אמרי משה· רבי משה סוקולובסקי
סימן כד · כא)
וברשב"א (דף כ' ע"ב) ז"ל. ואי אמרת אינו נגאל לחצאין הנך מאה פקדון נינהו. תמי' לי היכא הוו פקדון והא איהו לפרעון קבלינהו. דאף כשת"ל דאינו נגאל לחצאין היינו שאינו יכול לכוף את האדון לקבל פדיונו לחצאין אע"ג דבעלמא הוי פרעון. כדאמרינן במציעא פרעי' זוגא פרעון הוי. אבל אי ארציי ואתרצי וקביל לפרעון אמאי לא הוי פרעון כיון דקבלי' קבלי' עכ"ל. ואינו מובן מהיכן פשיטא לו כל כך דמדעתו מהני גאולת חצאין, כיון דלא מצינו דין גרעון כסף רק בכולה. וי"ל דלחצאין ל"מ גאולה כלל ואין מועיל גם מדעתו. ומצאתי במקנה שתמה כן על הרשב"א. דכיון דגם בע"ע הנמכר לעכו"ם גופו קנוי כמבואר בב"ק (דף קי"ג). א"כ איך מדמה זה הרשב"א לפרעון חוב. עיין שם שנשאר בצ"ע. ולענ"ד דהרשב"א בזה לשיטתו (בדף ט"ז) בהא דאמרינן ע"ע גופו קנוי והרב שמחל על גרעונו אין גרעונו מחול. שהקשה דהיכן מצינו קנין מע"י שאין יכול למחול. ותירץ בשם הרמב"ן דרק על קנין האיסור שיש בע"ע הוא דאמרי' גופו קנוי ואין יכול למחול. אבל שפיר מהני המחילה למע"י ועל ידי המחילה הוא כמפקיר עבדו שמופקר הממון וצריך ג"ש ע"ש. ועפ"ז שפיר הקשה כיון דנתרצה לגאול לחצאין. ועל שעבוד מע"י הא מהני מחילה ג"כ וא"צ קנין. וכ"ש כשנתן לו המעות לגאול לחצאין דודאי פרעון הוא ואינו יכול להשתעבד בו על החצי שנגאל. ואיך הוי פקדון. ואכתי צע"ק כיון דהוא נתן לו בתורת גאולה. היינו שע"י המעות יצא לחירות לגמרי גם מקנין איסור. ועל זה הא לא מועיל הגאולה לחצאין ועל פרעון לחוד לא נתן לו. וי"ל.