אמרי משה· רבי משה סוקולובסקי
סימן כג · יב)
ונחזור לעניננו דגם הרשב"א ס"ל כהתוס' רי"ד דהזוכה עבד מהפקר הראשון הוא בעלים על השחרור ולא הזוכה, ורק לשמואל כתב דהזוכה הוא המשחרר וכמש"ל ויש להביא ראיה לזה ממה שהקשה הרשב"א ע"פ רש"י בסוגיא דגזברין דמה מהני מה שמוכרים לאחרים כיון דהקדש א"ל קה"ג גם הלוקח מהקדש א"ל יותר זכות מהקדש ואיך יכולים לשחרר ע"ש, ואמאי ל"א דהאיסור נגרר אחר הממון וכיון דקנה הממון מהקדש צריך לגרור אחריו האיסור, ומוכח ע"כ דס"ל ג"כ דאין האיסור נגרר אחר הממון. ואולם יש לדחות דס"ל דבהקדש אף קה"ג דממון א"ל, וע"כ הקונה מהקדש ג"כ ל"ק קה"ג דממון ולכן ל"ש שיגרור אחריו האיסור וכן משמע מהרמב"ן שמדמה הקדש לעכו"ם ובעכו"ם א"ל רק למע"י, ועי"ל דשאני זוכה מהפקר ויאוש דבאמת הפקירו הבעלים לגמרי גם האיסור רק דגזה"כ דבעבד לא נפקע האיסור ע"י ההפקר משום דבעי ג"ש על האיסור וע"כ כ"ז שלא זכה בו אדם ע"כ דהמפקיר הוא הבעלים ליתן הג"ש דאל"כ ישאר בלא בעלים וזה א"א דבלא בעלים אינו עבד, אבל כשזכה בו הזוכה מהפקר זוכה כל העבד מהפקר כמו ע"י מכירה שזוכה הכל גם האיסור וה"ה מפקיר דמי למכירה אבל הקדיש עבד דהקדש א"א לזכות בהאיסור ולא יצא כלל קנין האיסור מהראשון, בזה שפיר ס"ל להרשב"א דא"א להקונה מהקדש לזכות יותר ממה שיש להמוכרו וע"כ א"א להקונה מהקדש לזכות הקה"ג.