אמרי משה· רבי משה סוקולובסקי
סימן כו · ז)
ואולם באמת בל״ז לא קשה מידי. דאם לא הוי ידעינן דולד שפחה מתיחס אחריה. וממילא הי׳ מתייחס אחר אביו הישראל והי' על הולד דין ישראל אז. על כרחך הי' מסתעף מזה דגם לענין שעבוד לא הי' קנוי לאדוניה. ומשום דבישראל לא שייך קה״ג דעבדות וע״כ דהי' אז ישראל ב״ח. ורק אחרי דידעינן דהולד מתיחס אחריה ואין עליו דין ישראל שוב ידעינן מסברא דהולד משתעבד ג״כ לאדונה. ולהכי פריך הגמ' א״ה שפחה נמי. דכיון דילפינן מכי תהי' וילדו לו דכל דלא תפסי קדושין אין הולד מתיחס אחר אביו רק אחר אמו. א״כ ע״כ גם בשפחה ידעינן דהולד מתיחס לענין איסורים אחר השפחה ולא הוי ישראל. וא״כ למה לי קרא דהאשה וילדיה. וא״ל דאצטריך שיהי' משתעבד ושייך קנין לאדוני׳. דהא זה שוב ידעינן מסברא דכיון דהולד אינו ישראל ושייך בו עבדות ע״כ דשייך הממון ג״כ לאדוניה וכחמרתא מעברתא. אבל אילו לא ידעינן דמתיחס אחרי' ואז הי׳ ע״כ ישראל ואם כן לא הי' משתעבד גם כן לאדונה. נמצא דהילפותא דולד שפחה כמותה הוי בין לענין איסור ובין לענין שעבוד. וחדא תליא באידך.