אמרי משה· רבי משה סוקולובסקי
סימן כ
הרמב"ם בפ"ה מגירושין כתב דאם נתן הגט ביד עבדו שאינו כפות וכתב לה שטר מתנה עליו דקנתה העבד ואינה מגורשת עד שיגיע הגט לידה ותמה הרשב"א דמה מהני כשהגיע לידה הרי הוא כטלי גיטך מעג"ק, והובא קצת במ"מ ע"ש שהניח בצ"ע.
א)
והנלענ"ד דלענין נתינה מידו לידה לסלק הפסול דטגמעג"ק לא בעינן נתינה לרשות המועיל לקנין דוקא, דאף ברשות שאינו מועיל לקנין כמו חצר מהלך או חצר שאינו סמוך לה או אינה משתמרת אף דלא מועיל לקנין, אבל בכ"ז מקרי רשותה, וכשנותן לרשות כזה מקרי נתינה לסלק הפסול דטגמעג"ק, והא דמבואר (בדף כ"א ובכ"ד) דבעינן חצר המועיל לקנין, היינו להתגרש לגמרי בעינן שתקנה הגט ג"כ, וע"כ בעינן שיהי' העבד כפות, וכשהוא מהלך אינה מתגרשת דבעינן שתקנה הגט, אבל לענין דין נתינה מידו לידה סגי אף ברשות שאין מועיל לקנין, דהרי מקרי רשותה גם כשהוא מהלך, ורק לענין קנין ל"מ ולכן כתב הרמב"ם שפיר דאף שנתן הגט כשהי' מהלך מהני כשיגיע הגט לידה, ולא הוי טגמעג"ק דמתחלק הדבר, דהנתינה נתקיים עי"מ שנתן להעבד אף שהי' אז מהלך דעכ"פ מקרי נתינה לרשותה כנ"ל, ומה שנצרך שתקנה הגט נתקיים אח"כ כשהגיע הגט לידה ואז נגמר הגירושין.
ומצינו כע"ז דמתחלק הנתינה אף שלא נגמר עדיין הגירושין במ"ש הרמב"ם דאשה עושה שליח הובאה והוא אינו שליח קבלה להתגרש מיד דעיקר הגירושין נגמר רק כשהגיע לידה והוא רק שליח דידה על מעשה הנתינה שיהי' יד השליח כקבלתה, ועדיין אינה מגורשת עד שיגיע הגט לידה, ומהני גם כשנטלה מעג"ק, דהרי גם כשנטלה מידו אין בזה נתינה דהוא אינו שליח של הבעל, רק שליח האשה על מעשה הנתינה לחוד ולא על כל חלות הגירושין, וע"כ בעי שיגיע הגט לידה, ואז נגמר הגירושין, וא"ל דבשליח הובאה הא דצריך שיגיע הגט לידה, הוא דהוי כתנאי שלא יחול הגירושין עד שיגיע הגט לידה, אבל מעשה הגירושין נגמר לגמרי בקבלת השליח דהוי כשליח קבלה, דע"כ ז"א וכמו ששמעתי ממו"ר זצ"ל דבשליח קבלה כתב הרמב"ם דצריך עדים, ושליח הובאה מבואר ברמב"ם (פ"ו ה"ד) דא"צ עדים, וע"כ דעיקר הגירושין בשליח הובאה הוא כשהגיע לידה והוא רק שליח על מעשה הנתינה לסלק הפסול דטגמע"ק וחזינן דמתחלק דין הנתינה גם בלא חלות הגירושין וה"נ י"ל בעבד מהלך דמקרי נתינה לרשותה אף דעדיין לא נגמר בזה הגירושין דחצר מהלכת ל"ק, ובעינן שתקנה הגט, ומפני זה צריך שיגיע הגט לידה, אבל הנתינה עכ"פ נתקיים גם כשהוא מהלך ותו לא איכפת לן מה שנוטלת מעג"ק.
ואמנם כי יש לדחות דל"ד לשליח הובאה, דבשליח הובאה שפיר י"ל דהיא עשה השליח רק על מעשה הנתינה ועל הנתינה הוי יד השליח כיד האשה דשלוחה כמותה לענין הנתינה, אבל בחצר מהלך כיון דלענין קנין לא הוי דומיא דידה ולא קניא לא מקרי נמי רשותה כענין נתינה דא"א לרבות מונתן בידה חצר כזה ולא מקרי נתינה כלל אולם י"ל דהרמב"ם הוכיח דגם בכה"ג מקרי נתינה מהא דתנן (בדף ע"ח) נתנה בידה והיא ישנה ניעורה קוראה והרי היא גיטא, ומתבאר שם ברשב"א דבשנה הטעם דלא מהני משום דהוי אינה משתמר, דאם זרק לחצרה המשתמרת כשהיא ישינה הוי גט דישנה ל"ד לשוטה, והא דל"מ בידה כשהיא ישנה היינו משום דהוי אינה משתמר, ובכ"ז כשניערה א"צ לעשות נתינה חדשה וע"כ הטעם כמש"ל דאף דחצר שאינה משתמרת לא קניא, בכ"ז מקרי רשותה והוי נתינה, ומזה הוכיח הרמב"ם דגם בחצר מהלך מקרי נתינה לרשותה אף דל"מ לענין קנין, והא דפריך הגמ' (דף כ"א) והא הוי חצר מהלכת, היינו לענין להתגרש לגמרי בעינן שתקנה הגט ג"כ ל"מ כשהוא מהלך, אבל לענין נתינה לחוד מהני כנ"ל וע"כ כתב הרמב"ם שפיר דכשהגיע לידה מתגרשת ולא הוי טגמע"ק כשכ"ל, ועפי"מ שבארנו יתיישב דקדוק עצום בהרמב"ם שהביא הך דינא דבעבד מהלך מהני כשיגיע הגט לידה, רק בהך דינא דנתן ביד עבדו וכתב שטר מתנה עליו, ולא הביא דין זה בהלכה הקודם דנתן הגט ביד עבדה והוא מימרא דרבא (דף ע"ח) ולהנ"ל א"ש דבזה באמת לא מהני גט כשיגיע לידה. לפי"מ שנתבאר (בדף ע"ז) דכשמתגרש' ע"י חצרה צריכין לגיטא וחצרה באין כאחת משום דחצרה קנוי ליה לפירות, וע"כ בזה האופן שנתן ביד עבדה כשהוא מהלך ל"מ גם כשגיע הגט לידה, דכיון דאינה מתגרשת ע"י הנתינה לעבדה ועדיין שייך הפירות לבעל עד שיגיע לידה הגט, א"כ לא מקרי נתינה כלל כשנותן לעבדה דמה שקנתה אשה קנה בעלה והעבד חשיב כעבד הבעל ול"מ רשותה כלל וגיטא וחצרה בכ"א ל"ש בזה דהרי עדיין אינה מגורשת ע"י נתינה זו, וע"כ שוב אין מועיל גם כשיגיע הגט לידה דהוי טבמג"ק, אבל בהך דנתן ביד עבדו וכתב שטר מתנה עליו, דקיל"נ בב"ב (דף נ"א) דנותן מתנה לאשתו אין הבעל אוכל פירות, וע"כ מקרי שפיר נתינה לרשותה אף כשהוא מהלך כנ"ל.
