אור ברסלב
אמרי משה סימן כ › יא)

אמרי משה· רבי משה סוקולובסקי

סימן כ · יא)

י)

וברא"ש פ' הזורק גבי גט בידה ומשיחה בידו אם יכול לנתקו אינה מגורשת פי' ר"ת כגון שהגט כבד כו' אבל אם קפצה ידה ומחמת זה יפסק החוט לא הוי נתינה, ור"י אומר דמקרי שפיר נתינה כיון שהוא התחיל הנתינה אע"פ שהיא גמרה קרינן שפיר ונתן וכו אמרי' בפ"ב לא תתגרש אלא בב"ד פ' אמרי' מכי מטי התם מיגרשה ומסתברא אפילו הוציאה הגט מידה בינתים ושוב נטלתו ובאה לב"ד אע"פ שבנטילה אחרונה לא בא הבט לידה מיד הבעל כיון דתחילת נתינתו להתגרש נתן בידה ונתן קרינן בי' ולא הוי טגמעג"ק ונ"ל דל"ד דשם בפ"ב מעיקרא נתינה מעליא אע"פ שיש הפסק בינתים כשיגיע הזמן והגט בידה מגורשת י"י נתינה הראשונה אבל הכא כשקפצה הי' יכול לנתקו וחת"כ כשקפצה היא עושה כל הנתינה עכ"ל, ומוכח מזה כמש"ל (אות ו) דבמגרש לאחר ל' היא כקבלה אריכתא דאם נימא דמעשה הגרושין נגמר מיד והחלות הוא לאח"ל א"כ מה ראי' מפ"ב וגם פשיטא דגם כשיש הפסק בינתיים מהני דהרי כבר נגמור הנתינה תיכף וע"כ דהיא כקבלה אריכתא ובכ"ז לא בעינן שיהא מונח באותו מקום שנתן כל הל"י ועפי"ז מתישב דברי הרמב"ם בעבד מהלך ביתר ביאור דכשנתן להעבד מהלך שהוא רשותה עד שהגיע הבט לידה הכל נחשב לקבלה אריכתא דלפמש"ל (אות ז) דהנתינה היא כשהגיע לידה והיא ברשותו מנתינתו הקודמת קשה דא"כ הי' צ"ל הר"ז גיטך כשהגיע לידה ומהרמב"ם לא משמע כן והערוני לזה קצת מבה"י אבל להנ"ל ניחא דמשעת נתינתו להעבד עד שהגיע לידה הכל נחשב לקבלה אריכתא אף שנתן לרשות מהלך שאינו קונה ואח"כ הי' הפסק בינתיים עד שהגיע לידה כיון דהכל נחשב כקבלה אריכתא דאח"כ הוא בידה ע"י נתינתו הקודמת להעבד מהני אמירת הרז"ג גם בתחלת הנתינה וכמו במגרש לאח"ל דג"כ לא נגמר מעשה הנתינה עד לבסוף אם כי יש לחלק קצת אבל אינו מוכרח ורק בישנה ל"מ נתינתו אז לשם גירושין ומשום דאינו משתמר וכנ"ל (אות ט) וע"כ בעי לומר כשניעורה הרז"ג והר"נ שהקשה על הרשב"א בזרק לחצרה שאינה סמוכה ואח"כ אמרה תזכה, דבעינן שיאמר הז"ג אח"כ ול"מ אמירתו הראשונה היינו דהר"נ לשיטתי' דמתבאר מדבריו הנ"ל לאות י') דבמגרש לאח"ל הנתינה נגמר מיד והחלות הוא שא"ל ולא ס"ל דהוי כקבלה אריכתא, אבל הרשב"א שכתב שם דעד מתא מחסיא הוי קבלה אריכתא כמו במגרש לאת"ל, וע"כ ס"ל דגם בהך דתזכה לי חצרי מהני אמירתו הראשונה דמתחלת נתינתו לחצרה עד שאמרה תזכה הכל קבלה אריכתא ואך דס"ל דבעינן כל הזמן באותו הרשות שנתן ואז נחשב לקבלה אריכתא אבל בעבד מהלך דאינו באותו הרשות שנתן א"א לחשוב לקבלה אריכתה וע"כ הקשה על הרמב"ם דהוי טגמעג"ק והרמב"ם אין מחלק דגם בכה"ג הוי כקבלה אריכתא דאח"כ הגט בידה מנתינתו הקודמת ונוטלת מרשות עצמה דהיינו מהעבד שהוא רשותה כמשכ"ל.

