תליא. ואולם י"ל להיפך כיון דס"ל להרי"ף דאפשר לעשות הזכי' לחצאין לענין שלא יחזור, אם כן גם לרשב"א נימא שיזכה לחצאין והיינו שיפקע הממון ג"כ ולא האיסור. כמו דס"ל להרי"ף דאפשר לזכות רק לענין שלא יחזור. ה"נ אפשר לזכות הג"ש להפקיע הממון ולא האיסור. דהרי בג"ש נכלל גם שטר קנין כמ"ש הקצות דגם ג"ש שלא לשמה מהני להפקיע הממון וכמ"ש בסימן הקודם. וכיון דזכה להפקיע הממון שוב יש לו יד גם לרשב"א ומשכחת מטי לידי' גם אליבי'. ואולם קשה כיון דזכה בהשטר להפקיע הממון איך מהני השטר אח"כ להפקיע האיסור. ובלא דברנו ל"ק כיון דלהרי"ף זכה בהשטר לענין שלא יחזיר איך מהני אח"כ מה דמטי לידי' דהשטר כבר הוא שלו. די"ל לפמש"ל דע"י אחרים העבד זוכה מקודם והרב זוכה ממנו. וע"כ אף שזכו האחרים הג"ש לענין שלא יחזיר. אבל אחר כך זוכה האדון בחזרה השטר. וע"כ מועיל שפיר אחר כך מה דמטי לידי' כיון דהשטר שייך להרב. ולא מבעיא אם טלי גטך מע"ג קרקע כשר בשחרור דודאי ניחא הא דמועיל כשמטי לידי'. אלא אף אי נימא דפסול מעג"ק. י"ל כיון דבזכי' נעשה גם שלוחו של המזכה. על כן האחרים שזכו הם כשלותי הולכה גם כן והוי שפיר נתינה כשמטי לידי'. וזה צ"ע. אבל אי נימא דלהרי"ף מופקע הממון. וכיון דזכה השטר להפקיע הממון שוב אין זוכה הרג בחזרה את השטר. א"כ איך מהני מה דמטי לידי' דהרי אין השטר של האדון.

טו)

עוד י"ל בהא דמהני לרשב"א דלמטי לידי' אף דל"ל גטה וידה באין כאחד ואף אם נימא דאינו מופקע המממון להרי"ף. והיינו עפמש"ל דיש סוברים דהעבד יכו לקבל מתנה מרבו. והא דצריכים לגו"י בכ"א היינו משום דבג"ש בעינן נתינה לידי' דוקא. וידי' של העבד כחצרו של האדון ול"מ נתינה. ולפ"ז י"ל דהא דבעינן להרי"ף שימטי לידי'. א"צ לזה דין נתינה לידי' דוקא שיהי' פסול מעג"ק וכן בשאר קנינים. משום דהנתינה נתקיימה בזכות אחרים. ודמי לשליח הובאה דגט אשה שהוא שליח האשה רק על מעשה הנתינה ואינה מתגרשת עד דמטי לידה וכשר אף בשנטלה מעג"ק דהא גם בשנטלו מידו הוי כנטלו מעג"ק כיון דאינו שליח של הבעל. ועיין ברמב"ם בפ"ו מגירושין. וה"נ בזכיית אחרים הרי הם שלוחים על מעשי הנתינה וחלות השחרור הוא כשימטי לידי'. ולפ"ז אף לרשב"א מהני כשמטי לידי'. דכיון דאז מהני גם מעג"ק וכן שאר קנינים הרי בזה לשיטה הנ"ל העבד יכול לקבל מתנה מרבו וא"צ לגו"י בכ"א. ורק במקום דצריך נתינה לידי' דוקא לית לי' לרשב"א גו"י בכ"א כנ"ל. ומיושב עפ"ז גם קושית היד המלך איך מהני הזכי' להרי"ף לענין חזרה כיון דהעבד ידו כיד רבו עדיין. דהרי לפי שיטה הנ"ל העבד יכול לזכות מרבו ע"י שאר קנינים. וכ"ש על ידי זכיית אחרים שיוכל לזכות רק לענין נתינה צריכין לגטה וידה באין כאחד.

טז)

ובעיקר קושית הריטב"א הנ"ל (באות ח) מהא דאין מזכה בעירוב ע"י עבדיו הכנענים צ"ע. דהרי גם על ידי אשתו ובניו אמרינן שם דאין מזכה. והרי באשה אמרינן דבמתנה קנתה ואין הבעל אוכל פירות. וכן גם בניו יכולים לקבל מתנה כמבואר בנ"י בב"מ פ"ק ע"ש. ואפ"ה אין זוכים לאחרים בעירוב. אם כן מה קשה לו להריטב"א מעבדיו הכנענים דאף שעבד יכול לקבל מתנה מרבו. מ"מ בעירוב אין זוכה לאחרים וכמו אשתו ובניו. ובאמת אין מובן לי הטעם דאשתו ובניו אין יכולים לזכות בעירוב לאחרים כמבואר בנדרים (דף פ"ח). והרי אשה יש לה קנינים לעצמה גם כן. אלא דהבעל אוכל פירות ומדוע לא תוכל לזכות לאחרים. דבזה ל"ש שיזכה הבעל לפירות מה שזוכה לאחרים. וצ"ע.

יז)

וברמב"ם פ"ל ממכירה ה"ב וכן העבד שקנה או מכר או נתן מתנה או נתנו לו. יד האדון על העליונה אם רצה לקיים מעשיו הרי אלו קיימין. ואם לא רצה בטלו כל מעשיו עכ"ל. ומתבאר דהאדון יוכל לבטל אם אין רוצה לזכות. ולכאורה תליא דין זה בהשיטות שהבאנו. דאם נימא דמה שקנה עבד קנה רבו היינו דהעבד זוכה מקודם והרב זוכה ממנו משום דהוי כשדה שלו שנשבחה. א"כ איך אפשר שיועיל מה שהרב אומר אח"כ שאינו רוצה כיון דהוי כשדה שלו שנשבחה, והרי אם יעשה העבד איזה מלאכה או כלי והרב יאמר אי אפשי לזכות בזה אטו נימא שיועיל. דהרי על כרחך היא שלו משום דמע"י העבד והשבת שייך להרב. ואינו יכול להסתלק בלא קנין. ואם כן מדוע מועיל במתנה שזכה העבד במה שאומר הרב איני רוצה. ועוד אף אי מהני מה שאומר הרב שאינו רוצה. מ"מ מדוע בטל הקנין לגמרי ישאר הדבר להעבד. ועכצ"ל דהרמב"ם ס"ל דהרב זוכה ישר. והיינו דכל מעשי וקניני שהעבד עושה נחשב כאילו הרב בעצמו עשה. והוא נחשב להקונה. וע"כ מהני מה שאומר הרב שאיני רוצה לקנות. ודמי לכל זכיה שזוכים לאחר שהזוכה יוכל לומר אח"כ איני רוצה לזכות. (ונראה לענ"ד דגם כשהרב קטן אמרינן מה שקנה עבד קנה רבו. ולא מיבעי' להך שיטה דהעבד זוכה מקודם והרב זוכה ממנו וכמש"ל דהוי כשדה שלו שנשבחה, דודאי גם בקטן שייך כן ואף לשיטת הרמב"ם הנ"ל דהרב זוכה ישר ונחשב קנינו להרב. בכ"ז נראה דגם בקטן כן. אף דבעינן בקטן דעת אחרת מקנה. היינו משום דרצון וכונת הקטן אינו מועיל לקנות. אבל בעבדו של קטן דיש כונת ורצון העבד להקנין שפיר מהני לקנות אף שקנינו שייך להרב שהוא קטן. אבל הרי יש בקנין זה כונת ורצון העבד. וזה דמי כאילו יצויר אופן שיהי' להקטן כונה ורצון דודאי הי' מועיל, וה"נ ע"י העבד יש כונה ורצון. ולא דמי לחצר דלית לי' לקטן. היינו משום דחצר משום שליחות איתרבאי ואין לו שליחות. אבל הכא בעבד דלאו משום זכיה ושליחות הוא. דהעבד הוא איש בפ"ע ובר קנין רק קניניו ומעשיו שייכים להרב. וע"כ הרב זוכה ישר אף שהוא קטן. כיון דאיכא כונה ורצון העבד שהוא גדול. ורק כשהרב רוצה לבטל הקנין הוא דסבירא לי' להרמב"ם דמהני ביטולו ומחאתו. ובא"ש פ' י"ז מגזלה נסתפק בזה ולענ"ד כמ"ש). וזה לא קשה להרמב"ם כיון דהרב אין רוצה לקנות ואין נוגע המתנה להרב מדוע לא יקנה העבד. כמו בע"מ שאין לרבו רשות דמהני אף שקניניו שייכים להרב. מ"מ כיון דאין נוגע להרב יש לו קנינים לעצמו. א"כ ה"נ כשהרב אינו רוצה יזכה העבד. ואולם לא דמי, דרך בע"מ דרשות אחרים מעכב שלא יוכל לזכות מיקרי דאין נוגע להרב. אבל בזה שהרב אינו רוצה לזכות. כיון דאי בעי הוי זכה מיקרי נוגע להרב. וכמו בנתן הרב עצמו להעבד דל"מ להרשב"א וכנ"ל באות א'.