ב)
ולכאורה יש לתמוה על הרשב"א הנ"ל (אות א') שהקשה דבעבד מהלך הוי טגמג"ק, איך יתישב לשיטתו הך משנה דנתנה כשהיא ישנה. לפמ"ש הרשב"א עצמו שם דהחסרון בישנה משום דהוי אינו משתמר כנ"ל ומ"מ לא בעינן שיחזור ויטול ממנה כשניעורה, וכן קשה ממ"ש הרשב"א עצמו דאם זרק הגט לחצרה שאינה סמוכה לה ואח"כ באה לחצרה או שאמרה תזכה לי חצרי דמגורשת ודין זה מבואר בירושל' דאם אמרה תזכה לי חצרי שבעכו מהני, והובא דבריו בטוש"ע (סי' קל"ט) וגם שם קשה דהוי טגמב"ק, וע"כ דגם בחצר שאינה סמוך לה או שאינה משתמרת אף דאין קונה, מ"מ מקרי רשותה והוי נתינה לסלק הפסול דטגמג"ק, וע"כ לא בעינן אח"כ כשבאה לחצרה נתינה אחרת, וכן מה"ט מהני בישנה וכמש"ל, וא"כ מאי הקשה על הרמב"ם בהך דעבד מהלך דהוי טגמג"ק, ובקושי' השני' ראיתי אח"כ שהרגיש הב"ש בס"ק כ"ו ותי' אינו מובן לכאורה.
והנראה דס"ל דלהכי מהני בישנה וכן בתזכה לי חצרי משום דסגי בנותן לרשות שאח"כ תהא ידה לקנות וכמ"ש הב"מ ה"ט, דלהכי לא הוי טגמ"ק בהך דתזכה לי חצרי, ולא הוי טגמ"ק משום דבידה לבוא סמוך לחצרה, והוי נתינה למה שתהי' אח"כ ידה ע"ש וזה הטעם ג"כ דמהני בישנה וניעורה אח"כ וע"כ ניחא מה שהקשה הרשב"א על הרמב"ם בעבד מהלך דהוי טגמג"ק, ול"ד להך דישנה דשם כשניערה ונתברר דבאותו היד שנתן הגט בזה היד מתגרשת הוי שפיר נתינה למה שיהי' אח"כ ידה, אבל בעבד מהלך דאח"כ היא נוטלת בעצמה הגט מהעבד ולא נעשה העבד יד לגירושין, וע"כ הוי טגמנ"ק, וזה לא ס"ל להרשב"א דגם כשמהלך מקרי נתינה לרשותה וכמש"ל להרמב"ם) ואה"נ אם כפתו להעבד אחר שנתן לו הגט גם להרשב"א מהני ומשום דאח"כ נתברר דנתן למה שתהי' אח"כ ידה, וכ"כ באמת הב"ש והתו"ג תמה ע"ז דהוי טגמב"ק ולהנתבאר לק"מ ואפשר דלזה נתכוין הב"ש בדבריו הקצרים (בס"ק כ"ת סי' קל"ט) ואולם הרמב"ם ס"ל דהטעם דמהני בישנה משום דהוי נתינה לרשותה אף ברשות שאין מועיל לקנין וכמש"ל, וע"כ ס"ל דמהני בעבד מהלך ג"כ כשיגיע הגט לידה וכמשנ"ל. ולכאורה אפ"ל דגם הרמב"ם ס"ל דמשום זה הוי הנתינה מיד. דכל שנותן ליד שהיא יכולה לקנות ובידה לעשות היד שיקנה מקרי נתינה לידה וע"כ גם הכא בעבד מהלך כיון שבידה לכפות העבד שלא יהי' מהלך זה מקרי נתינה אף דנתברר אח"כ דלא כפתו ולא נתגרשה ע"י היד הזה רק ע"י שהגיע לידה, בכ"ז הוי נתינה משום שהיתה יכולה לכפותו ומקרי ונתן בידה, והרשב"א ס"ל דהנתינה בישנה הוא לא מיד רק אח"כ כשניעורה והגט בידה ע"י נתינתו הקודמת ויתבאר להלן ובתו"ג הקשה על הב"מ הנ"ל דמהני בתזכה לי חצרי משום דנותן למה שתהי' אח"כ ידה מחצרה הבאה לאחר מכאן ע"ש לא אדע קושיתו דשם מחוסר הקנאה מאיש אחר ודאי דלא מקרי נתינה ועוד דהוי דשלב"ל.
ג)
ועיין בטוש"ע וב"י (בסי' קל"ט) דהרמ"ה פליג על הרשב"א הנ"ל וס"ל דלא מהני כשבא לחצרה אח"כ ובעינן דבשעת הנתינה תהי' סמוכה וקשה מדוע מהני בישנה כשניעורה וא"צ לעשות נתינה חדשה כמבו' שם להדיא דהיא פלוגתא דרבי ורשב"א והלכה כרבי ואולי י"ל דהרמ"ה ס"ל כהרמב"ם דהא דמהני בישנה היינו משום דלא בעינן נתינה המועיל לקנין וישנה החסרון דלא משתמר ומקרי נתינה לרשותה אבל בשאינה סמוכה דלא הוי דומיא דידה ל"מ כלל חצרה לענין גט ולא הוי נתינה כלל ובזה יתיישב מה שהקשה הב"מ על הרמ"ה דכשנתן בשעה שהיתה סמוכה ולא אמר אז הרי את מגורשת ואח"כ אמר דמהני והקשה דמ"ט מהני כיון דאינה מגורשת אז לא מקרי נתינה דחצרה קנוי לפירות וצריכין לגו"י בכ"א ע"ש שהניח בצ"ע ולפמ"ש י"ל דרק לענין לקנות הגט שיוגמר הגירושין לגמרי צריכין לגיטא וחצרה בכ"א אבל נתינה לרשותה מקרי כיון דהגוף שלה וכמו בישנה דמהני מה"ט, (ולהלן יבואר דקושית הב"מ קשה בכל מגרש לאחר ל' ע"י חצרה), ועיין ב"ב (דף פ"ה) בכליו של לוקח ברשות מוכר אי קנה פשיט שם מזרק לתוך קלתה מגורשת ודחי שהיתה קלתה תלוי' בה ופירש ר"ג והרשב"ם דקונה מטעם הגבהה ע"ש ותמוה דהא מוסכם כמעט מכל הפוסקים דלא מועיל קנינים אחרים בגט רק יד וחצר, וגם רש"י שכתב דף ע"ז דמועיל אגב כתבו דרק קנין אגב דבעי דעת מקנה ולא מועיל אגב בהפקר ע"כ מהני בגט אבל הגבהה ל"מ ולהנ"ל י"ל דס"ל ג"כ דהנתינה נתקיים ע"י קלתה דהוי כחצרה אף דל"ק כליו ברשות מוכר זה חסרון רק לענין קנין אבל רשותה מקרי כי משום דיכולה לעשות הקלתה שתקנה כשתצא מרשות הבעל וע"כ נתקיים עי"ז הנתינה ומה שצריך שתקנה הגט שתהי' מגורשת לגמרי וכדמשמע הלשון דנתן לתוך חלתה מגורשת דמשמע מיד אף קודם שתצא מקצר הבעל ע"ז הוא דמשני שקלתה תלוי' בה דהיינו דעל הקנין שוב מועיל הגבהה והנתינה נתקיים גם בלא הגבהה כנ"ל.
