אמרי משה· רבי משה סוקולובסקי
סימן כה · יג)
עוד י"ל עפמ"ש במק"א דלהרי"ף נפקע קנין הממון גם טרם דמטי לידי'. וראי' מהא דקשה לרשב"א דס"ל בשטר דוקא ע"י אחרים ולא ע"י עצמו. ולית לי' גו"י בכ"א. ולהרי"ף קשה טובא איך משכחת שישתחרר לרשב"א ע"י אחרים. דהיינו על ידי זכי' כיון דבעינן מטי לידי'. ולרשב"א הרי אי אפשר כלל דלמטי לידי' כיון דידי' כיד רבו. ולית לי' גו"י בכ"א. וכיון דמרשב"א מוכח דלא בעינן מטי לידי' מהכ"ת נימא דרבנן פליגי על זה. ומנ"ל לעשות פלוגתא בזה. וע"כ צ"ל דלהרי"ף נפקע הממון מיד ע"י הזכי' לחוד. ושפיר משכחת מטי לידי' אח"כ לרשב"א. כיון דנפקא הממון ואין ידו כיד רבו. ועיין ברא"ש שהקשה על הרי"ף מסוגיא דמבואר דנפסל מתרומה מיד על ידי הזכי' אלמא דמיד נשתחרר. ועיין בחת"ס דמתרץ משום דקנין הממון נפקע מיד והו"ל מעוכב ג"ש וקיי"ל דמעוכב ג"ש אסור בתרומה עיין שם. וזה כמ"ש.
ובטעמא דהך מלתא דהממון נפקע מיד. י"ל משום דבג"ש נכלל גם שטר קנין וכמ"ש הקצות דגם ג"ש שלא לשמה מהני להפקיע הממון מטעם קנין לעצמו. וע"כ י"ל דבזכיתם הג"ש הות זוכה מיד להפקיע קנין הממון. ואינו זוכה לגמרי שיהי' משוחרר מיד גם בקנין האיסור. משום דכיון דאפשר לחלק הזכי' לחצאין הוי זה זכות יותר מאילו זכה לגמרי. (להסוברים דמעוכב ג"ש מותר בשפחה) ורוצה יותר שלא ישתחרר מיד. והברירה יהי' בידי' שלא לקבל הגט שחרור ואם ירצה לקבל לא יוכל האדון לחזור. וכיון דנתבאר דלהרי"ף נפקע הממון ע"י הזכי' שפיר מצו לזכות שלא יחזור וגטה וידה בכ"א. כיון דעל ידי זה נפקע הממון.