אמרי משה· רבי משה סוקולובסקי
סימן יח · ב)
ובסוגיא דקדושין הנ"ל דכתבו לשמה ושלא מדעתה הקשה בגט מקושר להמריט"א להשיטות דס"ל דהא דבעי שיאמר לסופר כתוב ולעדים חתמו היינו משום שליחות דבעי בכתיבה וחתימה כמבואר בתוס' דף כ"ב ד"ה והא איך שייך בקדושי שטר דבעינן דעת שניהם משום שליחות דהיינו ע"כ דמעיקר הדין על שניהם לכתוב וכמו בגט וכתב קאי על הבעל כן בש"ק על שניהם לכתוב וע"כ בעינן דעת שניהם כשכותב הסופר משום שליחות שניהם ואיך אפשר דמעיקר הדין שניהם כותבין הרי בגט כששני סופרים כותבים גט אחר פסול כמ"ש הח"מ ובקדושין יהי' הדין להיפך ע"ש שרצה לתרץ דגם לשיטה זו ס"ל דבלא ציווי הבעל לא הוי לשמה וכמ"ש התוס' להסוברים דלא בעינן שליחות וע"כ הא דבעינו דעת שניהם הוא משום לשמה ודחה זה מהתוס' (בדף ט' ע"ב) דהביאו ראי' דבעי שליחות בחתימה מהא דבעינן שיאמר לעדים לחתום ומוכח דלשיטה זו לא ס"ל דבלא ציווי הוי שלא לשמה (אם כי יש לדחות דראית התוס' הוא מהא דפסול אף באומר אמרו דבזה י"ל דתו הוי לשמה אבל כשכתב הסופר מעצמו לשמה בלא שום ציווי ודאי לא מהני דלא מקרי לשמה) ונדחק ליישב ע"ש.
והנלע"ד דהתוס' הנ"ל הקשו בהא דכשר חוש"ק לכתיבת הגט הא לאו בני שליחות נינהו והנראה ליישב דהא דבעינן שליחות לא על עצם מעשה הכתיבה רק על הלשמה דבעינן שהבעל יעשה לשמה או בשליחותו אבל הסופר שכתב בלא שליחות מהבעל אף שאמר מפורש לשמה לא מהני דבעינן שהבעל יעשה הלשמה אבל אין החסרון במעשה הכתיבה גופא שלא כתב הבעל, דהא דוכתב קאי על הבעל היינו שהוא יעשה הלשמה, ולפ"ז יתיישב קושית התוס' לפמ"ש הרשב"א בחולין (דף יב) במה שהקשו הראשונים דמ"ט בשחיטה לא מהני שחיטת חוש"ק אף בגדול עומד ע"ג אי בעינן כונה וכן בחליצה ל"מ עע"ג בשוטה והכא בכתיבת הגט בחשו"ק מהני עע"ג ותירץ בשם מורו דבכל דבר שאפשר ע"י שליחות הוי כונת העע"ג ככונת העושה אבל בדבר דלא מועיל שליחות עמידת עע"ג לא מעלה ומוריד, וע"פ בחליצה דל"מ שליחות ל"מ עע"ג בשוטה וכן בשחיטה דל"ש דין שליחות דגם בשחט בהמת חבירו בלא דעתו כשרה וע"כ ל"מ כונת העע"ג דהעיקר תלוי בהשוחט יעושה"ט, ומתבאר דהא דעע"ג מהני לא משום דהוא מלמד להחרש שו""ק להתכוין רק דכונת העע"ג מצטרף לעשיית החוש"ק ולפ"ז שפיר ניחא הא דחשו"ק כשרים לכתיבת הגט בגדול עע"ג אף דחשו"ק לא בני שליחות כיון דעצם מעשה הכתיבה לא בעינן שליחות ורק על כונת הלשמה וע"ז מהני כונת העע"ג מטעם שליחות והוי כאילו הבעל עשה הלשמה ועפ"ז מיושב קושית הגט מקושר הנ"ל דשפיר פליגי שם בש"ק אי בעינן עשית הלשמה ע"י הבעל לחוד או דבעי דעת שניהם, והיינו דמצד עיקר הדין הי' צריך דהבעל והאשה יכונו עשיית הלשמה במה שהם עומדים אצל הסופר וכמו בגדול עע"ג דמצטרף כונת העעיג לכתיבת הסופר ומצד שליחות על הלשמה ס"ל דצריך דעת שניהם אבל הכתיבה גופא גם בלא שליחות ומצד עיקר הדין הי' אפשר להסופר לכתוב גם בלא שליחות כלל, ורק על עשיית הלשמה פליגי אי צריך רק דעת הבעל וכמו בגט או צריך גם דעת מקנה שיכתוב גם מדעתה בתורת שליחות על הלשמה, ומיושב לפ"ז מה שהקשה התו"ג בר"פ כל הגט מהא דאמרינן בריש מכלתין לפי שאין בקיאים לשמה, אבל בשאר הלכות בקיאים וא"כ להסוברים דבעינן שליחות הרי החששות שם שמא הסופר כתב להתלמד או דילמא אשכח גט ששמו כשמו, וא"כ פסול משום שליחות בלא הפסול דלשמה ובשאר הלכות בקיאים, וכן קשה מהמשנה דר"פ כל הגט דשמע קול סופרים פסול משום שלא לשמה, ותיפ"ל דפסול משום שליחות, יעו"ש ולפמ"ש ניחא דגם דין השליחות הוא משום פסול דלשמה והיינו דוכתב דקאי על הבעל לא על עצם הכתיבה קאי שצריך הבעל לכתוב רק על הלה דלשמה הוא שצריך עשיית הבעל את הלשמה או בשליחותו וכשאין בקיאים לשמה ליכא גם הפסול דשליחות.
גם מה שהקשה הגט מקושר להשיטות דציווי הבעל הוא דבל"ז הוי שלא לשמה א"כ מ"ט דמאן דס"ל דבש"ק לא בעינן דעתה דהרי כמו בגט צריך דעתו ובל"ז לא חשיב לשמה משום דסתם אשה לאו לגירושין קיימא ה"נ בש"ק דצריך גם רצונה להתקדש יצטרך ג"כ דעתה ובל"ז הוי שלא לשמה, וגם למה צריך למיליף ש"ק מגט דבעינן דעת מקנה הרי טעמא חדא הוא דלא חשיב לשמה ע"ש שנשאר בצ"ע והנה לבך כי י"ל דעיקר בע"ד לעשיית הלשמה הוא רק מי שנותן השטר דהוא מקרי דעת המתחייב בגט ובש"ק כמש"ל עוד י"ל כמו שהערני קצת מבה"י דהא דבלא ציווי הנבל לא חשיב לשמה אין זה מצד הסברא דכיון שהסופר והעדים אומרים מפורש לשמה מדוע לא מקרי לשמה ורק דהוא מגזה"כ בגט וכמבואר ברמב"ן ר"פ כה"ג ז"ל דהשתא דכתיב לה גלי על וכתב דלאו משום כתיבתו קפיד אלא דאינו כרות לשמה אלא כשכתבו הבעל או אחר ברשותו אע"פ שאינו שליח ממש ע"ש, ולהכי שפיר פליגי בש"ק אי ילפינן בעל מבעל או מקנה ממקנה ולפי"מ שבארנו דגם להסוברים דבעינן שליחות היא ג"כ על הדין דלשמה הנפ"מ בין השיטות הוא רק בזה דהסוברים דל"ב שליחות סגי הלשמה של הסופר רק שיהי' ברשותו וע"י ציוי' ול"צ לעשותו לשליח על הלשמה ולהסוברים דבעי שליחות צריך שיעשה את הסופר לשליח על הלשמה.