יח)

והנה בקידושין (דף ו') לכשתברח ממנו א"ל עסק בך, הקשה המקנה איך מהני השחרור. כיון דאין משתחרר מיד הרי לא שייך גו"י בכ"א וידו כיד רבו ואח"כ הוי טלי גטך מע"ג קרקע. ותירץ דאיירי על ידי אחרים ע"ש. ולפי הנתבאר נסתר תירוצו דגם ע"י אחרים ל"מ יותר מעל ידי עצמו רק בשמשחררו מיד משום דעל ידי אחרים העבד זוכה מקודם וכיון דזכה רגע אחד מיד נשתחרר ושוב אין לרבו רשות בו כמ"ש (באות י'). אבל בשלא נשתחרר מיד מה יועיל ע"י אחרים כיון דזוכים הג"ש בעד העבד הרי זוכה הרב תיכף כיון דהוא נשאר בעבדותו עדיין. אם לא שנימא דגם זה מיקרי נתינה מה. שקבלו אחרים והעבד זוכה רגע אחד. ולא איכפת לן מה שהרב זוכה אחר כך. ועיין במ"ש (באות ה' וי"ב) וצ"ע. ולכאורה אפשר לומר דכאן הרי איירי שנתן השטר להעבד אחרי שכבר מכרו לעכו"ם ושוב אין לו לאדון זכות במעשי ידיו. דמע"י שייך לעכו"ם. ושוב לא הוי ידו כיד רבו ולעכו"ם אין לומר גם כן הדין דמה שקנה עבד קנה רבו דלא קנה אלא למע"י. ושפיר ניחא דזכה בהשטר. ואך לפמ"ש בסימנים הקודמים דבכהאי גונא שמכר לעכו"ם נשאר הזכות דידו כיד רבו אצל הישראל שמכרו. כיון דנשאר אצלו קנין האיסור ע"ש. ולפי זה נתעורר קושית המקנה הנ"ל. ועיין בדף ס"ג שהאריך עוד בקושיתו הנ"ל. ובסי' (כ') כתבנו תירוץ נכון על זה.

