אור ברסלב
אמרי משה סימן כא

אמרי משה· רבי משה סוקולובסקי

סימן כא

סימן כ

א)

התו"ג כתב על הך דינא דהרשב"א בזרק לחצרה ואח"כ אמרה תזכה לי חצרי דלהכי לא הוי טגמעג"ק כיון דקודם חלות הגט החצר קנוי לי' לפירות והוי לכשאיזי של בעל ובשעה שאמרה תזכה שאז חל הגט נעשה החצר שלה ע"י גו"ח בכ"א והוי כאילו רשותו של בעל שהוא כידו ושלוחו נותן לרשותה שהוא ידה ושלוחה, וכמו הך דתיזל תפתח שכתבו התוס' שם דלהכי לא הוי טגמעג"ק משום שהגט בא מרשותו לרשותה ע"ש, וכע"ז כתב המקנה על קושיתו הנ"ל בסימן הקודם (חות ח') איך חל שחרור לאחר ל' כיון דצריכין לנו"י בכ"א ובשעת נתינה לא נשתחרר וכן בכל מגרש לאחני"ל להס"ד דידה קניא לבעל וצריכין לגו"י בכ"א א"כ בשעת החלות הוי טגמעג"ק ותירץ ג"כ כנ"ל דבא מרשותו לרשותה או להעבד מרשות האדון בשעת החלות דאז אמרי' גו"י בכ"א, וכע"ז כתב הא"מ להקשות להס"ד דגם ביד חשה צריכים לגו"י בכ"א א"כ איך משכחת טגמעג"ק דהיכא דבכ"א ל"ש טגמעג'"ק כמ"ש התוס' והמרדכי גבי תזיל ותפתח וע"כ כתב דבעבד דגם להמסקנא צריכין לגו"י בכ"א לא משכחת טגמעג"ק ולא משכחת בעבד טגמעג"ק רק כשאחרים זוכים בעדו וכן הקשה דמ"ט ל"מ חצרה הבא לאחר מיכן כיון דכל חצר דידה קנוי לו לפירות וצריכין לבו"י בכ"א וכל היכי דגו"י בכ"א ל"ש טגמעג"ק יעו"ש שנדחק טובא לישב ולענ"ד תמוה מאוד דבריהם דמה שע"י חלות הגט בא מרשותו לרשותה זה גופא מקרי נתינה ע"י גו""י בכ"א אף שהוא לא עשה שום מעשה נתינה מצידו והרי בעינן נתינה מכת הבעל לבד חלות הגט וגוו"י בכ"א ל"מ רק במקום שיש נתינה ורק דנתינתו אין מועיל כמו בזרק לחצרה שקנוי לו לפירות וע"ז אמרי' גו"ח בכ"א כיון דאם תתגרש נעשה חצרה ונפסק זכותו מהפירות ע"ז אמרי' גו"ח בכ"א והוי כאילו כבר בשעת נתינה אין לו פירות והחצר שלה אבל נתינה איכת גם בלא חלות הגט, אבל לאמר במקום דליכא נתינה מצדו כלל כמו בחצרה הבאה לאחמ"כ וכן בעבד שנטלו באמת מעג"ק רק דידו כיד הבעל וכשיחול השחרור יתחלף מרשות האדון לרשותו נימא דזה מהני והרי ליכא שוב נתינה מצד האדון, וכן בנידון תירוץ המקנה והתוי"ג ליכא נתינה ומה שדימו זה למ"ש התוס' והמרדכי בהך דתיזל ותפתח שכתבו דהגט בא מרשותו לרשותה ל"ד כלל דהתם הוא נותן לה יד חדש לקנות הגט ע"י שמקנה לה חצירו וזה שפיר מקרי נתינה, וכן בכתב גט ונתן בחצירו וכתב שטר מתנה הוא נותן לה יד חדש ומה שלא הקשו הראשונים על הך דכתב לה שטר מתנה (בדף כ"א) דהוי טגמעג'"ק היינו משום דגבי' תדיל ותפתח היא עושה קנין חזקה והו"א דהוי כטגמעג"ק דהקנין הוא מצדה, וע"ז תירצו כיון דעכ"פ בלא הקנאת הבעל את חצירו לא היתה יכולה לקנות בחזקתה וא"כ הבעל הוא דמקנה לה החצר ונותן לה יד לקנות הגט, ומה שהזכיר המרדכי כיון דבו"ת בכ"א הרי הוא כאילו זרקו לחצרה וכתב הא"מ דהדברים תומים וע"ז בנה יסודו הנ"ל ע"ש. ולענ"ד כונתו דאילו יצוייר שהחצר הי' נקנה מהבעל להאשה קודם ואחר שקנתה החצר היתה קונה הגט, לא הי' מהני דהוי כטגתעגב"ה כטמעג"ק דאף דהוא נתן לה החצר הרי זה דומה כאילו הבעל הקנה חצר לאשה והרוח השליך הגט אח"כ לזה החצר דודאי לא מהני דבעינן הנתינה בגט מכח הבעל לידה, וע"ז כתב המרדכי דגו"א בכ"א וע"כ כשהקנה לה החצר וחל קנין הגט והחצר כאחת הרי איכא נתינה בגט מכח הבעל להאשה כאילו זרק לחצרה.