ד)
והב"ש בסי' ק"מ סק"ה מסתפק להרשב"א הנ"ל דמהני בזרק לחצרה שאינה סמוכה ואח"כ באה לחצרה דגם אם נתן הגט ביד אחד שלא בתורת ש"ה רק לפקדון ואח"כ אמרה זכה לי נעשה שלוחה לקבלה, ובתו"ג תמה ע"ז דהוי טגמגי"ק ע"ש והנראה דהספק תליא לפמש"ל דלכן מהני כשבאה אח"כ לחצרה דהוי נתינה למה שתהי' אח"כ ידה, ויש לפרש זה בשני אופנים או דהוי נתינה מיד כיון דיהי' ידה אח"כ שוב מתקיים ונתן בידה מיד אף שתקנה אח"כ, או דהנתינה מקרי אח"כ מה שנמצא הגט בחצרה אח"כ כשכבר סמוכה ע"י נתינתו הקודמת ולא נטלה מעצמה מעג"ק ולאופן השני גם בנידון הב"ש י"ל דמקרי נתינה מה שאח"כ הגט בידו מכח נתינתו הקודמת, אם כי יש לחלק דבנידון הרשב"א הרי יצא הגט מהבעל בתורת גירושין והוי כנתינה אריכתא כאילו זרק הגט ועיכבו הרוח איזה רגעים עד שהגיע ליד מכח זריקתו, והרמ"ה דחולק על דין הרשב"א היינו דל"ד לעיכבו הרוח דלא מפסק רשות אחר מידו לידה וע"כ כיון דנפל לידה מכח זריקתו שפיר הוי נתינה, אבל הכא דמפסק רשותה בשעה שלא היתה סמוכה ועדיין לא נתקיים הנתינה שוב מה שאח"כ באה לחצר הוי כטגמעג"ק והרשב"א אין מחלק בזה אבל בנידון הב"ש דכשנתן הבעל להאחד לא בתורת גירושין רק לפקדון י"ל דל"מ נתינה אך יש לספק גם בהא דמבואר בפוסקים כשנתן להאשה הגט בפקדון ואח"כ אומר לגרשה בגט זו דמהני אם הנתינה הוא מיד כשנתן לפקדון ומתחלק דין הנתינה מעיקר הגירושין ועל הנתינ' לסלק הפסול דטגמעג"ק לא בעינן נתינה לגירושין או דהנתינה מתקיים אח"כ מה שהגט בידה ע"י נתינתו הקודמת ולא נטלה מעצמה מעג"ק ועיין בר"נ בהזורק בהמשנה דכנסי שט"ח וז"ל ומיהו כי אמר לה הא גיטך אחר שבא כבר לידה מהני, דונתן בידה קרינן בי', אע"ג דנתינה ראשונה לאו כלום הוא וה"ה כשנתנו בידה לפקדון או שנתנו לחצרה לגירושין ואח"כ אמר הא גיטך ועומדת בצד חצרה מתגרשת כיון שמיד הבעל בא לידה או לחצרה ואינו מובן לכאורה מה שהוסיף הר"נ או שנתנו לחצרה לשם גירושין מה רבותא יש בזה ונראה בכונתו דהיינו דבשעה שנתן לא היתה סמוכה לחצרה ואח"כ באה לחצרה ואז אמר הא גיטיך דג"כ מהני כדעת הרשב"א הנ"ל וזה רבותא יותר מנתנה לפקדון די"ל דנתקיים הנתינה מיד אף דלא הי' לגירושין כנ"ל אבל בנתן לחצר שאינה סמוכה דל"מ נתינה מיד י"ל דלא מהני מה שנמצא בחצרה אח"כ מנתינתו הקודמת וגם י"ל דבפקדון מהני משום דהי' שאול מקום הגט ע"י הפקדון להבעל, וכשמגרשה כאילו בא הגט מרשותו לרשותה וכמ"ש להלן ולפ"ז בכנסי שט"ח לא הי' מועיל מה שיאמר אח"כ הא גיטך וע"ז כתב הר"נ דגם בנתן לחצרה שאינה סמוכה ואח"כ באה לחצרה מהני אע"ג דהנתינה הראשונה אינה כלום משום דמיד הבעל בא לידה (היינו בפקדון) או לחצרה וע"ש עוד בהרי"נ מקודם שהביא דברי הרשב"א בזרק לחצרה ואח"כ אמרה תזכה לי חצרי דפליג על הרשב"א רק במה דמשמע מדבריו דאף שלא אמר אח"כ הא גיטך אבל כשאמר אח"כ פשיטא לי' דדמי לפקדון, ועכ"פ נתבאר מדבריו דהא דמהני בפקדון ובאינה סמוכה הוא דהנתינה אח"כ מה שנמצא בידה ובחצרה מנתינתו הקודמת וע"כ גם בנידון הב"ש י"ל דמהני.
ה)
וביבמות (דף נ"ב) בתוס' ד"ה ולאשה דעלמא אינו גט כתבו דלר"מ דאדם מקנה דבר שלא בא לעולם הוי גט דבידו לגרשה כמו בעבד לכשאקחך הרעק"ל מעכשיו ותמוה לכאורה דאיך יכול לגרש כשהיא פנוי' ואינה אשתו הא הוי טגמג"ק וכבר תמה ע"ז בעונג יו"ט בסוף ספרו, וע"ש שכתב דבעבד ניחא כיון שהוא עכ"פ עבד ומה שזה האדון עדיין אינו בעלים על העבד ע"ז מהני לר"מ דמועיל דשלב"ל כמו בכל הקנינים אבל באשה קשה ולדברי הב"ש הנ"ל הי' ניחא דהנתינה היא אח"כ כשתהי' אשתו והגט בידה ע"י נתינתו הקודמת וכמו דמהני להב"ש כשנותן לאיש אחר קודם שנעשה ש"ק, אם כי יש לחלק דהתם מצד המקבל שהוא איש נכרי שפיר י"ל דמהני משום דאח"כ נמצא בידו ע"י נתינת הבעל וזה מקרי נתינה כנ"ל אבל הכא נהי דמצד האשה אין חסרון שהיתה פנוי' כיון דעכשיו שנשאה הגט בידה ע"י נתינתו הקודמת אבל מצד הנותן שהוא הבעל הרי בשעה שנתן לא הי' עדיין בעלה וליכא נתינה מהבעל ואמנם בעיקר קושיתו לכאורה נראה דלמ"ד דאדם מקנה דשלב"ל חשבינן כאילו הי' בעולם דהרי במקדש לאחר שאגייר ולאחר שתתגיירי דמהני לדידי' אף דעכו"ם ל"ש לקדושין וע"כ דחשבינן כאילו כבר נתגייר ואולם יש לאמר דגם עכו"ם שייך לעשות מעשה הקדושין, דהרי חזינן בגיטין (דף כ"ג) דהא דעכו"ם