אמרי משה· רבי משה סוקולובסקי
סימן כ · י)
ובמש"ל (אות ו) בכונת התוס' דף ס"ה בתירוצם השני דהוי כקבלה אריכתא מצאתי ת"ל כי כן מתבאר בהרשב"א ע"ש ומקודם תירץ הרשב"א דהוי שליח הובאה עד ממ"ח ובמתא מחסיא שליח קבלה כעין שרצינו להעמיס בכונת התוס' אבל מלשונם משמע כמ"ש לבסוף דהוי כקבלה אריכתא וכמפורש תירץ זה בהרשב"א דמדמי ג"כ למגרש לאחר ל"י כמ"ש התוס' וגם מתבאר מהרשב"א דשליח הובאה היינו על מעשה הנתינה לחוד והגירושין הוא כשמגיע לידה וכמש"ל (אות א') לדעת הרמב"ם ע"ש וברי"נ מבואר דשליח הובהה הוא נגמרי כש"ק ומה שצריך שיגיע לידה בש"ה הוא רק כתנאי שאינה רוצה שתתגרש עד דמטי לידה וע"ש בריש התקבל שתמה על הרמב"ם בשליח הובאה, ועכ"פ נראה דגם בזה הר"נ לשיטתי' דהנתינה צריכה ביחד עם קנין הגט כנ"ל וע"כ א"א לפרש כהרמב"ם דשליח הובאה הוא רק על מעשה הנתינה דס"ל דאין מתחלק הנתינה לחוד והגירושין יוגמר אח"כ וכשיטתי' בהך דתזכה לי חצרי כנ"ל באות הקודם ] [והרמב"ם ס"ל דמתחלק הנתינה כמו שבארנו שיטתי' בעבד מהלך (באות א)], והר"נ הביא ג"כ הקושיא דאיך מתגרשת במתא מחסיא דהוי טגמעג"ק ולכאורה לשיטתי' דס"ל דמהני בפקדון והנתינה הוא אח"כ ע"י שבא לידה מהבעל א"כ י"ל בפשיטות שעשתו ש"ק שיחול שליחותו בממ"ח ואף שבא לידו בעוד שלא הי' שליח בכ"ז נימא דאח"כ כשנעשה שליח והגט בידו מנתינה הקודמת מקרי נתינה וכמש"ל (אות ד') בדעת הב"ש ומוכח מזה דאף להר"נ ל"מ בנידון הב"ש דכיון דתלוי ברצון איש אחר שיקבל עליו להיות שלותה לא מקרי נתינה מכח הבעל לרשותה ודמי קצת לחצרה הבא לאחמ"כ והנה הר"נ מתרץ דהוא שלית קבלה מיד אך התנה עמו שלא תתגרש רק בחמ"ה וכאומר לאשה שלא תתגרשי רק לאקל"י ע"ש והוא כשיטתו בשליח הובאה דהוי ש"ק ובתנאי [ואולם צ"ע איך יכולה להתנות שלא יחול הגט מיד כשהוא שליח קבלה מיד כיון דמתגרשת בע"כ ואף אי התנאי בהשליחות צ"ע איך מהני וכמש"ל (חות ו') ואיך מדמה הר"נ למגרש לסק""ל דהוא ודאי יוכל להתנות וצ"ע.