ב)

עוד ק"ל לדבריהם מהמשנה (דף כ"ג) דחשו"ק פסולים להביא את הגט, והרי עיקר הא דצריך שליחות בגט הוא על מעשה הנתינה שיהי' השליח כמו הבעל על מעשה הנתינה ויקשה להס"ד דגם ביד אשה צריכים לגו"י בכ"א א"כ מאי איכפת לן שנתן החשו"ק הרי אף אם נטלה בעצמה מעג"ק כשר דאמרי' גו"י בכ"א ובא מרשותו לרשותה והחשו"ק מעשה קוף בעלמא עבדי בהנתינה דגם בנפל מאיליו כשר וגם להמסקנא דבחצרה צריכים לגו"ח בכ"א א"כ יהי' כשר שליח חשו"ק אם זרקו לחצרה אמנם י"ל דלא משום מעשה הנתינה לחוד בעינן שליחות בגט רק על כונת ועשיית הגירושין שיהי' כונת השליח כהבעל על מעשה הגירושין, ואה"נ אם יהי' הבעל כאן והוא יכוין כונת הגירושין יהי' כשר לדבריהם הנתינה של חשו"ק וע"ש בסוגיא דקאמר בשלמא חשו"ק לאו בני דיעה נינהו ולא קאמר דלאו בני שליחות נינהו ומשמע לכאורה דכונת הגמ' דאין יודעים לעשות כונת הגירושין ולא פריך דלאו בני שליחות וראי' לכאורה לדבריהם דגם בלא שליחות יש נתינה ע"י גו"י בכ"א כשנתנו בחצרה אולם ז"א דגם על כונת מעשה הגירושין בעינן שליחות, ורש"י פי' שם באמת דכונת הומ' משום דלאו בני שליחות, והוכרח לזה דהרי במשנה הקודמת דחשו"ק כשרים לכתיבת הגט ופריך שם הא לאו בני דיעה ומוקי הגמ' בגדול עע"ג וכאן במשנה דתנן דפסולים להולכה משמע אף בעע"ג וע"כ פרש"י דהקושיא הוא משום דלאו בני שליחות ולפ"ז יקשה לדבריהם אף אי נימא דהפסול דחשו"ק הוא משום כונת מעשה הגירושין כיון דאיירי גם בעע"ג ואף דגם אי געע"ג ומלמדים לו כונת הגירושין בכ"ז ניחא דפסולים משום דצריך ע"ז גופא דין שליחות שיהי' כונת השליח כהבעל, וכיון דחשו"ק לאו בני שליחות לא מהני עינ"ג, אבל יקשה לשיטת הרשב"א שהבאנו (בסימן י"ח אות ב') דמהני כונת העע"ג וא"כ מ"ט פסול הכא חשו"ק בכל גווני אף בעע"ג והרי אם העע"ג הם ג"כ שליחים ע"ז (וכמו דאיירי המשנה דחשו"ק כשרים לכתיבה) יהי' כשרים חשו"ק להיות שלוחים להולכה ג"כ לדבריהם דהנתינה יהי' ע"י גו"ח בכ"א וביותר תמוה לי לפי דברי הא"מ עצמו בסוף סימן הקודם דעיקר השליחות בגט הוא רק על מעשה הנתינה ע"ש א"כ מ"ט פסולים חשו"ק לפי דבריו אם זרק בחצרה. ולהס"ד גם כשנתנו לידה דהרי הנתינה יתקיים ע"י גו"י בכ"א.

