אמרי משה· רבי משה סוקולובסקי
סימן כד · יט)
והנה בעבד עברי יש שני דינים ביציאתו ע"י כסף היינו דין גרעין כסף שיוכל לפדות את עצמו ע"י כסף אף בע"כ דאדון. ובזה יש דינים שאין לוה וגואל ואינו גואל לחצאין וכן אינו נגאל ע"י קרובים. אבל זה דוקא בע"כ דאדון. אבל מדעת האדון יוצא בכל גווני משום דלא גרע עבד עברי מעבד כנעני שיוצא בכסף בכל גווני. וראי' ברורה לענ"ד מהא דאמרינן בקידושין (דף ט"ז) האי שטר היכי דמי אי דכתב לי' שטרא אדמי' היינו כסף. וק"ל טובא דהרי הדין בגרעון כסף דאין לוה וגואל. דבעינן והשיגה ידו. וא"כ איך אפשר שיפדה ע"ע על ידי שטר אדמי' הא לא עדיף שט"ח שלו מלוה ונתן מעות בעין דאינו מועיל משום דלא מיקרי והשיגה ידו. וה"נ שט"ח שלו ודאי דלא מיקרי והשיגה ידו. וע"כ צ"ל דלא איירי הכא בע"כ דאדון משום דין גרעון כסף. אלא דאיירי מדעת האדון ומדעת האדון שפיר יוצא בכסף גם בשט"ח דלא גרע מע"כ שיוצא בכסף אף בלוה מעות. ועיין ברשב"א דמוקי גם כן הכא דאיירי מדעת האדון דאם לא כן קשה מלקמן (דף י"ח) דפרכינן אמאי נקט מרגניתא בידי' יהבינן לי' חספא ע"ש. (ובאמת ק"ל על גמרא הנ"ל דאמרינן סבר רבא למימר בע"כ דאדון א"ל אביי מאי ניהו דכתיבנא לי' שטרא אדמי' אמאי נקט מרגניתא בידי' יהבינן לי' חספא. ולמה לא הקשה עדיפא איך אפשר שיפדו אותה בשטרא אדמי' הא בעינן והשיגה ידו וליכא. ואף אם ילוה מעות ויתן לו דל"ש טעמא דיהיב לי' חספא. מ"מ ל"מ ומכ"ש דשט"ח שלו ל"מ). ועכ"פ הרי מוכרח דגם בעבד עברי יש הדין דשחרור כסף כמו בעבד כנעני. ועוד ראיה ממה דאמרינן שם אי הכי ע"ע נמי נכפינהו לבני משפחה משום פגם משפחה. וקשה דהרי קיי"ל דאינו נגאל בקרובים. וע"כ צ"ל דקושית הגמרא הוא אם האדון רוצה לשחררו נכפינהו לבני משפחה לפדותו. ומוכרת גם מזה דמדעת האדון מהני שחרור כסף בכל גווני משום דילפינן מעבד כנעני. וכפמ"ש רש"י (דף ט"ז) ד"ה גופו קנוי דבשט"ש נפיק משום דלא גרע מעבד כנעני.