אמרי משה· רבי משה סוקולובסקי
סימן כג · כה)
ועיקר מה שהוצרך הרשב"א להביא הדמיון לזה הוא דלא נימא דל"ש בזה משק"ע ק"ר, משום דמע"י לעצמו הרי הוא חירות, ולרבו הוי עבדות, ול"ד לכל קניני ממון או די"ל דכשנימא דיעשה ב"ח ומע"י לעצמו שוב בטל ממנו הך דינא דידו כיד רבו דאף דכשהוא קנוי לאחר למע"י היה להראשון הזכות דידו כידו אף שא"ל מע"י היינו, משום דעכ"פ הוא עבד גם למע"י, ומצטרף העבדות של שניהם וכשני שותפים אבל כשמע"י לעצמו אפשר דל"ש עליו כלל ידו כיד רבו, וע"ז מביא הדמיון דכה"ג נמי שייך משק"ע ק"ר, וע"כ אף דכיבוש קונה גם קודם יאוש מ"מ ל"מ לאוקמי למתני' קודם יאוש, דא"כ בפדאו לב"ח יחזור לראשון משום משק"ע ק"ר, אבל אחר יאוש שכבר נתיאש הראשון מכל זכות ממון וחל היאוש גם על זה דלא יהי' ידו כידו וע"כ בפדאו לב"ח שפיר זוכה העבד בעצמו למע"י, דאף שהאיסור נשאר לראשון דל"ש ע"ז היאוש וכמו בכל מפקיר עבדו שזוכה בעצמו בהממון, ובפדאו לעבדות זוכה הפודה במע"י דא"א להעבד לזכות בעצמו ע"י היאוש דהא כבר זכה השבאי במע"י גם קודם היאוש והפודה זוכה זכות השבאי ולהרמב"ן דקודם יאוש ל"ק השבאי שפיר הוקשה לי' מ"ט אין זוכה העבד בעצמו ע"י היאוש וע"ז תירץ לפי שלא פקע ממנו ע"י היאוש אלא ק"פ אבל ג"ש צריך ושבאי הא קני לי' למע"י וכמו שבארנו [באות ח'] ע"פ התוס' בב"ק דיאוש ל"ק רק להגזלן ע"ש, ומש"כ דל"פ ע"י היאוש רק ק"פ כונתו פשוט דאלו נפקע ע"י היאוש לגמרי כשמואל דמפקיר א"צ ג"ש הי' ממילא פקע השעבוד דמע"י כיון דעכו"ם ל"ש לקנין איסור ובכה"ג מפקיע וכנתבאר בסי' הקודם, אבל כיון של"פ רק קנין פירות (היינו קנין הממון דמכונה בראשונים בשם ק"פ) וזה הק"פ זוכה השבאי ע"י היאוש וע"כ גם הפודה זוכה בזה. ואולם בקה"ג לענין משק"ע ק"ר אפשר דבאמת אין זוכה הפודה ומשום דגם השבאי לא הי' לו זה הזכות והעבד זוכה בעצמו ע"י היאוש בקנין הגוף וישתעבד להפודה רק למע"י או אפשר דהפודה זוכה לגמרי, ומשום דישראל כיון שקונה עבד למע"י לעולם ממילא שייך לו גם הזכות שיהא ידו כידו, ואף דהשבאי לא הי' לו זה הזכות מ"מ ל"מ העבד לזכות בעצמו בזה משום דל"ש ע"ז זכיה לעצמו, דכיון דקנוי הוא לו לישראל למע"י לעולם ממילא זוכה גם בזה שיהא ידו כידו, ודברי הרשב"א מיושבים בזה היטיב בס"ד: