אמרי משה· רבי משה סוקולובסקי
סימן כז · יט)
ולפמ"ש בגירסת הח"מ והגר"א דטעמייהו דס"ל דגר מצרי שנשא נכרית עמונית הבת מותרת משום דל"א הלך אחר הפסול בחד צד עכו"ם וחד צד ישראל. ולפי זה בעכו"ם ועבד הבא על ב"י אי אפשר לומר דהולד עכו"ם גמור. דכבר בארנו (באות י"ג) דהטעם דס"ל דהוא עכו"ם גמור ומתייחס אחר האב העכו"ם. היינו משום דאזלינן אחר הפסול. אבל לפי גירסת הח"מ והגר"א הנ"ל הרי מוכרח דלא אמרינן הלך אחר הפסול בחד צד עכו"ם. וע"כ אי אפשר להיות עכו"ם גמור. וסעד לזה יש להביא מהא דאמרינן ביבמות (דף ע"ז) אי לאו דאמר ר' יהודה הכתוב תלאן בלידה מצרי שני במה יטהר. והקשה בדול"צ סוף דרוש ז' לשיטת הרבה ראשונים דביאת נכרית מותר מה"ת דלא תתחתן רק בז' עממין איירי. וכן פסק בטור. וא"כ משכחת שישא מצרי ראשון נכרית ויהי' הולד מצרי שני משום דהלך אחר הפסול והשני ישא גם כן נכרית ויהי' הולד שלישי. כמו לר"א בממזר בשפחה דהוי עבד וממזר. ה"נ בנכרית הוי מצרי גם כן ואחר כך כשיתגייר יהי' מותר עכ"ל. ובאמת הי' לו להקשות גם לרבנן דפליגי אדר"א לפמש"ל דרק בשפחה שייך טעמא דולד במעי שפחה כבמעי בהמה. אבל בנכרית לא שייך האי טעמא. והטעם דבנכרית לא הוי ממזר לרבנן הוא משום דאין ממזרת לעכו"ם. אבל כאן במצרי כשישא נכרית גם לרבנן יהי' מצרי משום דפסול דמצרי שייך גם לעכו"ם. ואם כן גם לרבנן קשה דמשכחת שישא נכרית. ומזה ראי' כמ"ש דבחד צד עכו"ם וחד ישראל ל"א הלך אחר הפסול וע"כ במצרי שנשא נכרית הולד אינו מצרי. ואולם בעיקר קושית הדול"צ י"ל דל"ש למנות דורות כשהוא עכו"ם אף שאביו ישראל. כיון דבנו נולד מנכרית והוא עכו"ם כמותה יש לומר דל"ש בו דורות ולא יתחשב למצרי שני. וגם בל"ז הוא דבר זר להקשות שישא נכרית אף להסוברים דלא תתחתן לא איירי בשאר עממין. הרי מבואר ברמב"ם פ' י"ב מאס"ב דעונשו מפורש בדברי קבלה בכרת ויש בו הפסד שאין בכל העריות כמותו. שהבן מן הערוה בנו הוא לכ"ד ובכלל ישראל נחשב אע"פ שהוא ממזר. והבן מן הנכרית אינו בנו כו'. וגם בלא חיתון דגם להרמב"ם ליכא לא תתחתן ובכ"ז מתבאר ברמב"ם דעונשו בכרת גם בלא חיתון ועל כן ל"ש שישא נכרית. וגם אפשר דבדרך נשואין מיקרי בפרהסיא וקנאים פוגעים. ואך לפמ"ש דבחד צד עכו"ם לא אמרינן הלך אחר הפסול ניחא הקושיא הנ"ל בפשיטות וכמש"ל. ואולם אף דלא אמרינן הלך אחר הפסול בחד צד עכו"ם מ"מ י"ל דצריך גרות. דנהי דאין מתייחס להעכו"ם לחוד. אבל י"ל דמתייחס לשניהם כמש"ל ועל כן י"ל דצריך גרות. ויתיישב קצת לפי זה הגירסא שהביא המהרש"א בקדושין (דף ע"ה) בתוס' ד"ה ר' ישמעאל דליכא למיחש כ"כ אם תנשא לעכו"ם, והמרש"א תמה על זה עי"ש ולפמ"ש ניחא דאף דצריך גרות מ"מ אינו כעכו"ם גמור דהרי יש בו צד ישראלית ואסור להנשא לעכו"ם גמור אך אינו איסור ברור כ"כ דכיון דהאיסור להנשא לעכו"ם הוא מדרבנן ועיין בתוס' בספ"ק דיבמות. יש לומר דלא גזרו בכה"ג דהוא גם כן עכו"ם במקצת אם נימא דזה לא מיקרי בפרהסיא.