אמרי משה· רבי משה סוקולובסקי
סימן יג · ו)
גם מה שהקשה על הרמב"ם בעבד שיש לזר ג"כ חלק בו דאינו אוכל, והקשה לפמ"ש הר"ן בריש השותפים דכל אחד משתמש בשלו משתמש ויש לו קה"ג, א"כ אמאי לא יאכל, ולענ"ד לק"מ דע"כ גם בשעה שמשתמש הקה"ג שיש לו הוא רק לזמן ולשעה שמשתמש דהרי גם לחברו חלק בו ואחר שעה שייך לחברו הקה"ג, ובקה"ג לשעה פשיטא דל"ש שיאכל בתרומה דבעינן שיהי' כספו לעולם, ומה שהביא הדמיון מנכסי לך ואחריך לפלוני דודאי אם הראשון כהן אוכל בתרומה, ל"ד כלל דשם הרי הראשון יכול למכור והוי קה"ג לעולם, וכמ"ש מכבר במ"ש הזית רענן חלק ראשון להקשות על הרי"ף והרמב"ן במלחמות בב"ב (ד' קכ"ה) בעובדא דסבתא דבאומר ואחריך מעכשיו לא הוי ראוי לגבי בעל ואע"ג דאי קדים הראשון וזבין זביני' זבינא והקשה מהך דגיטין בס"פ השולח דאמר רבא קרא ומתניתא מסייע לר"ל מהא דבכור נוטל פי שנים בשדה החוזרת לאביו ביובל וע"ש ברש"י דמוכח מזה דק"פ לאו כקה"ג דמי, דאף דיש לו קה"ג להמוכר ביובל, מ"מ לר"י הק"פ דהוי כקה"ג מחשב זה לראוי ומכ"ש כאן באחריך שכתב הרשב"ם (בדף קל"ז) בד"ה אחריך שאני, ובד"ה דתניא דבאחריך לכ"ע ק"פ כקה"ג ומה"ט יכול הראשון למכור וא"כ כ"ש דהוי הכא ראוי גם במאחריך מעכשיו כיון דיש לראשון ק' פ דהוי כקה"ג לכ"ע וגם יכול למכור ולא נשאר כלום להאריך, ושם אינו יכול למכור הקה"ג ובכ"ז מחשב ראוי לר"י בשדה החוזרת ביובל יעוי"ש (בסימן פ') שכתב שהיא קושיא עצומה.*).
*) הג"ה ובז"ר מתרץ קושיא הנ"ל לחלק בין בעל לבכור דבבכור דממעטינן ראוי מלתת לו דבעינן שיוכל ליתן במתנה וע"כ שם בגיטין דבעל קה"ג ל"מ למכור וכמו לר"י במכר הבן בחי' האב ומת בחייו דלא חל המכירה כמבואר ב"ק (דף פ"ח) וע"כ פריך לר"י דלא יטול פ"ש, אבל בבעל דמעטינן ראוי מקרא אחרינא לא בעינן שיוכל ליתן במתנה, ולענ"ד יש לדחות עפ"מ שאמרתי בישוב קושית השעה"מ בה' נחלות דבכור נוטל פ"ש בנכסים שנפלו כשהוא גוסס ואמאי כיון דלא מצי ליתן במתנה, וכמו בנכסים שהשביחו היתומים דאין נוטל פ"ש משום דאין יוכל ליתן במתנה ע"ש ואמרתי דרק אם החסרון בהנכסים שאין מוחזקין ומה"ט א"י ליתן במתנה זה מקרי ראוי, אבל מה שאין יוכל ליתן מצד חסרון המוריש שהוא גוסס וא"י להקנות זה לא איכפת לן כיון דהנכסים מוחזקין ובזה ישבתי ג"כ מה שהקשני מבה"י הרה"ג ר' פנחס מזוריק ז"ל בהא דנטלו בנות צלפחד בנכסי חפר, והרי חפר לא מצי יהיב במתנה אף דא"י מוחזקת מ"מ הוי דבר שאינו מסוים שאין יוכל להקנות ולהנ"ל ניחא כיון דהנכסים מוחזקין אין חסרון מה שאין שאין יוכל להקנות, ועפ"ז נסתר תירוץ הז"ר דאין חסרון במה שאין יוכל להקנות והעיקר תלוי אם הנכסים מוחזקין, וע"כ בכור ובעל שוין, ובמנ"ח הקשה בהא דפריך יכיר ל"ל דהא מגו דבעי למיתב מתנה, דהא נפ"מ לענין עבד עברי דא"א להקנות כמבואר ברמב"ם ועובד את הבן יעו"ש, ואי נימא דכל שאין יכול ליתן במתנה אין נוטל פ"ש הי' ניחא, אך כבר נתבאר דז"א כיון דהוא מוחזק, והנלע"ד דלריב"ב דכשאמר על מי שראוי ליורשו דבריו קיימין, גם ע"ע יוכל להנחיל בתורת ירושה דבאמת תמהו מ"ט לא יוכל למכור ע"ע, והנראה דהטעם הוא דליכא קנינים במה להקנות, דחזינן דצריך ילפותא על הא דנקנה בכסף ושטר, אלמא דל"ד לכל מטלטלין משום דאין בו קה"ג כמ"ש הפ"י, וכן חזינן דאין נקנה בחליפין, ולהכי אין בו קנינים למכור ולהקנות אבל מדין הנחלת ירושה כיון דעובד הבן י"ל דגם עבד עברי יוכל להנחיל.
ועפ"ז י"ל קושית הגרע"א (בסימן קל"ב) בהא דפריך לר"מ דמקנה דשלב"ל יכיר ל"ל דהא נפ"מ לענין מטבע דאין נקנה בחליפין ובדשב"ל במעות שיפלו לו אח"כ לא משכחת שום קנין ע"ש, ולהנ"ל ניחא דמצי להנחיל בתורת ירושה לריב"ב, והא דמשני ל"צ בנכסים שנפלו כשהוא גוסס, והרי יקשה דעדיין מצי להנחיל. כבר הקשה כן המרי"ט והוכיח דבדשל"ב שא"י להקנות אין יכול ג"כ להנחיל, וי"ל דזה רק אם א"י לחול הקנין משום שלב"ל אבל במטבע דלר"מ אין חסרון משום שלב"ל, רק דלא משכחת קנין על מטבע שלב"ל בזה שפיר מצי להנחיל לר"מ, וכשמשני בנפלו כשהוא גוסס דבזה החסרון ג"כ בחלות הקנין גם לר"מ בדשלב"ל וע"כ לא מצי להנחיל ג"כ, ובעיקר מ"ש המרי"ט דדשלב"ל ל"מ להנחיל כנראה שמחלוקת הראשונים, דעיין בנמ"י על המשנה דאמר דבכור לא יטול פ"ש כתב די"א שא"נ פ"ש אלא במוחזק כבכור כיון דאפקי' בלשון בכור ומתבאר דאם אמר שיטול גם בראוי פ"ש הי' מהני אף דהוי דשלב"ל וכן מתבאר מהרמ"ה כמו שהוכיח הרי"ט אלגזי סוף בכורות דגם מלוה שאינו ברשותו יוכל להנחיל ע"פש ואולם בש"מ (דף קל"א) בהא דפריך לענין כתובת ב"ד והא אין אדם מקנה דשלב"ל מבואר כהמרי"ט ע"ש בשם הרא"ם.**
ולענ"ד ליישב הקושיא בפשוט. דבאחריך ובמעכשיו הוי כתנאי, והיינו שנתן באופן זה דאם הראשון ימכור ויכלה הדבר אז אין לו לאחריך כלום כי אין נותן לו כלל באופן הזה, ומשום ה"ט ס"ל לרשב"ג דהראשון יכול למכור ומשום דבאחריך שאני וכמבואר ברשב"ם הנ"ל והיינו משום דאין נותן כלל להשני רק אם לא ימכור הראשון וישאר אחריו הנכסים אבל כשימכור וליכא נכסים גבי' אין נותן כלל להשני, ואולם כשהראשון לא מכר אזי השני קנה לגמרי ואין להראשון רק קנין פירות כל ימי חייו וק"פ של הראשון הוא כק"פ דעלמא דהלכתא כר"ל דלאו כקה"ג, והרשב"ם דכתב דאחריך שאני ובכה"ג הוי כקה"ג אף לר"ל, היינו דמשום ה"ט יכול למכור ומשום דלא נתן לשני רק מה ששייר ואם לא שייר אין לו כלל לשני, ומשום דכה"ג לא נתן לו והוי כהתנה מפורש דנותן להשני מעכשיו באם ישייר הראשון, וע"כ שפיר לא הוי ראוי באחריך מעכשיו ומשום דכשבא להשני נתגלה דהראשון אין לו רק ק"פ ולא הוי כקה"ג לפי"מ דקי"ל כר"ל, ומה"ט שפיר אם הראשון כהן אוכלים העבדים תרומה, דיש לו קה"ג לעולם משום דיכול למכור ולא יהי' לאחריך כלום, ועיין בקצות (סי' רמ"א) שמביא ראי' דיוכל ליתן מתנה לזמן שיהי' שלו גם למוכרה ואם תשאר תח"י אחר הזמן תפקע המתנה ממילא מהך דאחריך שיוכל הראשון למכור, ולפמ"ש יש לדחות דאין ראי' דשם הוי של הראשון קנין עולם, דאם לא שייר לא נתן כלל לשני ולגמרי שלו לעולם ואין זה קנין לזמן, ובאופן ששייר הוא להיפוך דהמתנה הוא להשני לגמרי ולהראשון א"ל רק ק"פ וא"כ לענין אתרוג כשנתנו לזמן י"ל דאינו יוצא דעל האופן שנשאר ולא מכר וחוזר אליו, אתגלי דא"ל רק ק"פ ואכמ"ל].