אור ברסלב
אמרי משה סימן כד › ה)

אמרי משה· רבי משה סוקולובסקי

סימן כד · ה)

ד)

ואמנם י"ל דהא דקנו עצמן ב"ח בגר שמת הוא מדין קנין חזקה דכמו דנקנה לאחרים בחזקה כן מה שמוחזק בעצמו הוא כקנין חזקה ולפ"ז ל"ק מע"ע מדוע ל"מ אותו הלשון שכתוב בשטר גם בע"פ בתורת קנין לעצמו דדוקא בעבד כנעני דנקנה לאחרים בחזקה ע"כ גם לעצמו קונה בתורת חזקה אבל בע"ע דליכא גבי' קנין חזקה ל"ש שיקנה לעצמו, וניחא מה שהקשינו על הנתיבות שכתב דליכא קנין לעצמו בע"ע מהא דגר וכנ"ל משום דרק בעבד כנעני שייך קנין לעצמו מדין חזקה אבל לא בע"ע, ואך לפי זה דבגר שמת דקנו עצמו ב"ח הוא מדין קנין לעצמו וכמו כן בהפקר דזוכה בעצמן מדין קנין חזקה יש להבין איך מהני הפקר בע"ע ובמה יזכה ויקנה את עצמו, ואולם נראה פשוט לענ"ד דבע"ע כשהפקיר א"צ כלל לשום קנין ומשום דאחרים ל"מ לזכות בו רק ע"י כסף ושטר וקנינים אלו ל"ש דק מדעתו וגם דהבעלים בעצמן לא הי' להם רשות למוכרו כמש"כ הרמב"ם בפ"ד מעבדים, וכיון דהפקירו הבעלים שוב פקע עבדות ממילא (ואולם צ"ע מהריטב"א הנ"ל (באות ג') דמתבאר מדבריו דגם בע"ע אחר ההפקר צריך ג"ש לדידן, דלא קי"ל כשמואל ונשאר קנין האיסור שמותר בשפחה ואינו מובן אין אפשר שיהי' מותר בשפחה אחרי דא"ל בעלים, ונראה מדבריו דקנין האיסור נשאר להבעלים אף אחר שהפקיר והם בעלים על זה למסור לי' שפחה וכמו בעבד כנעני דקה"א נשאר להבעלים אחר ההפקר וצ"ע), וזה ל"ק דכיון שאין יכולים לזכות בו איך הוי הפקר דהא בעינן שיפקיר לכל, דכע"ז קשה ג"כ לשמואל דה"ל ג"ש וא"י לזכות בו ומ"מ חל ההפקר וכבר הקשה כן הפנ"י ע"ש, אבל באמת ל"ק דכיון דמצד המפקיר יכולים לזכות ול"ש זכות לעצמו שפיר הוה הפקר. וע"כ במפקיר ע"ע א"צ כלל שיזכה בעצמו דבל"ז הוא ישראל גמור ואין אחרים יכולים לזכות בו כנ"ל אבל כ"ז שלא הפקירו ל"ק שיקנה את עצמו גם בע"פ וכקושית הקצות דהרי א"ל במה לקנות א"ע, ול"ד לעבד כנעני דקונה א"ע בחזקה ובעבד כנעני כשהפקיר ולא זכו בעצמן יכולים אחרים לזכות בו ע"י החזקה או ע"י חצר (ועיין בב"ק דף י"ב) והוא עבד כמתחילה לכ"ד, אבל כשזכה בעצמו או ע"י קנין חזקה כמש"כ לעיל דסגי ברצונו לקבל הגירות במקצת נעשה ישראל ושוב אין חוזר להשתעבד.

תוכן העניינים

אמרי משה

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה