אמרי משה· רבי משה סוקולובסקי
סימן כז · יב)
וצ"ל דהא דאמר דאין לו חייס. היינו רק דלא נימא דיטהר הממזרת עי"ז שנימא דיתייחס רק להעבד ויהי' הולד רק עבד ולא ממזר. כמו בשפחה דנטהר הממזר ע"י השפחה ומתייחס רק לה. משום דעבדות מפקיע שלא יתייחס הולד רק לצד עבדות. (ואפשר הטעם משום דעבדות מיקרי פגום יותר משאר פסולים) ועל זה קאמר דעבד אין לו חייס. ול"א בעבד שיתייחס רק אליו שיטהר הממזרת. דרק בשפחה אמרינן כן ומשום דולד במעי שפחה כולד במעי בהמה דמי. משא"כ בעבד. אבל לעולם גם בעבד חל על זרעו איסור עבדות. ואם כי גם לענין פר"ו אמרינן ביבמות (דף ס"ב) דעבד אין לו חייס. היינו לענין קורבת משפחה דלא מיקרי בנו. אבל איסור עבדות שפיר י"ל דחל על בנו. אבל עכ"פ מקושית הגמרא דממזרת תנסיב לעבדא אף שודאי אי אפשר לומר דהקושיא הי' שיהי' שייך גם לעינן ממון לאדון העבד. דזה ודאי לא ס"ד כלל. וע"כ דהקושיא הוא רק לענין איסור. ומוכח כמש"כ דשייך שיתייחס להעבד לענין איסור אף שאין לו בעלים. ואולם בישוב סתירת רש"י הנ"ל שפיר י"ל כהא"ש. ולא מטעמי' דאין לו בעלים רק משום דעבד אין לו חייס ומה"ט אין מתייחס כלל להעבד גם לענין איסור. וכן מתבאר ברמב"ם בפ"ט מעבדים ה"ג וכמש"נ בסי' דלעיל וכפשטות הגמרא. אבל התוס' ביבמות הנ"ל דס"ל דבן עבד מישראלית הוא עבד לענין איסור. ע"כ צריך לחלק כמש"כ דלענין איסור יש לו חייס שיחול על זרעו איסור עבדות. ואף שאין לו בעלים מ"מ שייך איסור עבדות כמש"ל.