אמרי משה· רבי משה סוקולובסקי
סימן כד · ו)
עוד י"ל הא דבגר שמת קנו עצמן ב"ח ושייך קנין לעצמו היינו כשכבר הוא מופקע מהבעלים ואז שייך קנין במה שמוחזק בעצמו ששוב לא יוכלו אחרים לזכות בו אבל בעוד שהוא תח"י הבעלים ל"ש כלל שיקנה א"ע עי"ז שמוחזק בעצמו, דכ"ז שהוא קנוי להבעלים ל"ש כלל לומר שיקנה א"ע במה שמוחזק בעצמו שהרי זה עיקר עבדותו ששייך להרב וע"כ ל"ש קנין במה שמוחזק בעצמו, וזה מוכרח דאל"כ לר"ע דכסף אינו גומר א"כ למה צריך כלל כסף יקנה א"ע בקנין הממון ע"י מה שמוחזק בעצמו וע"כ דל"ש הקנין שמוחזק בעצמו רק כשכבר מופקר דשוב ל"ש עבדות לרבו וכשם שאחרים יכולים לזכות בו כן יכול לזכות בעצמו עיי"מ שמוחזק בעצמו ולפ"ז ל"ק מע"ע שיקנה את עצמו גם בע"פ במה שמוחזק בעצמו כמו בגר שמת וכנ"ל דכ"ז שהוא שייך להבעלים ל"ש קנין במה שמוחזק בעצמו ורק בגר שמת דכבר מופקע מהבעלים שייך שיקנה א"ע במה שמוחזק בעצמו, ואולם בריטב"א הנ"ל (באות ג') מתבאר דגם קודם ההפקר שייך שיקנה א"ע במע"י וגם בעבד כנעני הי' מועיל מחילה רק משום דידו כיד רבו, וכשם שאינו מקבל מתנה מרבו כך א"ל יד לזכות במחילה זו אבל בע"ע מועיל מחילה משום דיש לו יד לזכות במחילה כשם שי"ל יד לקבל מתנה מרבו, ומבואר דשייך קנין לעצמו אף כשהוא תח"י רבו, (דבלא קנין ודאי דל"ש מחילה בעבד כנעני שגופו קנוי וע"כ דהוא ע"י קנין שמוחזק בעצמו) אבל אינו מובן איך שייך קנין לעצמו שהרי זה הוא עיקר העבדות וע"ז הוא דקנוי לרבו והרי להסוברים דמה שקנה עבד ק"ר היינו שהעבד זוכה מקודם ומיד העבד הוא דזוכה הרב, א"כ תינח כשמקנה ני' חפץ והוא נשאר בעבדותו וע"כ זוכה הרב ממנו, אבל אם שייך שיקנה א"ע במע"י עי"מ שמוחזק בעצמו ושוב הוא מופקע מרבו ול"ש שהרב יזכה ממנו, וא"כ יקשה למה צריך כסף לכ"ע דאינו גומר יקנה א"ע ע"י שמוחזק בעצמו וכנ"ל, וע"כ דלזכות במע"י לעצמו ל"ש אף בלא הך דינא דידו כיד רבו, ולהריטב"א מוכרחים לומר דס"ל דהעבד א"י לזכות כלל מתנה מרבו ול"א דהעבד זוכה ואח"כ הרב זוכה ממנו רק דאין עבד זוכה כלל וע"כ שפיר כתב דבעבד כנעני ל"ש מחילה משום דידו כיד רבו, ובעבד עברי באמת ס"ל דמהני מחילה על קנין הממון משום דאין ידו כיד רבו וקונה א"ע עי""מ שמוחזק בעצמו.