ג)

וביותר תמוהים לענ"ד מ"ש התו"ג והא"מ לפרש כונת התוס' גבי תיזל ותפתח דהגט בא מרשותו לרשותה דהיינו משום דהחצר שהי' עד עכשיו שלוחו של הבעל נעשה עתה שלוחה וא"כ כשמקבל רשות מרשות הו"ל כאילו שלוחו נותן לידה או לשלוחה, ול"ש בזה לא חזרה שליחות משום דחצר דאשה משום ידה והו"ל כאילו באה הגט משלוחו של הבעל לידה ע"ש באורך בא"מ (סי' קל"ט סקי"ב) והוכרחו לזה דהנתינה הוא ע"י חצירו של הבעל ולא ע"י הבעל עצמו ע"י החלות הגט שנתחלף הרשותים, משמע דמצד הבעל גם הם לא ס"ל דמקרי נתינה מה שנתן הגט מקודם זמן הגירושין או משום דמשמע דגם אם הגט בא לחצירו שלא ע"י הבעל וע"כ הוצרכו דהנתינה הוא ע"י חצירו של הבעל שהוא כשלוחו] והדבר תמוה לענ"ד לומר דעל מעשה הנתינה שצריך שהבעל יתן יועיל מה שהחצר שלו נותן שהוא כשלוחו ואטו חצר גברא הוא שיוכל להיות שליח ולא אמרי' חצר משום שליחות רק לקנות אף באינו סמוך לה דלא הוי משום ידה מ"מ קונה כיד השליח שקונה בעד המשלח אף שהיד של שליח אין סמוך להקונה אבל הכל הוא משום קנין יד הקונה ורשותו וכמבואר בירושלמי דבאומרת תזכה לי חצרי שבעכו נעשה כמי שהיתה ידה ארוכה והובא בר"נ הנ"ל והיינו משום דבאומרת תזכה ורוצית שיהי' חצרה קונה משום שליחות אף באינה סמוכה, וע"כ הוי חצרה כיד אריכתא וחזינן דגם אי קונה משום שליחות אין זה ככל שליח דעלמא דמעשה הקנין שעושה השליח הוא כאילו המשלח עשה המעשה מדין שלוחו כמותו אבל בחצר הקנין הוא מדין ידה ורשותה וא"כ איך שייך לומר דחצרו של הנותן יחשב כאילו הבעל נתן להאשה דע"ז צריך דין שלוחו כמותו ויהי' בר שליחות מה שאין שייך לומר כן על חצר וגם אין כאן כונת גירושין ואמירת הז"ג בשעה שאמרה תזכה לי חצרי וכמו שהקשה הר"נ על הרשב"א המובא בסימן הקודם וע"כ דהא שכתב התוס' דבא הגט מרשותו לרשותה היינו דע"י הקנאתו את החצר שהגט מונח בו זה גופא מקרי נתינה מהבעל עצמו במה דנותן ומקנה לה החצר ונותן לה יד לקנות הגט ע"י החצר והכל נעשה כאחת כמ"ש המרדכי והוי נתינה מעליא מהבעל גופא ואין שייך כלל לחזרה שליחות כמ"ש הא"מ הנ"ל דלא ע"י שליח הוי הנתינה רק מהבעל ובשעת הקנאת החצר והגט אומר הז"ג.

ד)

ועפ"י הנתבאר ל"ק מה שהקשה הא"מ דלהס"ד דגם ביד אשה צריכין לגו"י בכ"א לא משכחת טגמעג"ק וכן בעבד דע"כ צריכין לגו"י בכ"א לא משכחת טגמעג"ק משום דבא מרשות הבעל או מרשות האדון להאשה ולהעבד ולהנ"ל זה ל"מ כלל נתינה מה שע"י חלות הגט יתחלף הרשות וגם ל"ק מ"ש הא"מ דמ"ט לא מהני בחצרה הבאה לאחמ"כ דהרי הי' קנוי לי' לפירות כשנתן לה האחר וע"י חלות הגט נתחלף הרשיות דזה ל"מ כלל נתינה דהחצר הקנה לה האחר ולא הבעל וגם מה שחידש התו"ג דבהך דתזכה לי חצירי אם הי' החצר שלה באופן שאין הבעל אוכל פירות לא מהני עשה"ט והיינו הכל עפ"י דרכו הנ"ל דהנתינה הוא ע"י חילוף הרשיות אבל לפמ"ש ז"א וכבר נתבאר בסימן הקודם דהנתינה הוא להרשב"א מיד ולהר"נ אח"כ במה שהגט בא לחצרה ע"י נתינתו הקודמת, וא"כ אדרבה בחצרה שאין אוכל פירות עדיף יותר כמובן ומה שהקשה התו"ג שם על הב"מ מחצרה הבאה לאחמ"כ וכתב דא"ל דשם הטעם דאין בידו להקנות חצר של אחר דא"כ גם בחצר שלו אין בידו דילמא לא תרצה לקבל ע"ש כנראה שהוא מפרש דהא דמהני בהקנה לה חצירו הנתינה הוא במה שנתן הגט לחצירו ואח"כ נעשה זה החצר כידה וע"כ הקשה דאין בידו להקנות וא"כ לא הוי נתינה למה שתהי' אח"כ ידה כמו בחצרה הלאחמ"כ אבל ז"א לענ"ד דהא דמהני בהקנה לה חצירו אף אם יבוא הגט בחצירו שלא ע"י הבעל דהיינו שאחר נתן או הרוח זרקתו לחצירו ג"כ מגורשת כשהקנה לה החצר דההקנאה שמקנה לה החצר שהגט מונח בו זה מקרי נתינה מעליא ע"י הבעל וכמש"נ וא"כ מה איכפת מה שאין בידו להקנות, ואין דומה לחצרה הלאחמ"כ דהאחר הוא המקנה וליכא נתינה מהבעל, ומה שנתן הבעל לחצר של אחר ודאי דלא מקרי נתינה למה שתהי' אח"כ ידה דאין בידה לקנות החצר ודוקא בנתן לחצר שאינה סמוכה י"ל דהוי נתינה למה שתהי' אח"כ ידה דבידה לבוא לחצרה או שתאמר תזכה ואדרבה לפמ"ש התו"ג דע"י חילוף הרשיות הוי הנתינה קשה ביותר מחצרה הלאחמ"כ וכמו שהקשה באמת הא"מ כנ"ל וע"כ כמ"ש דזה ל"מ כלל נתינה וכמש"נ ודבריהם צע"ג לע"ד.