יט)

והנה הרמב"ם בפ"ו מעבדים כתב דכל הפסולים בשליחות הגט פסולים נמי לענין שליחות שחרור לבר מעבד ע"ש. ומתבאר מדבריו דגם לשליח הולכה פסולים חרש שוטה וקטן ועכו"ם. ולכאורה קשה אם נימא דבשחרור כשר גם בטלי שחרורך מעל גבי קרקע. מדוע לא יהני אם מקבל הג"ש מכל הני דפסולים לשליחות. דהרי לא גרע כשמקבל מהם מאילו נטל מע"ג קרקע. דבגט דפסולים כל הני היינו משום דבעינן נתינה ופסול טלי גטך מע"ג קרקע ולכן בעינן שליחות. והני דפסולים לשליחות הוי כטלי גטך מע"ג קרקע. אבל בשחרור אם מהני מעג"ק מדוע פסולים כל הני. ובפשוט י"ל דנפ"מ לענין שיוכל ליתן השליח בע"כ של העבד. דכל הני דפסולים לשליחות לא יוכלו ליתן בע"כ של עבד. דל"מ נתינה שלהם כנתינת הרב. ולעולם אם נטל העבד ברצונו הג"ש שפיר מועיל גם ע"י הפסולים לשליחות.

כ)

ואולם יותר נראה ליישב לפמ"ש הפוסקים דהבעל צריך לכוין בשעת נתינת הגט שמגרשה בגט זה וכ"ה בסה"ג (אות רכ"ט). ועיין בחכ"צ שכתב לפסול גט מומר אף שנותן מרצונו משום דאדעתי' דנפשי' קעביד. ע"ש בסימן א'. ואף שבס' גט מקושר ר"ל דרק לכתחילה בעינן שיכוין. וראיתו מהא דבכתבו ותנו כותבים ונותנים אף שאין הבעל כאן ע"ש. אבל זה תמוה דהרי שם כיון דעשה שליח לנתינת הגט הרי שלוחו כמותו. הן על המעשה והן על הכונה. וכמו בתרומה דמהני כונת השליח וכן בכ"ד. גם מ"ש דהא לא בעינן נתינה לשמה גם כן תמוה. דלשמה וכונה הם ענינים נפרדים. דלשמה היינו שיודע באיזה גט מגרש ובנתערבו הגטין ליכא לשמה. אבל כונה לגרש יש בזה. וכבר הושג מהאחרונים. ועיין ברמב"ם פ"א מגרושין בתנאי הט' דבעינן שיתן לה בתורת גרושין. ולפ"ז הרי ניחא הא דפסולים חשו"ק להולכת השחרור. משום דגם בשחרור בעינן שיכוין האדון בשעת השחרור שנותן לשם שחרור. וע"כ בשליח דהוי כמותו מהני כונת השליח. אבל בחשו"ק דלאו בני שליחות הם הרי מחסר הכונה בשעת נתינת השחרור. ולעולם אם יהי' האדון אצל השחרור ויכון לשחרר. י"ל דגם על ידי חשו"ק מהני דלא גרע מטלי גטך מע"ג קרקע. אבל בסתמא כשמשלח ע"י שליח אין האדון בשעת נתינה ועל כן פסול משום דחסר כונה.

כא)

