אמרי משה· רבי משה סוקולובסקי
סימן יח · ד)
וברשב"א שם הביא בשם התוס' דרך על הכתיבה הדין דאין כותבין אלא לכשישתפה אבל הנתינה יוכל ליתן גם כשהוא שוטה וכבר תמה ע"ז הפ"י דהא עיקר שליחות בעינן על הנתינה והיא קושיא עצומה.
והנלע"ד דהנה בדין מילי לא ממסרי לשליח אי הוא גם על שליח הראשון דאין יכול לעשות שליח על מילי כמו להקדיש כבר מפורסם בשם המרי"ט דס"ל דאין יכול להקדיש ע"י שליח, והגרע"א ר"פ השולח תלי זה בהדין דאומר אמרו דאם א"א כשר היינו משום דזה הוא שליחות הראשונה שהבעל משלחו לאמר לסופר לכתוב ולמ"ד דאומר אמרו פסול ע"כ דס"ל דגם שליחות הראשון אין נתפס על מילי והקשה לפ"ז לשיטת מהר"י מארדיש דשליח הולכה בקדושין אין יכול לעשות שליח אף בקידש בשטר דהוי מילי משום דצריך דעתה ואין ביד השליח לגמור שליחותן דשמא לא תתרצה א"כ למ"ד אומר אמרו פסול שליחות בקדושין איך משכחת גם בשליח הראשון ע"ש וקושיא זו יש להקשות ג"כ לכמה פוסקים דס"ל דשליח קבלה בגט אין יכול לעשות שליח אחר דהוי מילי א"כ שליח קבלה הראשון איך משכחת, והב"מ הקשה על המרי"ט דא"כ איך עושה שליח להסופר לכתוב גט, והשיג עליו הגרע"א דהתם מצוהו לעשות מעשה דהיינו הכתיבה אבל אם מצוה לעשות מילי כמו באומר אמרו לא מהני ע"ש ומה דק"ל להגרע"א משליח הולכה בקדושין נראה כונתו דכיון דס"ל דאף שנותן לו שטר כיון דצריך דעתה לא חשיב מעשה א"כ אינו מצוהו לעשות מעשה, ומה"ט לא הקשה הגרע"א מכל שלית קבלה להפוסקים דא"י לעשות שליח אחר כנ"ל דהקבלה מקרי מעשה ואולם לענ"ד גם קושית הגרע"א ל"ק דודאי גם להר"י מארדיש הקדושין מקרי מעשה והיינו בעת שמקדשה ודאי דהוי מעשה, ורק דס"ל דקודם הקדושין אין להשליח מעשה אף שיש בידו שטר כיון דצריך דעתה ואין ביד השליח לחוד לגמור השליחות שמא לא תתרצה ע"כ לא מקרי מעשה והוי רק מילי ומה"ט אין יכול לעשות שליח אתר אבל השליח הראשון כשמקדשה ודאי דחשיב מעשה, והכלל בזה דהנה בכל שליח הולכה בגט חל דין שליחות על השליח תיכף כשמינהו לשליח אף קודם נתינת הגט וראי'.
מזה גופא דיכול לעשות שליח אחר אף כשהבעל לא ציוה לו לעשות שליח, אך כיון דנעשה כהמשלח על הנתינה וחל עליו דין שלוחו כמותו מיד שמינהו וע"כ יכול לעשות שליח ובזה ניחא מה שראיתי מקשים דלמה צריך קרא דהשליח עושה שליח כיון דשלוחו כמותו ולהנ"ל ניחא דבל"ז הו"א דהשליחות אין חל רק כשעושה המעשה דהיינו כשנותן הגט וא"כ לא הי' יכול לעשות שליח אחר דעדיין אינו כהמשלח ולהכי אשמועינן דהשליח עושה שלית דמיד חל על השליח דין שלוחו כמותו ולזה ס"ל דבש"ה בקדושין דצריך דעתה ואין ביד השליח לגמור השליחות חשיב מילי ואין יכול לעשות שליח אתר ומשום דלא חל עליו מיד דין שליחו כמותו ורק כשמקדשה דאז עושה מעשה חל השליחות והקדושין כאחת, ומיושב קושית הגרע"א וכן ל"ק משליח קבלה איך משכחת וגם קושית הב"מ הנ"ל דודאי בשעת הקבלה מקרי מעשה ואז חל עליו דין שליחות וכן בכתיבת הגט כשהסופר כותב הוי מעשה, ואך קודם כתיבתו אין עליו דין שלוחו כמותו שיהי' ביכלתו לעשות שליח אחר לכתוב דהוי מילי וכן בשליח קבלה קודם הקבלה הוי מילי וע"כ אין יכול לעשות שליח אחר, דאכתי לא חל עליו דין שליחות רק בשעת הקבלה ועפ"ז מיושב שפיר שיטת התוס' שהביא הרשב"א דרק בכתיבה אין כותבין כשנשתטה המשלח אבל לא בהנתינה ומשום דס"ל כהרמב"ם דהשליחות לא נתבטל כשנשתטה המשלח וכדמוכח מהא דא"צ מינוי מחדש וכנ"ל וע"כ השליח יוכל ליתן גם כשהמשלח נשתטה בעת הנתינה כיון דחל עליו דין שליחו כמותו תיכף כשמינהו, אבל בכתיבה דהוי רק מילי ולא חל עליו דין שליחו כמותו בשעת המינוי כנ"ל ורק בשעת הכתיבה דאז הוי מעשה אז חל עליו דין השליחות וע"כ אם בשעת הכתיבה נשתטה המשלח ל"מ לחול עליו דין שליחות ועפ"ז ניחא ג"כ מה דמדמה בירושלמי בזרק לה גט ואמר שיחול הגט למחר ואחזו קורדייקס פלוגתא דר"י ור"ל והרשב"א שם כתב דמהירושלמי סתירה לשיטת התוס' דמשמע דגם בנתינה פליגי ע"ש ולהנתבאר א"ש דבשליח הרי כיון שחל עליו דין שליחו כמותו מיד ע"כ יכול השליח ליתן הגט דלא נתבטל השליחות ופלוגתת ר"י ור"ל הוא רק על הכתיבה משום דצריך שיחול השליחות בעת הכתיבה ואז כבר אחזו קורדייקס וזה הוא דמדמה הירושלמי דכמו כן בחלות הגט לאחר ל"י אף דנתנו כשהוא בריא משום דבעינן דבחלות הגט יהי' בריא כמו על חצות השליחות בעינן שיהי' בריא.