אור ברסלב
אמרי משה סימן כא › ג)

אמרי משה· רבי משה סוקולובסקי

סימן כא · ג)

ב)

וביותר תמוהים לענ"ד מ"ש התו"ג והא"מ לפרש כונת התוס' גבי תיזל ותפתח דהגט בא מרשותו לרשותה דהיינו משום דהחצר שהי' עד עכשיו שלוחו של הבעל נעשה עתה שלוחה וא"כ כשמקבל רשות מרשות הו"ל כאילו שלוחו נותן לידה או לשלוחה, ול"ש בזה לא חזרה שליחות משום דחצר דאשה משום ידה והו"ל כאילו באה הגט משלוחו של הבעל לידה ע"ש באורך בא"מ (סי' קל"ט סקי"ב) והוכרחו לזה דהנתינה הוא ע"י חצירו של הבעל ולא ע"י הבעל עצמו ע"י החלות הגט שנתחלף הרשותים, משמע דמצד הבעל גם הם לא ס"ל דמקרי נתינה מה שנתן הגט מקודם זמן הגירושין או משום דמשמע דגם אם הגט בא לחצירו שלא ע"י הבעל וע"כ הוצרכו דהנתינה הוא ע"י חצירו של הבעל שהוא כשלוחו] והדבר תמוה לענ"ד לומר דעל מעשה הנתינה שצריך שהבעל יתן יועיל מה שהחצר שלו נותן שהוא כשלוחו ואטו חצר גברא הוא שיוכל להיות שליח ולא אמרי' חצר משום שליחות רק לקנות אף באינו סמוך לה דלא הוי משום ידה מ"מ קונה כיד השליח שקונה בעד המשלח אף שהיד של שליח אין סמוך להקונה אבל הכל הוא משום קנין יד הקונה ורשותו וכמבואר בירושלמי דבאומרת תזכה לי חצרי שבעכו נעשה כמי שהיתה ידה ארוכה והובא בר"נ הנ"ל והיינו משום דבאומרת תזכה ורוצית שיהי' חצרה קונה משום שליחות אף באינה סמוכה, וע"כ הוי חצרה כיד אריכתא וחזינן דגם אי קונה משום שליחות אין זה ככל שליח דעלמא דמעשה הקנין שעושה השליח הוא כאילו המשלח עשה המעשה מדין שלוחו כמותו אבל בחצר הקנין הוא מדין ידה ורשותה וא"כ איך שייך לומר דחצרו של הנותן יחשב כאילו הבעל נתן להאשה דע"ז צריך דין שלוחו כמותו ויהי' בר שליחות מה שאין שייך לומר כן על חצר וגם אין כאן כונת גירושין ואמירת הז"ג בשעה שאמרה תזכה לי חצרי וכמו שהקשה הר"נ על הרשב"א המובא בסימן הקודם וע"כ דהא שכתב התוס' דבא הגט מרשותו לרשותה היינו דע"י הקנאתו את החצר שהגט מונח בו זה גופא מקרי נתינה מהבעל עצמו במה דנותן ומקנה לה החצר ונותן לה יד לקנות הגט ע"י החצר והכל נעשה כאחת כמ"ש המרדכי והוי נתינה מעליא מהבעל גופא ואין שייך כלל לחזרה שליחות כמ"ש הא"מ הנ"ל דלא ע"י שליח הוי הנתינה רק מהבעל ובשעת הקנאת החצר והגט אומר הז"ג.

תוכן העניינים

אמרי משה

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה