אמרי משה· רבי משה סוקולובסקי
סימן כו · ו)
והנה קשה לי בעיקר הילפותא דיליף דולד שפחה כמותה מהאשה וילדיה תהי' לאדוניה. אשר פשטות הסוגיא נראה דלאו לענין קנין הממון שיהי' שייך הולד שפחה לאדוניה קאי הילפותא. דשם קאי על מתני' בכל הני דמתיחס אחר האב או אחר הפגום. דהיינו לענין יחוס פסולי קהל וחלות איסורים על הולד. וכן הילפותא בשפחה דולדה כמותה היינו נמי לענין יחוס דיש על הולד איסורי עבדות. וכן מוכח להדיא בהא דמסיק שם דיליף דולד נכרית כמותה מכי תהי' וילדו לו. דכ"ה דקרינן כי תהינה קרינן וילדו לו. ופריך הגמ' א"ה שפחה נמי האשה וילדיה תהי' לאדוניה ל"ל. ומאי פריך דנהי דידעינן מכי תהי' וילדו לו דמתיחס אחר אמו. אבל מנא הוי ידעינן דהולדות שייכים לשעבוד מע"י לאדוני'. ועל זה צריך האשה וילדיה דהולדות שייכים להאדון. וע"כ צ"ל דס"ל דעל זה ל"צ קרא דשייכים לאדוניה ומשום דהוי כולד במעי בהמה. וכמ"ש בב"ק (דף מ"ט) דהוי כחמרתא מעברתא. וכל הילפותא דולדה כמותה אצטריך רק לענין יחוס ואיסור עבדות. ולהכי פריך שפיר דלענין איסורים הא נוכל למילף מכי תהי' וילדו לו כנ"ל לכאורה. ולפי זה קשה טובא דכיון דס״׳ל להגמרא דלענין שעבוד ממון שייך לאדוניה מצד הסברא. הו״ל להגמ׳ להקשות בפשטות דגם בלא קרא דכי תהי׳ ידעינן דולד שפחה כמותה. כיון דידעינן דהולד משתעבד לאדוני'. אם כן ממילא הוא עבד מצ״ע אף אם אינו מתייחס לאמו. ואך י״ל דצריך קרא שלא יתיחס הבן כלל לאביו ליורשו ולטמא לי׳ ולפטור מהיבום. וע״׳ש בתוס׳ דמשום דהוא עבד מצד עצמו לא הי׳ ידעינן דאין מתיחס כלל לאביו.