פסול להיות שלית הולכה בגט הוא משום דעכו"ם לאו בר שליחות ואילו הי' בר שליחות הי' יכול להיות שליח בגט וכן לקדושין וחזינן דעכו"ם יכול לעשות מעשה וכונת גירושין וקדושין וע"כ מהני מעשיו כשמקדש לאחר שאגייר ואמנם זה צ"ע במה דמבואר בתוס' קדושין (דף ס"ג) וביבמות (דף צ"ג) דבמקדש מעכשיו לאחר שאגייר מהני גם כשנקרע השטר וע"כ דהקדושין חל מעכשיו ומוכח לכאורה דחשבינן כאילו כבר נתגייר ולפ"ז ל"ק כלל קושיא הנ"ל דלהכי יוכל לגרש ג"כ ולא הוי טגמעג"ק אבל באמת מעולם לא הבנתי זה איך אפשר שיחול הקדושין מעכשיו כשהוא עכו"ם ואינו בר קדושין ובודאי דליכא עלה חיוב א"א כשהוא עכו"ם וכן בשחרור ובשדה לכשאקחנה קנוי' לך מעכשיו איך שייך שיחול השחרור מעכשיו שעדיין אינו עבדו וכן בשדה וע"כ אף דאין חל הקנין על הדבר הנקנ' מעכשיו אבל המעשה של הקנין נגמר מעכשיו וכן מעשה הקדושין נגמר מעכשיו והחלות של הקדושין ע"כ דהוא לכשיתגייר ולא מהני מעכשיו רק לענין זה שנקרע השטר ושלא יוכל לחזור והיינו משום דכבר נגמר הקנין כאילו הדבר הי' בעולם ואך לענין נתינת הגט שלא יחשב טגמעב"ק י"ל דלא מהני דדוקא בלאחר שאגיירי מהני, דמעשה וקנין הקדושין יוכל גם עכו"ם לעשות כנ"ל ורק חלות הקדושין ל"ש בעכו"ם, אבל לענין נתינת הגט לא נוכל לחשוב כאילו כבר הי' בעלה ונהי דמצד האשה י"ל דמהני עפ"י הב"ש הנ"ל אבל מצד נתינת הבעל קשה דלא הי' נתינה מבעל ועפ"ז גם מה דניחא לי' להעניו"ט בשחרור דמהני גם הנתינה קודם שקנה העבד דעכ"פ הוא עבד ומה דבעינן שהאדון שלו יהי' המשחרר כיון דמהני בדשלב"ל מהני השחרור קודם שקנה אותו שיחול לכשיהי' אדונו יעו"ש אינו מובן לי החילוק דלבד דהכא קאמר לכשאקח קנוי לך מעכשיו ואיך שייך לעשות השחרור מעכשיו ומהני גם בנקרע השטר כמ"ש התוס' ואיך אפשר לשחרר עבד של אחרים גם מצד הנתינה קשה דליכא נתינה מאדון שלו וכמו בבעל וצ"ע, והעיו"ט כתב משום קושיא הנ"ל למחוק השני תיבות מהתוס' דבידו לגרשה וקאי שם רק על הכתיבה דיכול לכתוב לר"מ ולא אדע דהרי לפמ"ש הרמב"ם דפסול הכתיבה משום דהוי הכתיבה שלא לשמה, ונראה דהיינו דכל שאין יכול לגרשה כעת הוי שלא לשמה א"כ אי גם לר"מ אין יכול לגרשה דהוי טגמעג"ק גם הכתיבה יפסל ואולי על הכתיבה גופא אי חשיב לשמה תליא אי מהני בדשלב"ל ואף דגם לר"מ אין יכול לעשות הנתינה בכ"ז חל הלשמה על הגירושין שיבוא לעולם [ובא"מ (סי' ל"ה) הקשה על הרמב"ם דלמה הוצרך לטעמא דלשמה תיפי"ל דא"מ דשלב"ל ור"ל דמשום יבמתו דהוי בידו הוכרח הרמב"ם הטעם דלשמה ועפ"ז תמה בהך דשחרור לכשאקחך קל"מ איך מהני להרמב"ם אף לרבי דס"ל דא"מ דשלב"ל הרי ג"ש ג"כ צריך לשמה, יעו"ש שנדחק טובא ולענ"ד לא אבין כלל דבלא הטעם דלשמה מה טעם יש לפסול הכתיבה אף אי אין מקנה דשלב"ל ובשאר שטרות ודאי נראה דכשר לכתוב שטר אף על דשלב"ל וע"כ הוצרך הרמב"ם הטעם דלשמה לפסול הכתיבה וזה רק אי אח"מ דשלב"ל ואין יכול לגרש ולעשות הנתינה ע"כ חשיב הכתיבה שלא לשמה, אבל לרבי דמהני בדשלב"ל ויוכל לגרש שוב הוי הכתיבה לשמה ול"ק שוב מהא דמהני בשחרור לכשאקחך דלר"מ הוי לשמה].
ו)
ואולם ק"ל על הב"ש הנ"ל ממה שהקשו התוס' (דף ס"ה) ד"ה גיטא לא הוי עד דמטית למתא מחסיא דהוי טגמעג"ק, ולהב"ש דגם בנתן לאיש זר אם אח"כ עשתו לש"ק מהני א"כ כ"ש הכא דכבר עשתו לש"ק במתא מחסיא, ואולי דקושיתם הוא דמחסרי אמירת הר"ז גיטך במתא מחסיא ובנידון הב"ש איירי דאח"כ שעשתו לש"ק אמר הא גיטך ואמנם יש להבין וז"ש התוס' שם בתירוצם השני א"נ מבבל עד מ"מ הוי הכל ש"ק והוי כמגרש לאחר ל' דאם כונתם דהוא ש"ק מיד והוא רק כתנאי מצדה שלא יחול הגט עד מ"מ וכמו במגרש לאחר ל' דמעשה הגירושין נגמר מיד והחלות הוא אחר ל' הרי אין בידה להטיל תנאי בהחלות דמתגרשת בע"כ, ואם התנאי הוא בהשליחות שאינה רוצית בהשליחו' רק אם יוחל הגט במ"מ ואם יחול מיד אין רצונה בהשליחות ג"כ נראה דלא מהני תנאי כזה שאין בידה וממילא או דבטל התנאי או דבטל הגט והי' נראה לפרש דהוא כעין מש"ל בשליח הובאה להרמב"ם דהוי שליח על מעשה הנתינה והגירושין נגמר כשמטי לידה וה"נ על הנתינה הוא שליח מיד ולגמור הגירושין הוא במ"מ דאז יהי' ש"ק כאילו הגיע לידה בשליח הובאה, אך אכתי אין מובן מה דמדמו למגרש לאחר ל' דשם מעשה הגירושין נגמר מיד והוא רק דין בהחלות שלא יחול רק לאחר ל'.
ואשר ע"כ נלע"ד דהנה הדין בכל קנין לאחר ל' דאם נקרע השטר קודם ל' לא מהני ומעולם הי' ק"ל טעם הדבר כפי המובן הפשוט דמעשה הקנין נגמר מיד והוא רק תנאי בהחלות למה פסול כשנקרע השטר או כשכלתה משיכתו וכן בקנין סודר ל"מ דהדרה למריה ואמאי כיון דכבר נגמר הקנין לגמרי מיד למה צריך שיהי' עוד השטר בשעת החלות וכן ק"ל במה דפליגי ר"י ור"ל בקידושין (דף נ"ט) במקדש לאחר ל' וחזרה דר"י ס"ל דאתי דבור ומבטל דיבור ואם נימא דהמעשה נגמר מיד הרי הוי מעשה גמור וע"כ נראה דבכל קנין וקידושין וגיטין לאחר ל' גם המעשה אין נגמר מיד, ולכן בשטר קנין וקדושי שטר וגיטין בעינן שיהי' קיים השטר דעד ל"י לא נגמר קנין קבלת השטר ואין הל"י דין רק בהחלות רק בעצם מעשה הקנין שלא נגמר וע"כ בק"ס דהדרא למרי' ל"מ לאחתל"י דזה א"א להתנות על החלות שלא יחול הקנין עד לאל"י כשכבר נגמר מעשה הקנין לגמרי כמו בק"ס או כשנקרע השטר דכיון דע"כ צריכין לומר דמעשה הקנין נגמר לגמרי קודם ל' תו א"א שלא יחול גם החלות ואם אין חל מיד א"א להתנות שיחול אח"כ ואף שכתבנו באות הקודם דבדבר שלב"ל לר"מ כמו במקדש לאחר שאגייר ובמעכשיו דע"כ ל"ל דהוא למפרע בעת שהוא עכו"ם רק דמעשה הקדוש' נגמר מיד ומהני גם בנקרע השטר אבל החלות ע"כ דהוא לכשיתגייר וכן בשדה ובשחרור לכשאקחך כנ"ל היינו דשם אין העיכוב מצד התנאתו רק משום דא"א לחול מיד וע"ז ס"ל לר"מ דחשבינן לענין הקנין כאילו הי' בעולם וחל הקנין מיד והחלות ע"כ יהי' כשיבוא לעולם אבל כשאפשר לחול הקנין מיד שישנו בעולם אם הקנין נגמר א"א להתנות שלא יחול מיד רק אחז"ל דע"כ הוא חל ואם אין חל מיד גם לאח"ל א"א לחול וע"כ הא דלאח"ל מהני היינו משום דמעשה הקנין לא נגמר עד אח"ל וקבלת השטר הוי קבלה אריכתא עד לאח"ל וע"כ בעינן שיהי' השטר קיים כל ל"י ועפ"ז מובן שפיר כונת התוס' הנ"ל דמבבל עד ממ"ח הוי הכל ש"ק וכמו מגרש לאח"ל, היינו כיון דגם במגרש לאח"ל לא נגמר מעשה הגירושין מיד ומעשה הגירושין וקבלתה נמשכת כל הל"י כן יכולה לעשות הש"ק באופן זה שיהי' נמשכת קבלתו שיהי' כידה וקבלתה כל הל"י ולא יהי' ש"ק להתגרש מיד וזה שפיר יכולה לעשות אף דמתגרשת בע"כ ואין בידה להתנות זה דוקא אילו הינו אומרים דהמעשה נגמר מיד בכל מגרש אחל"י והוא רק תנאי בהחלות וכן בש"ק המעשה נגמר מיד והיא מתנה שלא יחול עד מתא מחסיא, ע"ז ודאי קשה דאיך יכולה להתנות כיון דנעשה ש"ק להתגרש וידו כידה שוב אין בידה להתנות, אבל לפמ"ש דבמגרש לאת"ל הוי קבלה אריכתא וע"כ יכולה לעשות ש"ג ג"כ באופן זה שלא יוגמר קבלתו עד ממ"ח ואם כי זה חדש אבל מוכרח כן בכונת התוס' לענ"ד.
ז)
והנה לפי"מ שבארנו דלהתוס' הא דבמגרש לאחר ל' לא הוי טגמעג"ק משום דהוי קבלה אריכת' כל הל"י, הי' נראה לכאורה דצריך להיות מונח בידה כל הל"י ובאמת מסתימת הפוסקים לא משמע דרק בעינן שיהי' השטר קיים כל הל"י ויהי' ברשותה אבל א"צ שיהי' מונח באותו היד או באותו החצר שנתן כל הל"י והנה כפי המובן הפשוט דבלאחר ל' המעשה נגמר מיד ורק החלות הוא לאחל"י ודאי דל"ק כלל במגרש לאתל"י דהוי טגמעג"ק דכבר נגמר מעשה הגירושין מידו אבל כבר כתבנו דקשה לפ"ז למה צריך שיהי' השטר קיים בשעת החלות וע"כ נראה דאף אי נימא כמש"ל דלא נגמר המעשה מיד בכ"ז י"ל דלא בעינן שיהי' מונח כל הל"י באותו המקום שנתן והיינו לפמש"ל דע"כ מהני בנתן לחצר שאינה סמוכה ואח"כ באה לחצרה או שאמרה תזכה לי חצרי משום דמה שנמצא בידה אח"כ מכח נתינתו הקודמת זה גופא מקרי נתינה וכמש"ל (באות ד') בכונת הר"נ דמה"ט מהני בפקדון ובכנסי שט"ח אף דהנתינה הראשונה אינה כלום משום דמיד הבעל בא לידה היינו כיון דמה שנמצא הגט בידה אח"כ הוא לא עי"מ שלקחה בעצמה רק ע"י נתינת הבעל זה מקרי נתינה וטגמעג"ק הוא רק כשלקחה בעצמה שלא מכח הבעל אבל מה שנמצא בידה מכת נתינת הבעל אף דהנתינ' הראשונה לא הי' כלל לגירושין אבל עכ"פ הגט בידה מכח נתינתו הקודמת מקרי הנתינה אח"כ, ומה"ט מהני גם בנידון הב"ש כנ"ל, ולפ"ז א"צ שיהי' מונח דוקא באותו מקום שנתן, וכמו בפקדון וכנסי שט"ח וכן במגרש לאחל"י דמקרי הכל נתינה אחת מה שהגט בידה ורשותה מכח נתינתו הראשונה.
ועפ"ז ירווח לי לישב הרמב"ם בעבד מהלך דכשיגיע לידה מגורשת שהקשה הרשב"א דהוי טגמעג"ק כנ"ל (באות א') ושם כתבנו דהנתינה מתקיימת גם ברשות שאינו קונה כמו במהלך ואינה סמוכה אך להנ"ל א"צ לכ"ז דהנתינה מתקיימת כשהגיע לידה והגט בידה מכח נתינתו הקודמת שנתן לה העבד ואף שהוא מהלך ולא נתקיימה בזה הנתינה אבל עכ"פ הוא נתן הגט ע"י הקנאתו את העבד ונותן לה יד וזה מקרי נתינה מה שנותן לה יד ורשות חדש וכמו כתב גט ונתן בחצרו וכתב שטר מתנה וכן בעבד כפות דלכ"ע מהני מה"ט שע"י הקנאתו את החצר הגט ברשותה וזה מקרי נתינה, וע"כ גם כשהוא מהלך אף שאינו קונה אבל עכ"פ מקרי נתינה מכחו ע"י הקנאתו את העבד ושוב הגט תחת רשותה דאף דאין מתגרשת מיד אבל העבד כבר שלה וגם פירות אין להבעל וכדין הנותן מתנה לאשתו דקנתה ואין הבעל אוכל פירות, וע"כ אף דמיד אינה מגורשת אבל כשהגיע לידה הגט והגט בידה מכח נתינתו הקודמת שלקחה מרשות עצמה דהיינו מעבדה שהוא כבר שלה ולעבדה הי' הגט ע"י נתינתו מקרי שפיר נתינה בעת שהגיע הגט לידה שהוא מכח נתינתו ולא גרע מנתינה לפקדון וכנסי שט"ח ועיקר הדין דטגמעג"ק הוא רק כשהיא נוטלת בעצמה שלא בא לידה מכת נתינתו אבל כשהגט בידה מכת נתינתו מקרי שפיר נתינה אף שכשיצא הגט מידו לא נתקיים הגירושין מיד אבל כיון שעכ"פ הגט תחת שלטונה ורשותה מכח נתינתו, והיא נוטלת מרשות עצמה אף שאינו בר קנין כמו מהלך לידה שפיר מהני ועוד עדיף מפקדון וכנסי שט"ח אף שג"כ בשעת שנתן לא קנתה הגט ופקדון מקרי יותר ברשות המפקיד בכ"ז כיון שעכ"פ נמצא הגט אצלה תחת שלטונה וע"כ מקרי נתינה כמ"ש הר"נ הנ"ל דאע"ג דהנתינה הראשונה אינה כלום כיון דמיד הבעל בא לידה.
