אמרי משה· רבי משה סוקולובסקי
סימן כג · יג)
והנה הרמב"ן תירץ על הקושיא דגזברין הנ"ל דהבעלים שהקדישו נסתלקו מעליו הרי זה דומה למוכר עבדו לעכו"ם ומכרו לישראל, שישראל קונה בו קה"ג ואף שבא מכח העכו"ם אינו כעכו"ם ושני משחררו דלכאורה משמע מזה דהאיסור נגרר אחר הממון דהרי כשהי' תח"י ההקדש הי' שייך הק"א לראשון וראשון משחררו ועכשיו שבא ליד ישראל שיכול לזכות באיסור נגרר האיסור אחר הממון והשני הוא המשחרר אך ע"כ זה אינו ראיה דהרי בעכו"ם אינו קנוי אלא למע"י ובזה ודאי כשקנה ישראל ג"כ ל"ק רק למע"י ולא קנה קה"ג דממון ובודאי לא נגרר האיסור אחר מע"י, וע"כ צ"ל בכונתו דאף דלא קנה האיסור אבל מ"מ קנה העכו"ם והקדש קנין ע"מ להקנות וע"כ כשמוכרים לישראל קונה גם האיסור, וכצ"ל להתוס' רי"ד שהעתקנו לשונו בסי' דלעיל שכתב דאם מכר ישראל עבדו לעכו"ם וחזר העכו"ם ומכר לישראל שהראשון משחרר והשני מתיאש. דקשה ג"כ לפמש"ש דקנין מע"י לחוד אין מעכב להשחרור וא"כ יועיל השחרור דראשון גם בלא היאוש ומשום דמפקיע משעבוד וצ"ל ג"כ דכי אמרי' מה דקנה הוא דמקני לישראל רק בעכו"ם שקנה עכו"ם ב"ח דכיון דא"ל רק מע"י ויותר ממע"י אינו עבד כלל והוא ב"ח וע"כ גם הישראל הלוקחו לא יוכל לזכות יותר בו שהרי בקה"ג הוא ב"ח ואמרי' מה דקנה מקני אבל בישראל שמוכר עבד לעכו"ם הרי באמת מצד המוכר הרי הוא מוכרו לגמרי ורק דהעכו"ם א"ל כח לזכות קה"ג בעבד, אבל ע"ז יש לו קנין שיוכל להקנותו להישראל והישראל יזכה בו קה"ג, וע"כ צריך השני להתיאש כיון דהישראל יש לו קה"ג וגורר האיסור וע"כ הוי שיור בשחרור וכמש"נ שם וכן הכא בהקדש אף שא"ל קה"ג אבל הישראל שקונה מהם זוכה בקה"ג וכנ"ל.