אור ברסלב
אמרי משה סימן כד › יח)

אמרי משה· רבי משה סוקולובסקי

סימן כד · יח)

יז)

ועפ"ז ניחא מה שתמה הח"ס דמאי פריך מזה לאמימר דהמפקיר ומת א"ל תקנה הא י"ל הטעם במפקיר דאין המיתה מתיר משום דאין המית' כורת לגמרי דהא לולא ההפקר הי' קרינן בו והתנחלתם ורק בצירוף ההפקר, וע"כ בכה"ג אין המיתה מתיר וכמו דמצינו בשטר לל"ק דאמימר דמפקיר לחוד א"ל תקנה משום דאיסורא ל"מ ואע"ג דבאשה הגע מתיר איסורא גרידא וע"כ הטעם דכיון דבעבד יש גם קנין ממון ולכן כשכבר נפקע הממון ע"י ההפקר אין הגט כורת כריתות שלימה וע"כ ל"מ, וכן מצינו בכסף דכשכבר נפקע הממון ע"י יאוש ל"מ השחרור ע"י כסף וא"כ ה"נ י"ל במיתה ומאי פריך מגר שמת ועיי"ש שהניח בצ"ע, ולהנ"ל ניחא דאין המיתה כורת דהא אינו מתיר לשעתו רק כשיחזיק בעצמו ורק משום דאין לו בעלים ולכן אין נפ"מ מאיזה טעם א"ל בעלים, וכיון דע"י צירוף ההפקר והמיתה א"ל בעלים ממילא דמי לגר שמת, וכן מוכרח מדסקרתא דעבדי שכתבו הראשונים דלהכי אין המיתה מתיר כמו בגר משום דבשעה שמת מרוותא קמאי עדיין הי' מרוותא בתראי קיים, ואי מתיר כמו ג"ש אין סברא דיעכב מה שיש להעכו"ם קנין וכמש"נ בסימן הקודם בשם תוס' רי"ד ובאמת מוכת כן בגמרא בסוגיא דאמתי' דר"א אשתבאי דשלחו ליה אי יאות עבדת שדור לה גיטא דחירותא ומוכח דכשהוא תח"י השבאי מהני השחרור. והקשה בגליון רע"א דכיון דהב"ד א"י להפקיר מהעכו"ם אין כח ביד הבעלים להקדיש ולהפקיר וה"ה לשחרור וע"ש שהניח בצ"ע. (וכונתו נראה דהב"ד א"י להוציא היינו משום דשבאי קנו ע"י כבוש. אבל מה שא"י להוציאו מפני חלמות בכה"ג בקרקע ועבדים דאינם נגזלים נראה דל"מ אינו ברשותו). ולענ"ד נראה דשחרור לא דמי כלל למקדיש ולמפקיר דעיקר הג"ש הוא לקנין האסור. וכמו דבגט אשה ודאי אף כשיצויר שתהי' נגזלת ותהי' א"ב ובכ"ז ל"ש שלא מהני אז הגירושין. ולכן גם בג"ש חל השחרור גם כשאינו ברשותו דהוה ענין גירות והקנין ממון ממילא נפקע. וכיון דחזינן דמהני בשחרור אף כשא"ב משום דהוא דין גירות להפקיע איסור דעבדות. ה"נ גם כשיש להעכו"ם קה"ג דממון מהני השחרור. ודוקא כשיש לישראל קנין ממון מעכב השחרור וכמש"נ בסימנים הקודמים. ועכ"פ כיון דקנין ממון דעכו"ם אין מעכב על השחרור ואם נימא דהא דמיתה מתרת גם כן מטעם שחרור הוא אם כן אמאי מעכב הק"מ דמרווחא בתראי דעכו"ם שלא יתיר המיתה איסור דעבדות. מזה מוכרת דמיתה דמתרת אינה מטעם שחרור אלא משום דא"ל בעלים. ולכן שפיר מעכב גם ק"מ דעכו"ם דעכ"פ יש לי' בעלים. ואולם פשטות הגמרא משמע דגזרת הכתוב הוא דמיתה מתיר וראי' הנ"ל יש לדחות. ואמנם אף אי נימא דהמיתה דמתיר הוא מטעם דאין עליו בעלים. מ"מ ל"ק הקושיא דלעיל דיועיל הכסף מדין חילול וישאר בלי בעלים. דז"א דהרי החילול ל"מ רק להפקיע ממון דהקדש שלא יהי' בו דין מעילה. אבל בכ"ז קנין איסור לא פקע. וכמו בכל דבר כשמפקיר דאף דא"ל בעלים על הממון, בכ"ז לא נפקע האיסור שהי' לו מקודם. ה"נ בחילול דכיון שמקודם הי' להקדש קנין איסור שוב לא פקע על ידי חילול.

תוכן העניינים

אמרי משה

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה