אמרי משה· רבי משה סוקולובסקי
סימן יא · ו)
ואולם באמת עפ"י דברינו הנ"ל אין אנו צריכין למה שחידש הש"ש דלענין יכיר נאמן אף כשמאמין לאחר, והוכחתו מהא דנאמן ליורשו, ולא חיישי' שמא זינתה עם אחר, ולדברינו א"צ לזה דהרי עוד הקשו על הרמב"ם מהא דמסקינן ס"פ אלמנה דבלא דיימא מעלמא לא חיישינן כלל שמא זינתה עם אחר, וכן הקשו מהרמב"ם פ"ח מתרומות דכהן שבא על פנוי' אוכלת בתרומה משום בנה ולא חיישינן שמא זינתה עם אחר והוא משנה מפורשת ס"פ אלמנה. ועיין במ"מ וח"מ וב"ש (בסי' ד' סכ"ו) טרחו ליישב זה, ולהנ"ל י"ל דבאמת היכא דידעינן ע"י עדים דבא עלי', או היכא דמהימן מדין יכיר לא חיישינן כלל שמא זינתה עם אחר וכמסקנת הגמ' לפמ"ש התוס' שם דהא דאמרי' לאיכא דאמרי דפליגי אביי ורבא בדיימא מיני' ומעלמא דלרבא בתר דידי' שדינן ולאביי חיישינן שמא מאחר זינתה ובלא דיימא מעלמא גם לאביי לא חיישינן מאחר, דהאי דיימא מיניה היינו שודאי בא עלי' דאי דיימא מיני' נמי, שם רע בעלמא מאי מייתי ראי' ממתניתין דאוכלת בתרומה דשם בא עלי' ודאי מש"ה בתר דידי' שדינן ומוכח שם בסוגיא דאין נפ"מ בין ארוסה לפנוי' דכל שבא עליה ודאי גם בפנוי' לא חיישינן מאחר כדמוכח שם ממתני' דאיירי בפנוי', וע"כ הא דכתב הרמב"ם בפט"ו מאיס"ב דכשם שזינתה עם זה כך זינתה עם אחר, היינו דשם אין אנו יודעים שבא עלי' וגם הוא אינו נאמן על בנו שממנו הוא וממזר הוא כמש"ל דליכא ממ"נ וגם לא הוחזק לאב, וכן הך דפ"ג מיבום לא איירי שידעינן שבא עלי' והאב אינו מהימן לפוטרה מחליצה כמש"ל, וכיון דיש לנו ספק על ביאתו ג"כ שוב חיישינן שמא מאחר, אבל ליורשו דע"ז מהימן האב שבנו הוא ובודאי בא עלי' לא חיישינן כלל שמא זינתה עם אחר וכמסקנת הגמרא שם וא"צ לחידוש של הש"ש הנ"ל דנאמן ע"י שמאמין לה, רק בפשוט דכל שנאמן שבא עליה תו לא חיישינן מאחר וכמסקנת הגמ' ביבמות כנ"ל, וניחא מה שהקשו מהרמב"ם דתרומות דלא חיישינן מאחר דשם איירי שבודאי בא עלי' וע"כ לא חיישינן מאחר, ובאמת לענין תרומה אמרי' בכתובות שם דבאומר בני זה כהן נאמן להאכילו בתרומה משום דבידו להאכילו בתרומה ושוב גם בלא ידעינן שבא עלי' כיון דנאמן לתרומה שבא עלי' תו לא חיישינן שמא זינתה עם אחר. ויתישב ג"כ מה שהקש' בהגהת רח"ל מייזלש מהא דתנן דממזר פוטר מהיבום ולהרמב"ם ניחוש שמא זינתה עם אחר, ולפמ"ש א"ש דהיכא דידעינן דבא עלי' לא חיישינן שמא זינתה עם אחר.
ויתישב עפמ"ש מה דק"ל לפי"מ דמשמע דגם דעת הרא"ש כהתוס' והרשב"ם דאינו נאמן בתורת יכיר רק היכא דמוחזק בבנו לומר שהוא בכור אבל כשאינו מוחזק לבנו אינו נאמן רק משום מגו דאי בעי יהיב לי' כל נכסיו, וכ"כ הש"ש בדעת הרא"ש, א"כ איך כתב הרא"ש בהך דארוס דאם הארוס מכחיש שאינו ממנו נאמן מתורת יכיר כנ"ל דאם במוחזק נאמן שאינו בנו כ"ש באינו מוחזק והרי היכא שאינו מוחזק אינו נאמן אף לומר שבנו הוא לענין ירושה ומכ"ש לומר שאינו בנו ולפמ"ש א"ש דבאמת לומר שהוא בכור אינו נאמן רק במוחזק לבנו, דבלא מוחזק אין שייך שאביו מהימן דמנא ידעינן שהוא אביו שיהי' לו נאמנות ורק לאב האמינתו תורה אבל לא להאמינו שהוא אב. ודלא כשיטת הרמב"ם דיכיר בכל גווני איירי כנ"ל, אבל באומר שאינו בנו וממזר ס"ל להרא"ש דאין הטעם דנאמן משום שהי' מוחזק לאב כיון שאומר שאינו אביו, ורק הטעם משום ממ"נ כנ"ל, וע"כ כ"ש הוא דאם האמינתו תורה במקום שמוחזק לאביו לומר שאינו בנו משום הממה נפשך כ"ש באינו מוחזק כמו בארוס נאמן שאינו בנו משום הממ"נ וכהריב"ש כנ"ל: