אמרי משה· רבי משה סוקולובסקי
סימן כד · טז)
והנה ברמב"ן וכל הראשונים פי' דהקושיא מכאן הוא להוכיח דהקדש יש לו קה"ג דאל"כ לא הי' מועיל מה דמוכרים לאחרים, ומכ"ש דקשה מרבי דההקדש עצמו משחרר וטעמא דרבנן, דההקדש עצמו א"י לשחרר משום דשחרור הוי כמתנה והגזבר א"י ליתן מתנה, ורבי סבר דהוי דרך מכירה ולא מתנה דהרי מקבלים כסף ולפ"ז אין ראי' מרבי דהוי כקנין לעצמו דאף אי מדין שחרור יכולים לשחרר שהרי יש להם קה"ג ורק על הפקעת דין ההקדש שיתחלל ולא יהי' בו דין מעילה ע"ז אמר דהוי כמוכרו ולא כמתנה ושפיר מתחלל ההקדש ע"י הכסף שיתן ודע דאין להקשות דלמה לא יוכל לחלל ההקדש דרך חילול בהכסף שנתן אף שאינו דרך מכירה ועיין סוכה (דף מ"ט), דמשמע קצת דדוקא דרך מכירה נתחלל הקדש ואולם לפמ"ש במק"א לצדד דאפשר לחלל הקדש רק להפקיע קדושת ההקדש אף בלא קנין לעצמו קשה דמ"ט הכא לא מהני מה שיתחלל העבד דהקדש ע"י הכסף והערנו חכ"א בקושיא זו אבל לענ"ד פשוט דלק"מ דנהי דדין ההקדש הי' מתחלל שלא ימעול כשישתמש במע"י לעצמו אבל העבדות לא היה נפקע ממנו ע"י החילול דאף דא"ל בעלים לא הי' עדיף ממפקיר עבדו דצריך ג"ש או כגר שמת אשר לולא דילפינן דעבדו דגר כאשתו דהמיתה מתרת הי' נשאר עליו העבדות אף שא"ל בעלים. וע"כ גם אם יחלל ההקדש וא"ל בעלים מ"מ ישאר בעבדותו, ולכן ע"כ צריכין הגזברין לשחררו וכיון דדרך שיחרור הוא ולא דרך מכירה ע"כ ס"ל דהגזברין א"י לשחררו ואולם לשמואל דס"ל דמפקיר א"צ ג"ש יש לעיין אם החילול בהקדש יפקיע גם האיסור כיון דאין ר"ר עליו אין קרוי עבד. ואולם לפמ"ש בסי' הקודם דטעמא דשמואל משום דההפקר חל גם על האיסור ולהכי מקרי אין ר"ר עליו, ולפ"ז בחילול דלא נפקע רק הק"מ דהקדש והאיסור נשאר אצל הקדש וע"כ לא פקע העבדות אף לשמואל.