אמרי משה· רבי משה סוקולובסקי
סימן יז · ו)
ובזה מיושב מה שהקשה הגרע"א ריש מכלתין במה שכ' רש"י ורבנן הוא דאצרוך כגון שנכתב לשם אחד מבני עירו דא"כ כשאמר בפנ"כ לחוד סגי כיון דנכתב לשם האשה הזאת ומה חשש עוד ואי דחיישינן שמא לאחר הכתיבה לבעל האשה הזאת נתנו לאיש אחר ששמו כשמו והוא החתים עליו עדים לגרש את אשתו וחזר ונתן לבעל הזה דא"כ בלאו שלא לשמה פסול דחתימתן לאו כלום דלא העידו על הגירושין של בעל זה ע"ש ולהנתבאר ניחא דיש לחוש שמא נתן אחר הכתיבה לאחר והחתים עליו עדים וכל זמן שלא נתנו העדים לאחר את הגט לא עשו שליחותם ויכולים ליתן להבעל שכתב ומקרי שפיר הגדה שעיקר הוא הנתינה וכמו בחתמו להתלמד שכתבו התוס' דכשר או דנתן אחר הכתיבה להסופר והסופר החתים עליו עדים להתלמד או שיהי' מוכן למי שירצה לגרש ופסול רק משום לשמה, גם מה שהקשה שם הגרע"א על כל חתימה שלא לשמה איך משכחת דלהתלמד גם בשאר שטרות פסול ע"ש חידוש בעיני שכבר הרגיש בזה הריטב"א הנ"ל וכתב דבאמת כשר כשחתמו קודם התורף וגם הוא נגד דברי התוס' בדף צ"ג דבחתמו להתלמד כשר בשאר שטרות ואולם מהתוס' (דף ג') ד"ה ורבנן שכתבו דהחשש הוא דהסופר כתב להתלמד והבעל החתים עליו עדים ולא כתבו דגם העדים חתמו להתלמד, משמע דפליגי על התוס' בדף כ"ג הנ"ל וס"ל כאן דהחתימה להתלמד פסול גם בכל השטרות ועכצ"ל דהבעל החתים העדים וע"ז יקשה דא"כ תו הוי החתימה לשמה ולמה צריך בפ"נ ועכצ"ל כהשיטות דבעי שיאמרו מפורש לשמה והעדים יש מיעוטא דאין בקיאין לשמה ולא אמרו מפורש הלשמה ורק על הסופר הוצרכו התוס' דכתב להתלמד משום דמשמע דספרא דדיינא מגמר גמירי וליכא גם מיעוטא, וכמ"ש הגרע"א ואך דצ"ע כיון דהסופר גמירי איך חיישינן שהסופר נתן הגט להבעל להכשילה ולא יאמר להבעל דלא נכתב לשמה, ולהריטב"א הנ"ל דהחשש על העדים ג"כ שחתמו קודם התורף ניחא דס"ל דאיכא מיעוטא דאין בקיאין בין הסופר ובין העדים וכמבואר מדבריו וע"כ נתנו להבעל אבל התוס' דע"כ ס"ל דהסופר בקי וליכא מיעוטא דאל"כ למה הוצרכו להחשש דלהתלמד והו"ל דהחשש משום מיעוטא דלא בקיאין ולא אמר מפורש לשמה וכמו שמוכרחים לאמר כן על העדים כנ"ל וא"כ קשה איך רשאי שיתן להבעל אף בלא עדים ולא יאמר לו דבעי לשמה וקצ"ע.