אמרי משה· רבי משה סוקולובסקי
סימן כו · ה)
ואולם לפי מש"כ בביאור הרמב"ם דהא דעכו"ם בשפחה ולדה כמותה לאו מגזה"כ דאשה וילדיה דזה אינו נוהג בעכו"ם. ורק משום דשפחה דין ישראלית יש לה והוי כעכו"ם בב"י דהולד כשר. ועפ"ז א"ש הירושלמי דלהכי למ"ד דעלו להן דורות. והיינו דנחשבים כישראלים ויש בהם הדין דולד שפחה כמותה מקרא דהאשה וילדיה. ולהכי אזלינן לגמרי בתר דידה. וגם הזכרים מותרים מיד כשבאו להם ג' דורות בעבדותן. אבל למ"ד לא עלו להן דורות והיינו דנחשבים כעכו"ם. ולהכי שוב ליכא בזה הדין דולד שפחה כמותה. דהא דכתב הרמב"ם דגם בעכו"ם בשפחה ולדה כמותה. היינו משום דהרמב"ם פוסק כמ"ד דעבדים עלו להן דורות והוי השפחה כישראלית וכעכו"ם הבא על ב"י דולד כשר וכנ"ל. ולא משום דגם בעכו"ם איכא הגזה"כ דהאשה וילדיה וכנ"ל. אבל הך מ"ד דלא עלו להן דורות דס"ל דעבדים ושפחות דינם כעכו"ם שוב ל"ש לאמר דולד כמותה. לא מטעם הגזה"כ דהאשה וילדיה דאינו נוהג בעכו"ם, ולא מטעם הרמב"ם דהוי כבא על ב"י. דהא גם השפחה היא כנכרית לדידי' ולהכי הזכרים אסורים איסור עולם. ומשום דאזלינן אחר הזכר והוי עמוני. ואך לפי זה צ"ע דהנקבות ישתרי מיד ולמה צריך ב' דורות. וי"ל דהא דלמ"ד דלא עלו. לא דפשיטא לו דדין עבדים כעכו"ם. דהא להרבה דברים דינם כישראלים (עיין בפי"ד דעבד מותר באמו דיצאו מכלל עכו"ם וכמ"ש בסימן כ"ב). ועל כן נקטינן מספקא לחומרא דלענין נקבות אי אפשר להתיר מיד דדלמא דינן כישראל ויש בהם הדין דולד שפחה כמותה והיא מצרית. ואף דא"כ ממ"נ אם דינם כישראל יעלו להן דורות בעבדותן. י"ל דבכ"ז יצאו מכלל עכו"ם ולכלל ישראל לא בא. וע"כ ל"מ הדורות בעבדותן דעדיין אינם כישראלים גמורים ובכל זה יש בהם הדין דהאשה וילדיה דלענין זה הם כישראל דהא גם כעכו"ם אינם. אבל הזכרים אסורים לעולם דלמא דינם כעכו"ם ואין בהם הדין דהאשה וילדיה. ומתיחס לאביו העמוני דהא השפחה כנכרית. ולא הוי כעכו"ם הבא על ב"י דהולד כמותה. וראיתי בא"ש פי"ב מאיסו"ב שרצה לקיים הגירסא הכתובה להיפוך. דאם עלו להן דורות הזכרים אסורים לעולם ומשום דהלך אחר הפגום כיון דדינם כישראל. ואם לא עלו להן דורות מותרות הנקבות מיד דמתיחס אחר האב והיא עמונית. ומשום דבעכו"ם ל"א ולדה כמותה עיין שם. ודבריו תמוהים דהא בישראל ודאי ולד שפחה כמותה וגר עמוני ב"ח שנשא שפחה ודאי דגם הזכרים מותרים. וכמו הא דממזר נושא שפחה דנטהר הולד כששחררו וה"ה לענין עמוני. ועיין ירושלמי בפ' ע"י דעמוני מותר בשפחה. ומכל שכן דהכא בירושלמי דאיירי בעבד עמוני שבודאי מותר בשפחה. ואם עלו להן דורות והם כישראל ודאי דהולד כמותה. וזה ודאי דוחק דהירושלמי אזיל לר"א דס"ל דהרי זה עבד ממזר. וה"ה לענין עמוני דהא לא קיי"ל כותי'. וגם מ"ש דבעכו"ם בשפחה לא אמרינן ולדה כמותה. לכאורה נסתר מהרמב"ם פט"ו הנ"ל דגם בעכו"ם בשפחה ולדה כמותה.