אמרי משה· רבי משה סוקולובסקי
סימן יא · ה)
ומיושב שפיר קושית הקצות דמ"ט לא מהימן לומר בני זה כהן מדין יכיר, והיינו דלעולם לא מהימן רק היכא שי"ל ממ"נ או כשהוחזק לאב וכנ"ל, אבל כשאינו מוחזק, וגם ל"ש ממ"נ לכ"ע לא מהימן הן לפוסלו הן להכשירו לומר שהוא כהן, דמנין אנו יודעין שהוא אביו שנאמינו, ומיושב ג"כ דברי הרמב"ם שהתחלנו דנאמן ליורשו אבל לא לחליצה שהקשה הרא"ש דאם נאמן מדין יכיר א"כ יהי' נאמן גם לפוטרה מחליצה ולהנ"ל ניחא דרק לענין ירושה נאמן בכל ענין אף שאינו מוחזק ול"ש הממ"נ, ומשום דיכיר על ירושה נאמר בכל האופנים בין כשמוחזק לאב ובין כשאינו מוחזק, אבל בהא דנאמן לפוסלו דילפינן מדנאמן על תינוק בין הבנים, ומזה לא נוכל למילף רק היכא די"ל ממ"נ או משום דהוחזק, וע"כ לא מהימן לפוטרה מחליצה דליכא ממ"נ וגם לא הוחזק, וזה מוכח מב"ב (דף קל"ד) דמתבאר שם דאינו נאמן לומר בני הוא לפוטרה מחליצה רק משום מגו דבידו לגרשה, והא דקיהיב הרמב"ם הטעם דאינו נאמן לפוטרה משום דכשם שזינתה עמו כך זינתה עם אחר, דמשמע דהיכא דל"ש ה"ט כגון שאומר שלא זזה ידו ממנה ויודע שלא זינתה עם אחר מהימן, והיינו ע"כ מדין יכיר ולפמ"ש גם בכה"ג לא מהימן, י"ל דלא משום יכיר הי' מהימן רק משום דהוי כדיימא מיני' ולא דיימא מעלמא, דל"צ למיחש שמא זינתה עם אחר וע"ז כתב הרמב"ם דלא אמרי' כן דחיישינן שמא זינתה עם אתר, ואפשר דגם באומר שיודע שלא זינתה לא מהימן כיון דליכא דין יכיר כנ"ל, והא דנאמן לענין ירושה ולא חיישינן שמא זינתה עם אחר אף שהוא אינו יודע בבירור, היינו כמ"ש הש"ש (ש"ב פ"כ) דלענין יכיר נאמן אף כשיודע ע"י שמאמין לאחר והכא היא אומרת שלא זינתה עם אחר והוא מאמין לה ובש"ש שם כתב על קושית הרא"ש הנ"ל דלהכי אינו נאמן לפוטרה מחליצה דרק לענין הבן יש לו נאמנות אבל לא לגבי האשה, ומתבאר מדבריו דלענין הבן נאמן גם היכא דלא הוחזק וגם ל"ש ממ"נ, אבל לענ"ד קשה ע"ז ממ"ש הרמב"ם פט"ו ה' י"ב דפנוי' שנתעברה ואמרה זה העובר מנתין וממזר אף שהוא מודה שממנו הוא הר"ז הולד ספק ממזר כשם שזינתה עם זה כך זינתה עם אחר, ומזה מוכח דגם לענין הבן לא מהימן היכא דלא הוחזק וליכא ממ"נ וכמש"ל ורק בארוס ס"ל דמהימן משום דשייך הממ"נ וכנ"ל, ורק לענין ירושה נאמן בכל גווני דיכיר משמע דבכל אופן מהימן, גם בלא הוחזק אבל לשאר דברים דילפינן מדנאמן על תינוק בין הבנים, מזה לא נוכל למילף רק היכא דשייך הממ"נ כדעת הריב"ש או דהוחזק כהתשב"ץ וכנ"ל ובעיקר חידושו של הש"ש דאינו נאמן לגבי האשה, קשה קצת דהרי כשאומר שהוא ממזר נאמן גם שמותר לישא ממזרת ומהני נאמנותו גם לגבי האשה, ועיין בתשובת רע"א סי' ק"י שג"כ. לא נראה לו לחלק כסברת הש"ש, ושם מתפלא ג"כ מהך דב"ב דלמה הוצרך הטעם דבידו לגרשה ותיפ"ל מטעם יכיר, ולפמ"ש א"ש דהיכא דלא מוחזק וגם ל"ש ממ"נ ליכא דין יכיר רק לירושה לחוד וכמש"ל. ושוב ראיתי בש"ש שם סוף הפרק שהקשה בעצמו מהרמב"ם פט"ו מאיס"ב הנ"ל דבאומרת שהולד ממזר והוא מודה הר"ז הולד ספק ממזר דכשם שזינתה עם זה כך זינתה עם אחר ולפי דבריו דמהימן על הולד מדין יכיר גם בכה"ג כיון דהוא מאמין לה שלא זינתה עם אחר לא חיישינן מאחר וכדמוכח מהרמב"ם פ"ג מיבום הנ"ל דמהימן ליורשו ולא חיישינן מאחר כנ"ל, ודחיק בש"ש לאוקמי דאיירי הכא שאינו מאמין לדברי' ע"ש וזה דוחק גדול, ואולם לפמ"ש א"ש דבאמת בהך דפט"ו אינו נאמן גם לענין הבן משום דל"ש הממ"נ וגם אינו מוחזק לאב, וכיון דליכא דין יכיר שוב חיישינן שמא זינתה עם אחר גם בשמאמין לדברי', ואפילו באומר שיודע בבירור שלא זינתה עם אחר לא מהימן.