ח)
ועפ"ז יתישב ג"כ מה שהקשה המקנה (בדף ס') בהך דלכשתברח ממני אין לי עסק בך דחל השחרור כשיברח ואיך אפשר לשחרר שיחול השחרור לאח"ז הרי בשעה שנתן לו הג"ש עדיין ידו כיד רבו וא"א לאמר אז גיטו וידו בכ"א, וליכא נתינה, ובשעת חלות השחרור לכשיברח הרי הוי טגמעב"ק וכן קשה בכל גירושין לאחל"י לפי הס"ד דידה קני' לבעל וצריכין בכל גירושין לגו"י בכ"א כמבואר (בדף ע"ז) וא"כ לאח"ל הוי טגמעג"ק ובשעת נתינה כיון דאין מתגרשת מיד הרי ידה כיד בעלה וכן יקשה להמסקנא במגרש ע"י חצרה דצריכין לגו"ח בכ"א וא"כ במגרש ע"י חצרה לאח"ל לא יהני הגירושין ע"ש ולפי הנתבאר ניחא דכמו דמהני בישנה או בנותן לחצר שאין סמוך לה ואח"כ באה לחצרה משום דנותן למה שיהי' אח"כ ידה ומשום דאח"כ הגט בידה ע"י נתינתו או דתיכף מקרי נתינה כיון שאח"כ יהי' ידה לקנות כשניעורה או כשתבוא סמוך לחצרה ואין מחוסר מעשה מאחר שיהי' חצרה לקנות כמו בחצרה הבאה לאחמ"כ דשם הוי דשלב"ל וכמש"ל אות (ב'] ולפ"ז גם במגרש ומשחרר לאח"ל אף דבשעת הנתינה ל"ש גו"י בכ"א בכ"ז מקרי נתינה למה שיהי' אח"כ ידו לאח"ל דהיינו בשעת החלות והג"ש בידו אז ע"י נתינתו הקודמת ומתקיים הנתינה אח"כ או מיד כנ"ל וביותר ניחא לפמ"ש באות הקודם דא"צ דוקא שיהי' מונח כל העת באותו המקום שנתן הגט רק כיון שלוקחת מרשותה ושלטונה וכמו בפקדון אף שנתן לפקדון בידה ואח"כ מונח בחצרה או להיפך כיון דא"צ לעשות מעשה קנין בהגט ומשום דכבר הגט ברשותה וזה הי' ע"י נתינתו הקודמת מקרי שפיר נתינה וע"כ גם בעבד אף דבשעת הנתינה הוי ידו כיד רבו בכ"ז כיון דלאח"ל כשיחול השחרור אמרי' אז גו"י בכ"א וא"צ לעשות קנין מחדש להג"ש דהרי הוא תח"י ושלטונו ומכח נתינת האדון הקודמת שפיר מקרי נתינה והא דצריכין לגו"י בכ"א הוא שיהי' ידו בשעת החלות אבל א"צ שיוגמר הנתינה תיכף כשיוצא הגט מהבעל ומה"ט מהני גם בנידון הב"ש הנ"ל, [ובזה אפשר דיתיישב ג"כ מה שהבאתי (באות ג') קושית הב"מ על הרמ"ה דבנתן לחצרה כשהיא סמוכה ולא אמר הר"א מגורשת ואח"כ אמר מהני והקשה דכיון דלא אמר אז בשעת הנתינה ואינה מגורשת אז הרי חצרה קנוי' לי' לפירות דל"ש גו"א בכ"א ולא הוי נתינה ע"ש ולהנ"ל זה אין חסרון כלל כיון דאח"כ שאומר הז"ג הגט בידה בלא שום מעשה מצדה ע"י נתינתו הקודמת, ומה דפליג הרמ"ה על הרשב"א בשנתן לחצרה ולא היתה סמוכה ואח"כ באה לחצרה דס"ל להרמ"ה דלא מהני י"ל דהיינו משום דמחסרי מעשה מצדה לבוא לחצרה לעשות החצר כידה ודמי זה כאילו היא עושה מעשה הנתינה מצדה ול"ד להך דתיזל ותפתח וגם להך דנתן בחצירו וכתב שטר מתנה דהתם ההקנאת החצר מצד הבעל שהוא נותן לה יד חדש זה גופא מקרי נתינה כמ"ש בסימן הבא].
ט)
והר"נ הביא דברי הרשב"א דבזרק מכבר לחצרה שבציפורי ואמר לה הא גיטך בחצרה ואמרה תזכה לי חצירי מגורשת כמבואר בירושלמי דאם אמרה תזכה לי חצרי שבעכו נעשה כמו שהיתה ידה ארוכה ולא עוד אלא אפי' לא נתן שם עדיין ואמרה זרוק לחצרי ותזכה לי חצרי מגורשת דחצר לא גרע משליחות ובשליח דכותה מגורשת בממנה ש"ק (והרבותא בדין השני היינו לפמ"ש הרשב"א מקודם דגם אם נתן מדעתה בחצר שאינה סמוכה אינה מגורשת דאף שמקודם נתרצתה להתגרש שמא חזרה אח"כ, וע"כ בדין הראשון דכבר הי' הגט בחצרה ובשעה שאמרה תזכה לי חצרי מיד נתגרשה ול"ש בזה חזרה אבל בדין השני דאמרה מקודם זרוק לחצרי ותזכה לי חצרי אף שנתן הגט בשיהוי זמן ולא מיד בכ"ז לא חיישינן דילמא חזרה וכמו בעשתה ש"ק דלא חיישינן לחזרה ה"נ כיון דעשתה מפורש את חצרה לשלוחה ע"י שאמרה תזכה לא חיישינן לחזרה) וכתב ע"ז הר"נ דבגווני קמא שהרב מחשב יותר לא ידעתי איך היא מתגרשת דהא בשעה שזרקו לא הוי החצר לא שליח דידה ולא שליח דידי' ואינו אלא כאילו נתנו לפקדון בידה ואחר כך כשאמרה תזכה לי חצרי האיך היא מתגרשת והא בעינן שיאמר לה הר"ז גיטיך ואי בשאמר לה כן אחר שאמרה תזכה היינו גווני בתרא שבדברי הרב עכ"ל ולענ"ד הרשב"א והר"נ פליגי בזה לפמש"ל דהא דלא הוי טגמעב"ק בנתן לחצרה שאינה סמוכה, היינו משום דנותן למה שתהי' אח"כ ידה וס"ל להרשב"א דהנתינה מתקיימת מיד דכיון דאח"כ היד הזה יקנה לה שוב מקרי מיד נתינה דלא בעינן שתקנה מיד רק ליתן ליד שיכולה לקנות בלא שום סיוע מאתר, והיינו ע"י שתאמר תזכה או שתבוא לחצרה וכשנותן ביד כזה נתקיים מיד הנתינה וע"כ כשאמר בשעה שנתן לחצרה הר"ז גיטך תו א"צ יותר והקנין של הגט יהי' אח"כ בשעה שאמרה תזכה וא"צ עוד הפעם דכבר אמר בשעת נתינה, והר"נ ס"ל דמיד לא הוי נתינה דבעינן הנתינה והקנין כאחת ואין מתחלק הנתינה לחוד והא דמהני היינו משום דאח"כ מקרי נתינה כשאמרה תזכה והגט באה לקנרה ע"י נתינתו הקודמת מקרי נתינה ע"י הבעל והיינו דמדמי הר"נ לנתן לה לפקדון דאף דבשעת הפקדון לא הוי נתינה לגירושין ולא נוכל לחשוב אז לנתינה בכ"ז מהני אח"כ כשרוצה לגרשה ונחשב אז נתינה ע"י שבא לידה מיד הבעל וכמ"ש הר"נ מפורש במשנה דכנסי שט"ח וכמש"ל לאות ד') וע"כ הקשה הר"נ על הרשב"א דבגווני קמא לא מהני דמה שאמר מקודם בשעה שזרק הרז"ג ל"מ דאז לא הי' נתינה וע"כ צ"ל אח"כ כשאמרה תזכה הר"ז גיטך א"כ היינו גווני בתרא שבדברי הרב [ובאמת לא אבין קושית הר"נ אף לפי דבריו לפמש"ל במוסגר דהרבותא בגווני בתרא הוא דלא חיישינן דילמא חזרה כשנותן הגט בשיהוי זמן אחר שאמר תזכה וא"כ אף אם נימא דאמר לה הרז"ג אחר שאמרה תזכה אין זה גווני בתרא דהרי כיון שהגט כבר בחצרה וכשאמרה תזכה מיד נתגרשה ול"ש חזרה, וצ"ע] ואפ"ל עוד דהרשב"א ס"ל דבנתן לפקדון באמת לא מהני וכ"כ הב"מ (בסי' קל"ט) דבכנסי שט"ח הוי נתינה מצידו לגירושין ורק משום כיסופא אמר לה שט"ת ע"ש שכ"כ בדעת הרשב"א דפליג על הר"נ בזה ולפמ"ש כן אפ"ל לשיטתי' דס"ל דהנתינה בחצר שאינה סמוכה מתקימת מיד. וע"כ י"ל דלפקדון דלא הוי נתינה מיד לא אמרינן דאח"כ מקרי נתינה מה שהגט בא לידה ע"י הבעל אף שהנתינה הראשונה אינה כלום והר"נ והרשב"א לשיטתייהו אזלי אבל אין זה מוכרח די"ל דהרשב"א דבכל אופן מקרי נתינה או מיד היינו בחצר שאינה סמוכה שנותן לגירושין נתקיימה הנתינה מיד משום דאח"כ יהי' ידה לקנות כנ"ל ובאופן דלא נתקימה הנתינה מיד כמו לפקדון מהני ג"כ דאח"כ מקרי נתינה עי"מ שבא לידה צונתינתו הקודמת אולם הר"נ ודאי דפליג בזה על הרשב"א דמיד לא הוי נתינה דבעינן הנתינה בשעת הקנין ומש"ה הקשה על הרשב"א כנ"ל ואולם לפמש"ל באות הקודם דאם הנתינה מתקיימת יזה"כ ניחא דברי הרמב"ם בעבד מהלך דכשהגיע לידה מגורשת ולא הוי טגמעב"ק כמו שהקשה הרשב"א משום דכיון דהנתינה מתקימת אח"כ א"צ דוקא באותו הרשות שנתן עפה"ט, ולפ"ז הרשב"א דהקשה על הרמב"ם בעבד מהלך דהוי טגמעג"ק ע"כ מוכח דס"ל דאח"כ לא מקרי נתינה והנתינה צריך דוקא מיד כשיצא הגט מידו וכשיטתי' בהך דתזכה לי חצרי כמי שבארנו ולפ"ז גם בפקדון אין מועיל להרשב"א ואולם יקשה מהא דנתן לה כשהיא ישנה דניעירה קוראה אינו גט עד שיאמר הא גיטך ואף דאיירי שאמר בשעת נתינה לעדים שנותן לגרושין כמבואר ברשב"א וא"כ מ"ט לא מועיל הנתינה מיד, וע"כ דישנה ורע מחצר שאינה סמוכה דכיון דהגט אין משתמר בישנה לא מקרי נתינה ליד שאח"כ יהי' ידה לקנות ואין דומה לאינה סמוכה דהגט משתמר ואח"כ תקנה אבל כשאין משתמר לא מקרי נתינה מיד, ובכ"ז ל"צ ליטול ממנה לעשות נתינה חדשה ולא הוי טגמעגי"ק וע"כ דגם להרשב"א אמרינן דאתת"כ כשהגט בידה כשניעורה מכת נתינתו הראשונה מקרי נתינה אח"כ וא"כ גם בפקדון י"ל להרשב"א דמהני והא דהקשה על הרמב"ם בעבד מהלך צריך לחלק דדוקא כשמונח אח"כ באותו היד שנתן כמו הך דישנה אז הוי כנתינה אריכתא ומהני וה"ה בפקדון להרשב"א מהני רק כשמונח אח"כ באותו המקום שנתן לפקדון, אבל בנידון הרמב"ם דהנתינה הי' להעבד ואח"כ הוא בידה ל"מ נתינה ולהרמב"ם גם בכה"ג הוי נתינה כנ"ל.
י)
ובמש"ל (אות ו) בכונת התוס' דף ס"ה בתירוצם השני דהוי כקבלה אריכתא מצאתי ת"ל כי כן מתבאר בהרשב"א ע"ש ומקודם תירץ הרשב"א דהוי שליח הובאה עד ממ"ח ובמתא מחסיא שליח קבלה כעין שרצינו להעמיס בכונת התוס' אבל מלשונם משמע כמ"ש לבסוף דהוי כקבלה אריכתא וכמפורש תירץ זה בהרשב"א דמדמי ג"כ למגרש לאחר ל"י כמ"ש התוס' וגם מתבאר מהרשב"א דשליח הובאה היינו על מעשה הנתינה לחוד והגירושין הוא כשמגיע לידה וכמש"ל (אות א') לדעת הרמב"ם ע"ש וברי"נ מבואר דשליח הובהה הוא נגמרי כש"ק ומה שצריך שיגיע לידה בש"ה הוא רק כתנאי שאינה רוצה שתתגרש עד דמטי לידה וע"ש בריש התקבל שתמה על הרמב"ם בשליח הובאה, ועכ"פ נראה דגם בזה הר"נ לשיטתי' דהנתינה צריכה ביחד עם קנין הגט כנ"ל וע"כ א"א לפרש כהרמב"ם דשליח הובאה הוא רק על מעשה הנתינה דס"ל דאין מתחלק הנתינה לחוד והגירושין יוגמר אח"כ וכשיטתי' בהך דתזכה לי חצרי כנ"ל באות הקודם ] [והרמב"ם ס"ל דמתחלק הנתינה כמו שבארנו שיטתי' בעבד מהלך (באות א)], והר"נ הביא ג"כ הקושיא דאיך מתגרשת במתא מחסיא דהוי טגמעג"ק ולכאורה לשיטתי' דס"ל דמהני בפקדון והנתינה הוא אח"כ ע"י שבא לידה מהבעל א"כ י"ל בפשיטות שעשתו ש"ק שיחול שליחותו בממ"ח ואף שבא לידו בעוד שלא הי' שליח בכ"ז נימא דאח"כ כשנעשה שליח והגט בידו מנתינה הקודמת מקרי נתינה וכמש"ל (אות ד') בדעת הב"ש ומוכח מזה דאף להר"נ ל"מ בנידון הב"ש דכיון דתלוי ברצון איש אחר שיקבל עליו להיות שלותה לא מקרי נתינה מכח הבעל לרשותה ודמי קצת לחצרה הבא לאחמ"כ והנה הר"נ מתרץ דהוא שלית קבלה מיד אך התנה עמו שלא תתגרש רק בחמ"ה וכאומר לאשה שלא תתגרשי רק לאקל"י ע"ש והוא כשיטתו בשליח הובאה דהוי ש"ק ובתנאי [ואולם צ"ע איך יכולה להתנות שלא יחול הגט מיד כשהוא שליח קבלה מיד כיון דמתגרשת בע"כ ואף אי התנאי בהשליחות צ"ע איך מהני וכמש"ל (חות ו') ואיך מדמה הר"נ למגרש לסק""ל דהוא ודאי יוכל להתנות וצ"ע.
