אמרי משה· רבי משה סוקולובסקי
סימן כז · טז)
וע"כ הנלענ"ד בהרמב"ם הנ"ל. דיש להבין לר"א דס"ל דהרי זה עבד וממזר. מה משפט האיש הזה. אם הוא ישראל ותפסי בו קדושין. או הוא כעבד ולא תפסי קדושין. והנה ראיתי בא"מ סימן ד' סעיף י"ט שכתב שם לענינו דע"כ הוא ישראל דל"ש ממזרות בעכו"ם ועבד. וכמ"ש רש"י בקדושין (דף ס"ח) ותוס' ביבמות (דף כ"ג) ובבכורות (דף מ"ז). וע"כ דהוא ישראל ותפסי בו קדושין. או אפשר דאית בי' דין ח"ע מצד אמו וחב"ח מצד אביו הישראל ובח"ע וחב"ח ג"כ תפסי קדושין כמ"ש הרשב"א עיין שם. ודבריו תמוהים לענ"ד דאיך אפשר שיהי' ישראל ויהי' עבד. ואיך יכול לעבוד בו והרי עובר בלא תעבוד בו עבודת עבד. ואיך שייך איסור עבדות בישראל, וגם במ"ש באופן השני דהוא ח"ע וחב"ח גם כן לא נראה. דהרי הך דינא דהלך אחר הפסול אין מפקיע שלא יתייחס לצד השני כלל. ורק לענין יחוס פסו"ק בלבד מתייחס להפסול. והדין דולד שפחה כמותה מפקיע ביותר שלא יתייחס כלל להאב וכמש"ל. ואם כן איך אפשר שיפקיע החצי שלא יהי' עבד. ועוד דלענין ממון אין סברא כלל שיפקיע שלא ישתעבד לאדון השפחה משום שנולד מממזר. ואם כן הוא עבד מצד עצמו. ולומר דמשום הדין דהלך אחר הפסול וצריך להיות ממזר. וכיון דעבד אי אפשר להיות ממזר וע"כ מפקיע שחצי לא יהי' עבד גם לענין ממון להשתעבד. ודאי דוחק.