אמרי משה· רבי משה סוקולובסקי
סימן כג · יד)
והנה ביבמות (דף ס"ז) הקשה הרשב"א בהא דמוקי בנכסים מועטים וכגון דאיכא בן בהדי בת והקשה דהא מזונות הבת היא רק דרבנן ואיך אוכל ע"י קנין דרבנן ע"ש והנה לפמ"ש גדולי האחרונים דזה ודאי דחכמים יכולים להפקיר ולהפקיע הממון מה"ת אבל להקנות לחברו אין יכול וע"כ צריך קנין או שיהיה בחצרו ועפ"ז י"ל ג"כ הכא דמגבינן העבדים להבת ועושים להם תשמיש ונקנים להבת ע"י החזקה כיון דחכמים הפקיעו והפקירו העבדים ול"ש להבן וזוכה הבת ע"י הקנין חזקה ואך קשה דהא תרומה תלי בקנין איסור והפקר ב"ד לא עדיף משהפקיר הוא עצמו דלא חל הפקר על קנין האיסור, ונשאר הקנין איסור לבנים וגם להעובר שזוכה ג"כ שייך הק"א, ואכתי קשה למה אוכל דאף ששייך הממון להבת אבל האיסור שייך להעובר שהוא זר וא"ל דחכמים הפקירו רגע קודם מיתת האב שלא יזכו הבנים כלל, ואינם בעלים אף על האיסור ושפיר זוכה הבת, דא"כ יקשה ממ"נ אי איסורא לברי' מורית א"כ עדיין זוכין הבנים בהאיסור ואי כאמימר דאיסור לא מורית א"כ יצא לחירות ע"י מיתת האב וכדאמר שם בגטין (דף ל"ט) דאמימר קשיא ומפקיר ומת מיתתו מתיר אי איסורא לא מורית, ואך אי נימא דהזוכה מהפקר זוכה גם בקנין האיסור, שפיר י"ל דע"י שהבת זוכה מהפקר הממון נגרר ג"כ האיסור ושפיר ניחא דאוכלין בתרומה.