ותמוה לענ"ד מ"ש בא"מ (סי' ל"ה סק"ט) שהביא שם מהר"נ דמהני בגט כשנתן לפקדון והוכיח מהר"נ דלא בעינן שיתן לשם גירושין ונראה שהבין בהר"נ דהנתינה בפקדון הוא מיד שנתן לפקדון והוא תמוה מאוד דאדרבה מבואר להיפך במה שהקשה על הרשב"א דאיך מהני בתזכה לי חצרי מה שאמר מקודם הרז"ג אף אם נחשוב נתינה הראשונה כנתן בידה לפקדון איך מתגרשת אח"כ כשאמרה תזכה והא צריך שיאמר אז הרז"ג ומבואר כונתו דכמו בפקדון אף דהנתינה לפקדון אינו כלום משום דלא נתן לגירושין בכ"ז אח"כ כשמגרש ל"צ ליטול ולחזור ליתן לה ולא הוי טגמעג"ק משום דאח"כ הוא בידה ע"י נתינתו הקודמת, וה"נ בחצר שאינה סמוכה ואמר אז הרז"ב לא הועילה נתינתו אז למקרי נתינה שיועיל אמירת הז"ג אז דהרי אז החצר לח קניא ורק דבכ"ז דמי לפקדון לענין שאח"כ כשאמרה תזכה ל"מ טגמעג"ק והנתינה הוא אח"כ כמו בפקדון וע"כ הקשה דצ"ל תח"כ כשאמרה תזכה הר"ז גיטך וכמש"ל באורך סברת מחלקותם אבל עכ"פ מבואר להדיא להיפך דנתינה לפקדון ל"מ כלל משום דלא נתן לגירושין והנתינה מתקיימת אח"כ כנ"ל וכן מתבאר מדבריו להדיא במשנה דכנסי שט"ח ע"ש שכתב דהנתינה לפקדון אינה כלום וכן מתבאר בכל הראשונים דבעינן נתינה לגירוישן מה"ת וכמו שחשב הרמב"ם בעשרה דברים המעכבין שיתננה לה לשם גירושין שהביא הא"מ בעצמו ורק בנתן סתם פלפלו הראשונים אבל בפקדון שהוא מפורש לא לגירושין איך אפשר דיועיל מה שמבואר להיפך מהר"נ וכיון דע"כ צריך כונת גירושין נדחה תירוצו שס על הר"י הלוי דעבד כפר לש"ה בגט ובקדושין פסול וכתב הטעם דבגט ל"צ כונת גירושין ובקדושין צריך ובגירושין עיקר השליחות הוא על מעשה הנתינה שיבוא לידה מיד הבעל אף שלא בכונת גירושין וכמו בפקדון להר"נ ולכן מהני בעבד דהוא בר שליחות בכ"ד ואף דאינו בר כריתות כיון דאינו מעשה גירושין רק שליחות לנתינה ואמירת הרז"ג אין מעכב מן התורה דהגט הוא המגרש ע"כ כשר עבד לש"ה בגט ולבד כי דבריו דחוקים גם על מעשה הנתינה הרי נתבאר דגם להר"נ מעכב כונת הגירושין מה"ת ודבריו צע"ג:

תוכן העניינים

אמרי משה

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה