אמרי משה· רבי משה סוקולובסקי
סימן יג · ז)
ובמק"א אמרתי כע"ז על הקצות בסי' קע"א שהקשה על הר"ן הנ"ל דלהכי ראב"י מתיר לכנוס לחצר בשותפין שנדרו הנאה משום ברירה דבשלו משתמש והקשה אמאי אמרי' בשלו משתמש ולא אמרי' בזה דקדושת הגוף לא פקע בכדי, וכיון דחל הנדר בשעה שמשתמש הוא דאז שלו הוא שוב לא פקע גם אח"כ ע"ש, ולענ"ד לא אבין כלל דכי אמרי' דקדושת הגוף ל"פ בכדי היינו אם בשעה שהקדיש הי' שלו לגמרי, והוא הקדיש רק לשעה ע"ז אמרי' דכיון דחל ההקדש תו ל"פ וחל תיכף ההקדש לעולם, וכן בהא דאמרי' בהקדש חמץ ושחרור דמפקיע משעבוד שכתבו התוס' ג"כ הטעם משום דקדושת הגוף ל"פ, היינו ג"כ משום דביד הלוה לסלק החוב ויחול ההקדש לעולם, וע"כ אמרי' דאין בכח השעבוד לעכב מלחול ההקדש כיון שבידו לסלק בזוזי, וע"כ כיון דחל ההקדש תו ל"פ, וההקדש מפקיע השעבוד, כיון דבידו להקדישו לעולם ע"י שיסלק החוב, אבל בשותפין שנדרו הנאה דגם בשעה שמשתמש הוא, ואמרי' ברירה דאז שלו הוא, אבל הרי אז ידעינן שיש להשותף ג"כ חלק בו להשתמש בשעתו, וא"כ איך יכול לאסור לעולם הרי את של חבירו אינו יכול לאסור, והרי יש לחברו חלק להשתמש בשעתו ועיין קדושין (דף ז') בהא דפריך בחציך מקודשת לי דלפשוט קדושה בכולה ומשני הכא דעת אחרת] ואיך שייך ע"ז דקדושת הגוף ל"פ בכדי הרי אין יכול להקדיש את של חברו, והרי זה דומה למי שמכר בהמתו לאחר, שיחול הקנין לאחר ל', האם בכה"ג שיקדיש המוכר בהמתו הכי נימא שיחול ההקדש עד ל' ותו ל"פ בכדי זה ודאי אינו, דכיון דקנין חברו מעכב שיחול ההקדש לעולם וקדושת הגוף א"א לחול על זמן וליפקע בכדי שוב אמרי' להיפך דאין חל כלל ההקדש, וה"נ בהשותפין הרי קנין חברו מעכב ואין ההקדש חל כלל.
ועפ"ז מיושב נמי מה שתמה הפ"י בגיטין שם על התוס' שכתבו דאביי דס"ל דלמפרע גובה לא ס"ל הך דקדושת הגוף מפקיע מידי שעבוד ותמה דמנ"ל להתוס' הא גם לאביי י"ל דכיון שחל ההקדש שעה אחת שוב לא פקע דהא יכול למוכרו גם לאביי וכמ"ש התוס' לגבי איצטלא ע"ש שהניח בצ"ע. ולפי הנ"ל אין מקום לקושיתו דכיון דאביי ס"ל דלמפרע גובה והמלוה יכול להקדיש ע"כ צ"ל דהשעבוד עושה קנין ויש לו כבר קנין בדבר המשועבד לו דכשיגבה קנוי לו למפרע ע"י הכסף שהלוה לו, ול"צ לעשות קנין בשעת הגוביינא דאל"כ איך מצי להקדיש טרם הגוביינא ואיך שייך לומר דע"י הקנין שעושה בשעת הגוביינא יהי' קנוי לו למפרע שיהי' הקדשו חל וע"כ צ"ל דהקנין למפרע הוא ע"י השעבוד עצמו א"כ כיון דאי"ל קנין ע"י השעבוד ל"ש לומר דיפקיע מידי שעבוד משום דכבר חל ההקדש ושוב לא פקע, דאיך יכול להקדיש דבר שיש כבר קנין לחברו, דכיון דקנין חברו מעכב שוב אמרינן להיפוך דכיון דקדה"ג ל"פ וא"א להקדיש לזמן ולהקדיש לגמרי א"א מפני קנין חברו שוב לא חל כלל ההקדש, וה"נ כן לאביי נא חל כלל, ול"ד למכירה דיוכל לחול המכירה עד שיבוא הב"ח לגבות, אבל הקדש דאי אפשר לחול לזמן וגם לחול לעולם א"א מפני קנין חברו, ממילא אמרינן דלא חל כלל ואף שיוכל לסלקו בזוזי מ"מ כשלא מסלק לו והלוה בא לטרוף ואם יטרוף יהי' למפרע שלו שוב אמרי" להיפך דמה"ט לא יחול ההקדש.