אמרי משה· רבי משה סוקולובסקי
סימן כו · ח)
ועפ״ז י״ל עוד בטעמא שכתב הרמב״ם הנ״ל דעכו״ם שבא על שפחה שטבלה הר״ז עבד. וכתב הה״מ דזה פשוט בקדושין דולד שפחה כמותה. ולענ״ד קשה מנ״ל דהילפותא דהאשה וילדיה דולד שפחה כמותה הוא גם בעכו״ם והרי הקרא קאי בעבד עברי. והא לפי מה דמסיק שם דילפינן מכי תהי׳ דכל דלא תפסי קדושין דהיינו שפחה ונכרית ולדה כמותה ודאי דל״ש הילפותא בעכו״ם. דהא קיי״ל דבאומות הלך אחר הזכר אף דל״ת בהם קדושין. ואם כן גם להך ילפותא מהאשה וילדיה מנ״ל זה בעכו״ם. ולפמ״ש ניחא, דרק בישראל צריך הילפותא דהאשה וילדיה משום דלולא זה הי׳ מתיחס להישראל ולא הי׳ שייך בו קנין עבדות וכנ״ל. אבל בעכו״ם דשייך בו קנין עבדות וזה ידעינן מסברא והולד שייך לבעל השפחה. וכיון דקנוי לאדון ממילא ידעינן דחל עליו איסור עבדות מצ״ע. ואך דצ״ע לענין מצות אם יתחייב די"ל דלזה מתיחס אחר אביו ויהי' דינו כעבדים קודם טבילה. וכן לענין יחוס מפסולי קהל י״ל דיתיחס לאביו ורק לקנין ממון ולאיסור עבדות הוי עבד. ומהרמב״ם משמע דהוא כעבד לכ״ד. בפרט לפמ״ש בסימן כ״ב דליכא איסור עבדות בגיותן וא״כ אי נימא דלענין מצות מתיחס לאביו והוי עכו״ם ורק דלממון הוא קנוי לאדון השפחה וע״כ העבד מצ״ע כנ״ל. אבל איסור עבדות ליכא עליו וסגי בהפקר וא״צ גט שחרור. ומהרמב״ם משמע דהוא עבד גם לאיסור. ועל כן נראה יותר כמש״ל דטעם הרמב״ם משום דהוי כעכו״ם הבא על בת ישראל. וממילא מחויב גם במצות כעבד וע״כ הוא כעבד לכ״ד. עוד יש נפ״מ אם השפחה מעוכבת ג״ש דמופקע הממון. דאי טעמא דהרמב״ם משום דהוי עבד מצד עצמו ומשום דשייך לבעל השפחה. א״כ היכא דהשפחה מעוכבת ג״ש והולד לא שייך לאדוני' לענין ממון. וא״כ נהי דבישראל י״ל דגם במעוכבת גט שחרור ולדה כמותה. ומשום הגזה״כ דהאשה וילדיה. אבל בעכו״ם דליכא הגזרת הכתוב וכנ״ל לא יהי' הולד עבד במעוכבת ג״ש. אבל לפמ״ש דטעמא דהרמב״ם משום דהוי עכו״ם הבא על ב״י. אם כן גם במעוכבת גט שחרור שייך זה הטעם.