ומזה הטעם נראה דלא כהענג יו"ט שחידש דהא דצריך שליחות בקידושין היינו רק בשלא פירש להשליח לאיזה אשה יקדש. דאז בעינן שליחות שיהי' הסכמת השליח כמותו. אבל בפירש לשליח שיקדש לאשה פלונית כיון דבקידושין מהני טלי הכסף קדושין מע"ג קרקע לא בעינן דין שליחות ומהני גם בהנך דלאו בני שליחות וכן גם בשלד"ע, עיין שם בסימן קל"ו. והנה לבד מה שכתב המקנה בק"א דבעינן שליחות על האמירה דנתן הוא ואמרה היא ל"מ. וכן כתב הנתיבות בסימן רמ"ד ע"ש. דבזה יש לדון כיון דמהני עסוקים באותו ענין י"ל דאין האמירה של בעל צריכה שליחות דוקא. אבל לפי הנ"ל כיון דבעינן כונת הבעל לקדושין והכונה צריכה להיות בשעת הקדושין ולא מקודם. על כן צריך לזה שליחות שיהי' כונת השליח ככונת הבעל. ומה שהביא מהמחנ"א בדין שליחות שכתב דעכו"ם ששלח לישראל לשכור לו בית מישראל והלך ושכר קנה העכו"ם השכירות. דלא בעינן לזה שליחות כלל והשליח מעשה קוף בעלמא עביד. וחלק שם על הטור בסימן ק"צ בהילך מנה ותהא שדך קנויה לפלוני דבעינן שיעשה אותו פלוני שליח. והמחנ"א כתב דלא בעינן כלל שליחות לזה. דהא עבד כנעני קונה את עצמו בכסף על ידי אחרים אף שלא מדעתו ע"ש. וכ"כ הנתיבות וגם דבריהם קשה דלכאורה דהא גם בקנינים צריך כונה לקנות. והעודר בנכסי הגר וסבר שלו הוא לא קנה. ומשמע דבעינן הכונה בשעת הקנין גופא ול"מ מה שיכוין מקודם לקנות אחר כך. ואיך יועיל בלא שליחות. וראיית המחנ"א מעבד דמהני בכסף ע"י אחרים אינו מובן. דכיון דבשחרור לא בעינן דעתו דעבד דגם בע"כ משתחרר. וע"כ מהני קבלת רבו לחוד. ואך עיקר דינם ניחא לפמ"ש הרשב"א בגיטין (דף כ"א) דהיכא דדעת אחרת מקני לא בעינן כונת הקונה וסגי בכונת המקנה. ולפי זה שפיר מהני קנין כסף כשהמשלח או השליח עכו"ם אף דליכא כונת הקונה בשעת הקנין. כיון דהמקנה מכוין להקנות סגי בזה. אבל בנידון העונג יו"ט בקדושין דבעינן דוקא כונת הבעל לקנות ואינו מועיל כונת האשה להקנות א"ע. כמ"ש הר"ן בנדרים דאין האשה מקנית א"ע רק היא עושה עצמה כהפקר. ועיקר הקנין מצד הבעל דבעינן כי יקח ולא כי תלקח. וע"כ ל"מ בקדושין כונת האשה להקנות ולהתקדש. דא"כ תהי' היא מסייעת להקדושין וזה ל"מ דבעינן שיהי' כל הקנין נעשה על ידי הבעל לחוד. ולפי זה שפיר בעינן דיני שליחות אף בקדושי כסף דמהני מעג"ק. דכיון שהבעל אינו כאן ומחסר כונת הקנין בשעת הקדושין. על כן בעינן לזה שליחות שיהי' שלוחו כמותו וכונת השליח לקדושין מהני כמשלחו. (ובענין זה תמוה לי מ"ש הנוב"י תנינא סימן נ"ד וכן בא"מ סימן מ"ג דטעם דלא מהני קדושי קטן אף דהוי דעת אחרת מקנה. על פי דברי הר"נ הנ"ל דהאשה רק מפקרת א"ע וע"כ לא הוי דעת אחרת מקנה. וכתבו דלשיטת רש"י בב"מ דהפקר מיקרי גם כן דא"מ גם בקטן מהני קדושי ביאה עיין שם. ותמוה דהרי אם נרצה שיהי' קדושי ק' מהני מצד דההפקר שלה הוי דא"מ. אם כן תהי' היא המסייעת להקדושין וקרינן כי תלקח. ומה"ט גופא ל"מ גם לרש"י קדושי קטן. וצ"ע).

כב)

