אמרי משה· רבי משה סוקולובסקי
סימן כה · ד)
והנה בגיטין דף (ל"ט) בההיא אמתא דהוי מרה שכ"מ כו'. שקל כומתי' שדא בה אמר לה זיל קני הא וקני נפשך ומסקינן דלא עשה ולא כלום דהוי בכליו של מקנה ע"ש. וק"ל דאף אם נימא דחליפין מהני בכליו של מקנה. אבל איך אפשר שתקני הכלי. לפמ"ש הקצות בסימן ר' דרק בגט דסגי בנתינה אמרינן גטה וידה בכ"א. אבל לקנות שטר קנין ל"א גטה וידה באין כאחד. אם כן הכא בחליפין דבעינן שתקנה הכלי איך אפשר לקנות הא מה שקנה עבד קנה רבו. ומזה נראה ראי' דלא כסברת הקצות הנ"ל וגם בקנין שייך גטה וידה באין כאחד. או דמוכח דגם בלא גו"י בכ"א מהני וכשיטה הנ"ל דעבד יוכל לקנות מרבו ע"י שאר קנינים. ורק בג"ש דצריך נתינה צריכים לגו"י בכ"א. ויקשה מזה לשיטת הרשב"א דס"ל דעבד אינו יכול לזכות מרבו. ואם כן איך זכתה הכומתי' מהרב. אם נימא דגו"י בכ"א לא שייך בקנין כנ"ל. ולכאורה אפ"ל דגם הרשב"א ס"ל דהא דאמרינן מה שקנה עבד קנה רבו בשנתנו לו אחרים. העבד הוא הזוכה מקודם דיש לו קנינים לעצמו והרב זוכה אחר כך מהעבד. והא דס"ל דעבד אין יכול לקבל מתנה מרבו. אף דאמרי' שיש להעבד קנינים לעצמו. אך דס"ל דכמו דזוכה הרב מהעבד כשנתנו לו אחרים משום דהוי כשדה שלו שנשבחה. ה"נ בשהקנה לו הרב עצמו אף שזכה העבד. אבל אח"כ הרב זוכה ממנו בחזרה. כדין שדה שלו שנשבחה. ולפי זה ניחא גם להרשב"א ההיא דכומתי'. כיון דהעבד זוכה רגע אחד מיד נשתחרר ע"י החליפין. ושוב אי אפשר להרב לזכות. ורק בג"ש צריכים לגו"י בכ"א משום דבעינן נתינה כנ"ל. ושיטת החולקים דס"ל דהעבד יכול לקבל מתנה מהרב סוברים דבזה ל"ש שהרב יזכה בחזרה מהעבד מדין שבח שדהו. כיון דהרב עצמו הקנה לו וקנינו עומד לצמיתות.