אמרי משה· רבי משה סוקולובסקי
סימן יח · ג)
ועפ"י הרמב"ן הנ"ל נלע"ד ליישב קושית הפ"י (דף עא) על השיטות דלא בעינן שליחות בכתיבה א"כ מ"ט דר"י שם דאם נשתטה המגרש אין כותבין אלא לכשישתפה דבשלמא אי בעינן שליחות י"ל דליכא מידי דאיהו ל"מ עביד ושלוחי' מצי עביד אבל אי ל"ב שליחות קשה והנה באמת לא מצינו הך סברא דכ"מ דל"מ עביד ל"מ שליח רק בשעת מינוי השליחות אבל כשמינה השליח בעת שהי' בריא ונעשה כמותו י"ל דלא בטל ממנו כח השליחות גם כשהמשלח נשטתה וכדעת הרמב"ם דס"ל באמת דמה"ת כותבין ונותנין ג"כ לאלתר והיינו מה"ט דכבר נעשה כמותו ודוקא כשמת המשלח לא יתנו לאח"מ דליכא מגרש ובשטרי ממון כבר חל רשות יורשין וכמ"ש הקצות (בסי' קפ"ח) והטור דס"ל דמה"ת אין נותנין כשהוא שוטה אין לומר דפליג ע"ז וס"ל דאף אחר המיצוי שכבר חל עליו דין שליח בכ"ז כשאח"כ נשתטה המשלח בטל דין שליח ממנו דא"כ כשנשתפה הי' צריך מינוי מחדש וכן מצינו (בדף כ"ג) דכשהשליח נשתטה וחזר ונתפקח ל"צ מינוי חדש ול"א דבטל שליחותו ועכצ"ל דטעם הטור דנהי דהשליחות לא בטל אבל על הרצון של המשלח ל"ש דין שליחות שיהי' הרצון של שליח כרצון המשלח ואם עשה שליח לגרש ואח"כ אמר שאין רצונו בשעה זו לגרש אף שלא ביטל שליחותן בכ"ז אין יכול השליח לגרש, וכמ"ש להלן, ורק דבכ"ד לא חיישינן דילמא חזר מרצונו הראשון והשליחות אין חל רק על מעשה הנתינה וכונת הגירושין, שיהי' כעשית המשלח וכונתו אבל על הרצון לא שייך שליחות וע"כ בעינן שיהי' המגרש בר רצון בעת הנתינה של השליח אבל כשנשתטה ואינו בר רצון לא מהני הגירושין. (וישן מקרי בר רצון דעדיף מסמיא בידו כמבואר שם דר"ל מדמי לישן באחזו קורדייקוס ור"י מדמי לשוטה) ולפ"ז ניחא קושית הפ"י דגם על הכתיבה אף דא"צ שליחות, אבל דגזה"כ דאינו כרות לשמה אא"כ כשכתבו בעל או אחר ברשותו כמ"ש הרמב"ן הנ"ל דמה"ט אין מועיל חף כשכתב הסופר מפורש לשמה וכיון דהמגרש הוא הבעלים על עשיית הלשמה בעינן שיהי' בר רצון אז בעת הכתיבה שיהי' נעשה הלשמה עפ"י דעתו ורצונו אף דלא בעינן שליחות דוקא אבל הרי בעינן דעתו ורצונו דהא גם אי בעינן שליחות הרי נתבאר דהשליחות לא נתבטל כשנשתטה המשלח וקשה גם על הנתינה מ"ט אין נותנין לאלתר להטור מה"ת וע"כ דהעיקר הוא משום דבעינן שיהי' בר רצון ולזה אף בכתיבה דל"ב שליחות אבל כיון דאינו כרות לשמה רק ע"פ דעתו ורצונו בעינן שיהי' בר רצון בעת הכתיבה ולא מהני מה שציוה בהיותו בריא כמו דלא מהני על הנתינה רצונו הקודם אף דהשליחות לא נתבטל רק משום שיהי' בר רצון בעשית המעשה וה"נ על החתימה בעינן שיהי' בר רצון כנ"ל.