יא)
וברא"ש פ' הזורק גבי גט בידה ומשיחה בידו אם יכול לנתקו אינה מגורשת פי' ר"ת כגון שהגט כבד כו' אבל אם קפצה ידה ומחמת זה יפסק החוט לא הוי נתינה, ור"י אומר דמקרי שפיר נתינה כיון שהוא התחיל הנתינה אע"פ שהיא גמרה קרינן שפיר ונתן וכו אמרי' בפ"ב לא תתגרש אלא בב"ד פ' אמרי' מכי מטי התם מיגרשה ומסתברא אפילו הוציאה הגט מידה בינתים ושוב נטלתו ובאה לב"ד אע"פ שבנטילה אחרונה לא בא הבט לידה מיד הבעל כיון דתחילת נתינתו להתגרש נתן בידה ונתן קרינן בי' ולא הוי טגמעג"ק ונ"ל דל"ד דשם בפ"ב מעיקרא נתינה מעליא אע"פ שיש הפסק בינתים כשיגיע הזמן והגט בידה מגורשת י"י נתינה הראשונה אבל הכא כשקפצה הי' יכול לנתקו וחת"כ כשקפצה היא עושה כל הנתינה עכ"ל, ומוכח מזה כמש"ל (אות ו) דבמגרש לאחר ל' היא כקבלה אריכתא דאם נימא דמעשה הגרושין נגמר מיד והחלות הוא לאח"ל א"כ מה ראי' מפ"ב וגם פשיטא דגם כשיש הפסק בינתיים מהני דהרי כבר נגמור הנתינה תיכף וע"כ דהיא כקבלה אריכתא ובכ"ז לא בעינן שיהא מונח באותו מקום שנתן כל הל"י ועפי"ז מתישב דברי הרמב"ם בעבד מהלך ביתר ביאור דכשנתן להעבד מהלך שהוא רשותה עד שהגיע הבט לידה הכל נחשב לקבלה אריכתא דלפמש"ל (אות ז) דהנתינה היא כשהגיע לידה והיא ברשותו מנתינתו הקודמת קשה דא"כ הי' צ"ל הר"ז גיטך כשהגיע לידה ומהרמב"ם לא משמע כן והערוני לזה קצת מבה"י אבל להנ"ל ניחא דמשעת נתינתו להעבד עד שהגיע לידה הכל נחשב לקבלה אריכתא אף שנתן לרשות מהלך שאינו קונה ואח"כ הי' הפסק בינתיים עד שהגיע לידה כיון דהכל נחשב כקבלה אריכתא דאח"כ הוא בידה ע"י נתינתו הקודמת להעבד מהני אמירת הרז"ג גם בתחלת הנתינה וכמו במגרש לאח"ל דג"כ לא נגמר מעשה הנתינה עד לבסוף אם כי יש לחלק קצת אבל אינו מוכרח ורק בישנה ל"מ נתינתו אז לשם גירושין ומשום דאינו משתמר וכנ"ל (אות ט) וע"כ בעי לומר כשניעורה הרז"ג והר"נ שהקשה על הרשב"א בזרק לחצרה שאינה סמוכה ואח"כ אמרה תזכה, דבעינן שיאמר הז"ג אח"כ ול"מ אמירתו הראשונה היינו דהר"נ לשיטתי' דמתבאר מדבריו הנ"ל לאות י') דבמגרש לאח"ל הנתינה נגמר מיד והחלות הוא שא"ל ולא ס"ל דהוי כקבלה אריכתא, אבל הרשב"א שכתב שם דעד מתא מחסיא הוי קבלה אריכתא כמו במגרש לאת"ל, וע"כ ס"ל דגם בהך דתזכה לי חצרי מהני אמירתו הראשונה דמתחלת נתינתו לחצרה עד שאמרה תזכה הכל קבלה אריכתא ואך דס"ל דבעינן כל הזמן באותו הרשות שנתן ואז נחשב לקבלה אריכתא אבל בעבד מהלך דאינו באותו הרשות שנתן א"א לחשוב לקבלה אריכתה וע"כ הקשה על הרמב"ם דהוי טגמעג"ק והרמב"ם אין מחלק דגם בכה"ג הוי כקבלה אריכתא דאח"כ הגט בידה מנתינתו הקודמת ונוטלת מרשות עצמה דהיינו מהעבד שהוא רשותה כמשכ"ל.
ותמוה לענ"ד מ"ש בא"מ (סי' ל"ה סק"ט) שהביא שם מהר"נ דמהני בגט כשנתן לפקדון והוכיח מהר"נ דלא בעינן שיתן לשם גירושין ונראה שהבין בהר"נ דהנתינה בפקדון הוא מיד שנתן לפקדון והוא תמוה מאוד דאדרבה מבואר להיפך במה שהקשה על הרשב"א דאיך מהני בתזכה לי חצרי מה שאמר מקודם הרז"ג אף אם נחשוב נתינה הראשונה כנתן בידה לפקדון איך מתגרשת אח"כ כשאמרה תזכה והא צריך שיאמר אז הרז"ג ומבואר כונתו דכמו בפקדון אף דהנתינה לפקדון אינו כלום משום דלא נתן לגירושין בכ"ז אח"כ כשמגרש ל"צ ליטול ולחזור ליתן לה ולא הוי טגמעג"ק משום דאח"כ הוא בידה ע"י נתינתו הקודמת, וה"נ בחצר שאינה סמוכה ואמר אז הרז"ב לא הועילה נתינתו אז למקרי נתינה שיועיל אמירת הז"ג אז דהרי אז החצר לח קניא ורק דבכ"ז דמי לפקדון לענין שאח"כ כשאמרה תזכה ל"מ טגמעג"ק והנתינה הוא אח"כ כמו בפקדון וע"כ הקשה דצ"ל תח"כ כשאמרה תזכה הר"ז גיטך וכמש"ל באורך סברת מחלקותם אבל עכ"פ מבואר להדיא להיפך דנתינה לפקדון ל"מ כלל משום דלא נתן לגירושין והנתינה מתקיימת אח"כ כנ"ל וכן מתבאר מדבריו להדיא במשנה דכנסי שט"ח ע"ש שכתב דהנתינה לפקדון אינה כלום וכן מתבאר בכל הראשונים דבעינן נתינה לגירוישן מה"ת וכמו שחשב הרמב"ם בעשרה דברים המעכבין שיתננה לה לשם גירושין שהביא הא"מ בעצמו ורק בנתן סתם פלפלו הראשונים אבל בפקדון שהוא מפורש לא לגירושין איך אפשר דיועיל מה שמבואר להיפך מהר"נ וכיון דע"כ צריך כונת גירושין נדחה תירוצו שס על הר"י הלוי דעבד כפר לש"ה בגט ובקדושין פסול וכתב הטעם דבגט ל"צ כונת גירושין ובקדושין צריך ובגירושין עיקר השליחות הוא על מעשה הנתינה שיבוא לידה מיד הבעל אף שלא בכונת גירושין וכמו בפקדון להר"נ ולכן מהני בעבד דהוא בר שליחות בכ"ד ואף דאינו בר כריתות כיון דאינו מעשה גירושין רק שליחות לנתינה ואמירת הרז"ג אין מעכב מן התורה דהגט הוא המגרש ע"כ כשר עבד לש"ה בגט ולבד כי דבריו דחוקים גם על מעשה הנתינה הרי נתבאר דגם להר"נ מעכב כונת הגירושין מה"ת ודבריו צע"ג: