אמרי משה· רבי משה סוקולובסקי
סימן יג · ה)
המנ"ח בקומץ למצוה ר"פ הקשה על הרמב"ם שפסק בעבד של ב' שותפים דאוכל בתרומה, והקשה דסותר למ"ש בעצמו לענין יציאת ראשי אברים וכן לענין יום או יומים דבעינן כספו המיוחד לו ע"ש שהניח בצ"ע. ולענ"ד לק"מ דרק במה שנוגע לאחד מהאדונים השותפים כמו יום או יומים שיופטר האדון על רציחתו מפני שיש לו חלק בהעבד ע"ז שייך דאין מיורד לו, ולא הוי אדונו בכולו, וחלקו של השותף אינו מועיל לפוטרו על רציחתו שעשה הוא וכן לענין שו"ע אף שנוגע להעבד שיוצא לחרות בכ"ז הרי לא יוכל להוציא רק חלקו של זה, וחלק חברו ע"כ דנשאר בעבדותו וע"כ שפיר נתמעט מכספו המיוחד, אבל לענין אכילת תרומה הנוגע להעבד הרי הוא קנין כספו של כהן ומה נפ"מ אם הוא עבד של אחד או שנים הרי הוא אוכל מכח שניהם ומקרי שפיר מיוחד לשניהם, ולענין שו"ע אם יפילו השו"ע שני השותפין ביחד אפשר דיוצא ואף אי נימא דגם ביחד אינו יוצא ל"ד כלל לכאן, דשם כל מעשה ההפלה של כל אחד מעשה בפ"ע, וע"כ אינו מועיל ביחד ג"כ משא"כ בתרומה הרי אוכל העבד מכח שניהם והוא קנין כספו של כהן, גם מ"ש שם להקשות על הפ"י בריש האומר במקדש מעכשיו ולאחר ל' דאם היו שניהם כהנים ג"כ אינה אוכלת משום דלא הוי כספו המיוחד, ותמה עליו מהרמב"ם הנ"ל לענין עבד של ב' כהנים שאוכל ל"ד כלל דאיתתא לבי תרי לא חזיא ול"ש שתאכל מכח השנים ביחד, ורק שתאכל מכח ממ"נ בזה שפיר אפ"ל כהפ"י דכה"ג לא מקרי כספו המיוחד, ומה שהשיג עליו מגיטין (דף מ"ב) בכהנת שנתערב ולדה בולד שפחתה יש לחלק בכמה אנפי, דשם גם ולד שפחתה אוכלת מחמתה משום קנין שקנה קנין כנ"ל, וגם דשם כבר הי' מבורר קודם התערובת, וע"י התערובת לא יפסיד, דאם יבוא אליהו כמבואר שם בגיטין ובמעכשיו לאחר ל' אפשר דל"ש אם יבוא אליהו.