עוד יש להעיר ממה דאמרינן בגיטין (דף כ"ג) דעבד מקבל ג"ש מיד רבו של חברו. ופירש שם רש"י וכן בר"נ משום דעבד איתא בתורת שחרור שליח נמי מצי למהוי. ולמה צריכים לה"ט אם נימא דטלי גטך מע"ג קרקע מהני בשחרור וה"ה שאר קנינים דמהני. ואם כן גם בלא האי טעמא דאיתא בתורת שחרור הי' יכול לקבל גט שחרור. כיון שעבד איתא בכל הקנינים ואם כן יוכל לזכות ולקנות הג"ש לחברו ויהי' מוכרח דס"ל לרש"י ור"נ דל"מ בשחרור מעג"ק. ועיין בתוס' (דף י"ג) ד"ה האומר דאיירי דאינו מוסרו מיד ליד ובכה"ג לא אמרינן תן כזכי. וכן הובא תירוץ זה בר"נ ומשמע דס"ל דמהני טלי גטך מע"ג קרקע בשחרור, ואך יש לדחות עפמ"ש הר"נ בב"מ דבכל זכיה בעינן שלוחו של בעל הממון. וכיון דנעשה שליח של המזכה גם כן ע"כ מהני בתן שחרור לעבדי אי הוי אמרינן תן כזכי אף בנטלו מעג"ק. משום דהוי גם כן שלוחו של אדון. ואולם מהר"נ בגיטין (דף י"ב) מוכרת דס"ל דמהני טלי גטך מע"ג קרקע בשחרור כמ"ש הנתיבות בסימן קפ"ה ע"ש. ולפי זה קשה למה הוצרך הר"נ להטעם דעבד איתא בתורת שחרור על כן מצי למהוי שליח לקבל גט שחרור. והרי גם בלא זה כיון דזוכה השטר ממילא נעשה משוחרר.

כג)

והנראה ליישב דנפ"מ מהא דעבד איתא בתורת שחרור. דמטעם זכיית הג"ש כמו שאר קנינים הי' צריך כונה לקנות הג"ש ככל הקנינים דבעינן כונה לקנות אבל להטעם דאיתא בשחרור ונעשה כמותו אז אין צריך כונה לקנות כמו בגט דסגי בנתינה לחוד. ואף דבדעת אחרת מקנה לא בעינן כונת הקונה. והכא האדון מקנה השטר ויש דא"מ. אך יש לומר דבגט דלא בעינן רק נתינה ל"מ דא"מ. ועיין בב"מ (דף י"א) דמשני שם שאני גט דאיתא בעל כרחה. וי"ל דזה הכונה דמהאי טעמא ל"מ דא"מ. ויתיישב בזה קושית המחנ"א בהל' קנין חצר סימן א' ע"ש. ועי"ל דנפ"מ אם יכול האדון ליתן הג"ש להשליח בעל כרחו של עבד. ואף דודאי דהעבד יכול לבטל השליחות. אבל אם לא ביטל השליחות ורוצה שיהי' שליח ואך כעת אינו רוצה להשתחרר. דאז אם איתא העבד בתורת שחרור וחל עליו דין שליח על השחרור. אא"כ יש לומר דיכול האדון ליתן הג"ש להשליח גם בע"כ של עבדו כיון דלא ביטל שלא יהי' שליח וכיון דהוא שליח והוא כמותו יכול ליתן להשליח וחל השחרור אף בע"כ כאילו נתן להעבד עצמו. וכן נראה בגט אם עשתה שליח לקבלה ולא ביטלה את השליח שהבעל יכול למסור להשליח הגט בע"כ של אשה. ולפי זה יש נפ"מ דאם נרצה שיחול השחרור מדין זכיית השטר שזוכה השליח אז לא הי' מהני בע"כ של עבד. ולכן כתבו רש"י והר"ן הטעם דהעבד מקבל גטו של חבירו. משום דעבד איתא בתורת שחרור ואז גם בע"כ מהני כל זמן שלא בטל השליחות הנ"ל, ועפ"ז יתיישב מה שהקשה בלקוטי רע"א איך בן חורין מקבל ג"ש לעבד הא ליתא בדנפשי'. לפי מ"ש הרי"ף גם להמסקנא הטעם דאיש נעשה שליח קבלה משום דאב מקבל גט לבתו. וחזינן דבעינן שיהי' שייך באותו דבר ע"ש שנשאר בצ"ע. ולפי הנ"ל הרי בשקבל השליח הבן חורין מדעת העבד א"צ כלל לדיני שליחות. כיון דזוכה הגט שחרור בתורת קנין ממילא נשתחרר:

תוכן העניינים

אמרי משה

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה