אמרי משה· רבי משה סוקולובסקי
סימן כה · ג)
ועפ"ז יתיישב קושית הרשב"א הנ"ל, דהא דס"ל דיכול לזכות מהרב, היינו ע"י קניני משיכה והגבהה. דבזה יש לומר דקניניו לעצמו כנ"ל. אבל לזכות ע"י ידו דהוי מדין חצר. כיון דידו של העבד וכל גופו שייך בפועל להרב. וכדאמרינן בהזורק (ד' ע"ח) דבכפות העבד של האשה מתגרשת בתורת חצר עיין שם. וחזינן דהעבד נחשב לחצר האדון על כן לא יוכל לזכות ע"י קנין ידו מהרב עצמו. דהרי ידו היא חצר של הרב. ואף דנראה דבנתנו לו ע"מ שאין לרבו רשות זוכה גם על ידי ידו. היינו משום דכיון דאינו נוגע להרב משום התנאי כנ"ל. גם היד קונה לעצמו. וכן מוכח בגיטין (דף כ"ג) דעבד מקבל ג"ש של חברו מיד רבו של חברו. ושם ע"כ הוא מתורת יד להסוברים דגם בשחרור פסול בטלי גיטך מע"ג קרקע. וה"ה דפסול ע"י שאר קנינים. ואינו מועיל רק על ידי יד וחצר כמו בגט. וע"כ הא דמקבל ג"ש מרבו של חברו. הוא משום דנעשה שליח של עבד וידו כידו ומשתחרר על ידי ידו של השליח. ומתבאר דגם עבד יש לו יד לזכות. וגם במתנה נראה דעבד יכול לזכות מחברו ע"י ידו גם כן. והיינו דבמה שאינו נוגע להרב יש לו יד לקנות ככל אדם. ומה"ט גם בנתנו לו לעצמו ע"מ שאין לרבו רשות קונה גם ע"י ידו לעצמו. כיון דאינו נוגע להרב. אבל לזכות מהרב גופא ע"י ידו יש לומר דכ"ע מודים דלא קני. דכיון דוה נוגע להרב להפקיע מרשותו הרי ידו כיד רבו והוא כחצר של רב ול"מ סילוק על זה. (וזה דמי לחצר השותפים דאינם קונים זה מזה ע"י חצר השותפים. וידו של עבד דומה לחצר השותפים. ועל כן בהקנו לו אחרים שפיר זוכה גם ע"י ידו כנ"ל, דהרי גם בחצר השותפים קונים מעלמא) ולפי זה ניחא קושית הרשב"א ושפיר הוצרך לגו"י באין כאחד, משום דס"ל דגם בג"ש פסול בטלי גיטך מע"ג קרקע. וה"ה דל"מ שאר קנינים ובעינן דוקא נתינה לידו. וביד כ"ע מודים דא"א לזכות מהרב כנ"ל. ואף אם נימא דגם ע"י ידו ס"ל דיכול לקנות מהרב. מ"מ בג"ש אינו מועיל משום דמיקרי אגוד גבי'. כיון דגם להרב שייך היד של עבד.