השמטות

במש"ל בסימנים הקודמים דבעשה שליח לגרש אם אומר הבעל אח"כ שאין רוצה לגרש בזו השעה אף שאין מבטל את השליח משליחותו לגמרי בכ"ז אין יכול השליח לגרש אז כשאינו רוצה הבעל, הנה לבד כי זה נראה פשוט מצד הסברא דאף דמעשה השליח כמותו לא עדיף מהבעל בעצמו כשכופין אותו לגרש דל"מ ועל הרצון ל"ש שליחות שיהני רצון השליח כרצון המשלח אף שהמשלח א"ר וכן מתבאר ברשב"א ריש השולח במ"ש רש"י ול"א לצעורי קמכוין חודש או חדשים וע"ז הקשה הרשב"א דמאי נפ"מ אם רוצה לבטלו או לצערו ולעכבו מליתנו עכשיו דעכ"פ אין יכול ליתן עד שיאמר לשליח עכשיו אני רוצה ליתנו דאטו מי שלא ביטל שליחותו לגמרי אלא שאמר איני חפץ ליתנו עכשיו מי מצי יהיב עד שיאמר אח"כ עכשיו אני רוצה עכ"ל ואולם ק"ל ע"ל ע"ז מהא דאמרי' (בדף ל"ד) אותיבו קרי באודנייכו והקשה בתורי"ד דאף לאביי דג"ד בגיטא ל"מ היכא דביטלו בפיו מי לא בטיל וא"כ אף שלא שמעו העדים ביטולו מאי הוי ואטו בשמיעת העדים תליא ואי בטלי' מי לא בטיל ותירץ דבאמת ביטול בלא עדים לא מהני אע"פ ששניהם מודים דאין דשב"ע פחות משנים וכ"ה דעת התוס' (בדף ל"ג) בד"ה רבי לפי תירץ הא"נ ע"פ, וזה ודאי דהא דצריך עדים, היינו רק לבטל השליח משליחותו לגמרי אז מקרי דשב"ע, אבל אי אין מבטל השליח רק אומר שאין רוצה לגרש עכשיו ע"ז ל"צ עדים וא"כ אף אי לא מועיל הג'"ד במה דרהיט לבטל השליחות משום דבעי שנים אבל עכ"פ לא תהני הגירושין דעכ"פ הא אין רוצה עתה לגרש וכן כשמבטלו מפורש בפניו שלא בפני שנים דלא מהני מה"ת לשיטת הא"נ בתוס' והתורי"ד הנ"ל דהוי דשב"ע והרי עכ"פ איני רוצה לגרש, ואיך אפשר לגרש בעל כורחי' וע"כ משום דהשליח עומד במקום המשלח, וקשה דא"כ מ"ט כשנשטתה המשלח לא מצי השליח לגרש מה"ת להטור דע"כ השליחות לא בטל כמ"ש בסימן י"ח אות ב'] ורק משום דבעינן שיהי' המשלח בר רצון דעל רצונו ל"ש שליחות וכמש"ש והרי אי גם בע"כ של הבעל יוכל השליח לגרש א"כ גם כשהמשלח נשטתה יועיל, ואולי דבשוטה החסרון משום שאינו בר גירושין בשעת חלות הגירושין, ולא משום חסרון רצון וצ"ע ובל"ז הדבר תמוה שיוכל השליח לגרש בע"כ וקשה מהך דאותיבו קרי באוניכי דגם בלא התורי"ד הנ"ל קשה דנראה דהא דג"ד ל"מ היינו רק לבטל השליח לגמרי אבל על הא דאינו רוצה לגרש גם ג"ד יועיל וא"כ איך יכולה להנשא וצ"ע טובא.

בשליח הובאה דנתבאר לעיל דלהרמב"ם הוא שליח רק על מעשה הנתינה לסלק הפסול דטגמג"ק והגירושין נגמר כשמטי לידה וכן מתבאר בהרשב"א המובא בסימן הקודם (אות א') יש להבין כיון דעדיין לא נגמר הגירושין בקבלתו וא"כ נהי דכבר נתקימה הנתינה שיהני אח"כ כשיגיע לידה אף בנטלה מעג"ק אבל עכ"פ גם על גמר הגירושין בעינן שיהי' הפעולה וכונת הגירושין ע"י הבעל או שלוחו, וש"ה אינו כלל שליח מהבעל רק מהאשה וא"כ בשעה שהגיע לידה מחסר כונת הגירושין, דאם נימא דאחרי קבלת השליח הובאה תו א"צ שוב פעולה מכח הבעל, ע"כ כבר נגמר הגירושין לגמרי א"כ מה שצריך שיגיע לידה הוא רק כתנאי וליבעי עדים, וצ"ל לכאורה דש"ה הוא ג"כ שליח מהבעל, והיינו דבשעה שמקבל הגט הוא שליח של האשה על מעשה הנתינה, ואחר הנתינה הוא שליח מהבעל לגמור הגירושין שיבוא לידה בכונת גירושין ועיין בדף ס"ד בהיא עשתו לש"ק והשליח אמר שהוא שה"ב א"נ לידה אדיבורי' דידי' סמיך. דקשה לכאורה כיון דהבעל נותן ע"ד שהוא שה"ב והיא לא עשתה לו לשה"ב איך מהני וצ"ל דכיון דעשתו לש"ק והוי ידו כידה הוי שפיר נתינה דהשליח לא קפיד לבטל הש"ק וכפרש"י בב"מ ונהי דהבעל נותן ע"ד השליח שלא תתגרש מיד רק כשיגיע לידה אבל הנתינה מתקימת שפיר גם מצד האשה דידו כידה כנ"ל, ואח"כ הוא שליח מהבעל לגמור הגירושין שיבוא לידה.

ועפ"י הנתבאר יש לדון בעובדא שאחד הניח גט בארנקי והניח על השולחן ואמר לאשתו שתטול את הארנקי וכשנטלה א"ל שתהא מגורשת בזה דלכאורה פשוט דהוי טגמעג"ק ומו"ר אמר דלמ"ד כליו של מוכר ברשות לוקח לא קנה וכן משיכה והגבהה ל"מ בכליו של מוכר לא הוי טגמעג"ק כיון דלולא הקנאת הבעל את הארנקי לא היתה יכולה לקנות הגט משום דהוי בכליו של הבעל, וע"י הקנאתו הארנקי קניא, הוי כהך דתיזל ותפתח אף דהיא עשתה הקנין מהני ומשום דע"י הקנאתו החצר קניא מקרי נתינה, וה"נ מקרי נתינה ע"י הקנאת הארנקי, ולהנתבאר בסימנים הקודמים דלסלק הפסול דטגמעג"ק לא בעינן נתינה המועיל לקנות וסגי בנתינה לרשותה אף שאינה קונה אז, ולפ"ז י"ל דכשלקחה מעצמה הארנקי מעג"ק, והגט ברשותה ע"י נטילתה בעצמה בלא נתינתו שוב ל"מ למקרי נתינה משום דצריכה להקנאת הבעל הארנקי בכדי שתקנה הגט ול"ד להך דתיזיל ותפתח דשם בלא הקנאתו לא הי' הגט ברשותה כלל אבל הכא שהגט בידה וברשותה בלא הקנאתו ומעג"ק ל"מ נתינה משום דצריכה להקנאתו שתקנה הגט בכדי שלא יהי' בכליו של בעל, דהרי יכולה לקנות הגט באופן שתטול הגט מהארנקי ונמצא דהגט בא לרשותה בלא נתינתו ועיין במש"ל בסימן הקודם (אות ג') דבכליו של לוקח ברשות מוכר אף דל"ק מקרי נתינה לרשותה, וה"ה להיפך בכליו של מוכר ברשות לוקח ונטלה מעג"ק ל"מ נתינה ע"י הקנאתו הארנקי דבלא הקנאתו ג"כ הגט ברשותה:

תוכן העניינים

אמרי משה

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה