אור ברסלב
אמרי משה סימן יא › ד)

אמרי משה· רבי משה סוקולובסקי

סימן יא · ד)

ג)

ואולם לענ"ד יש ראיה לדברי הריב"ש מדברי הרמב"ם בפט"ז מאיס"ב הי"ז שכתב ואם הכחישה הארוס ואמר מעולם לא באתי עלי' הרי הולד ממזר שאפילו הי' בחזקת בנו ואמר בני זה ממזר נאמן יעוי"ש והרי מפורש יוציא דאף בארוס שאין אנו מחזיקים אותו לאביו, נאמן לפוסלו שהוא ממזר, וע"כ דהטעם הוא משום ממ"נ דאם נחזיק אותו שהוא כשר ע"כ צריכים אנו לומר שהוא אביו ומארוס הוא, וכיון שאומרים אנו שהוא אביו הרי לאב יש נאמנות לפוסלו ולומר שאיננו בני וממזר הוא, ואמנם זה תליא בפי' הסוגיא בכתובות (דף י"ד) בעובדא דארוס וארוסתו דאמרינן חדא דהא קמודי ועוד הא אמר שמואל הלכה כר"ג דנאמנת, דהרמב"ם הנ"ל ע"כ דמפרש דהאי ועוד לא איירי במכחיש דבזה הרי פסק הרמב"ם דהאב נאמן והוי ממזר ודאי והיינו ע"כ מדין יכיר וכמתבאר מלשונו, אבל התוס' רי"ד מפרשים דהאי ועוד אף במכחיש היא נאמנת לר"ג וע"כ דאיירי להכשיר הולד, דלגבי עצמו הא שויא אנפשי' חד"א, וע"כ דס"ל דבכה"ג ליכא דין יכיר שיהי' האב נאמן לפוסלו, דאז לא הי' מועיל ברי דידה גם לר"ג וכמו בכ"ד דהאב נאמן לפוסלו אינו מועיל הכחשת האם גם לר"ג, והיינו משום דס"ל דאף היכא דשייך הממ"נ כמו הכא ג"כ לא מהימן ודוקא היכא דהוחזק לאב נאמן מדין יכיר וזה הוא כדעת התשב"ן הנ"ל וכמש"ל וכן נראה מהתוס' שם בד"ה חדא, שכתבו דיש לפרש כפשוטו ועוד דאף שאינו מודה ולא במכחיש דלאו מיני' דבהא לא מכשיר ר"ג דהוי ברי וברי כדאמרי' ברפ"ב ע"ש, ומדוע לא הקשו בפשוט יותר דלהימן האב מדין יכיר ומוכח דהתוס' ס"ל ג"כ דל"ש בזה דין יכיר כדעת התוס' רי"ד הנ"ל והרי"ד לא חש לקושית התוס' דבברי וברי מודה ר"ג כדאמרי' ברפ"ב דשם קאי לענין כתובה שאומרת בתולה נשאתני והוא אומר אלמנה נשאתיך, וע"ז אמרינן דמודה ר"ג בברי וברי שאין יכולה להוציא ממון מחזקתו אבל להכשיר הולד שפיר לר"ג נאמנת גם בברי וברי, וכמ"ש שם הרי"ד דכשם שנאמנת שלא להוציאה מבעלה ה"נ נאמנת שלא לפסול הולד מלבוא בקהל ע"ש, והרא"ש שם הקשה באמת דל"ל דאיירי במכחיש ואומר דלאו מיני' דהרי קי"ל דאם אמר על אחד מבניו שהוא ממזר נאמן וכ"ש על עובר זה, והיינו כהרמב"ם דיש בזה דין יכיר אף שאין מוחזק לאב, וע"כ דהיינו משום די"ל ממ"נ כנ"ל, וכדעת הריב"ש, והנה בהא דאמרי' שם חדא דקמודי יש להבין דמאי עדיפותא כשמודי לר"י דס"ל דהיא אינה נאמנת וע"כ דמקריא דבר שבערוה ולא מהני חזקת כשרת וצדקת וא"כ מאי מהני כשמודה, ובנמ"י פ' אלמנ'. בשם הריטב"א דגם כשהיא אומרת שאינה מהארוס והארוס אומר שממנו, י"א דמהימן מדין יכיר דאם מהימן לפוסלו כ"ש דמהימן להכשיר ובא"מ כתב דזה כדעת הרמב"ם פ"ג מיבום הנ"ל דמהימן אף כשאין מוחזק לאב ע"ש, ואולם לפמ"ש בכה"ג י"ל דאף להרמב"ם לא מהימן דדוקא לענין ירושה מהימן כשאומר שהוא בנו כשאינו מוחזק לאב אבל לשאר דברים לא מהימן רק היכא די"ל ממ"נ, והיינו בארוס כשאומר שאינו בנו די"ל ממ"נ כנ"ל, אבל כשאומר הארוס שממנו אין כאן ממ"נ, י"ל דלהרמב"ם לא מהימן, ושיטת הנמ"י צ"ע לכאורה דודאי יודה למה ש"ל דאם אומר על איש דעלמא שממנו הוא וממזר הוא שבא על הערוה או שאומר שכהן הוא וממנו הוא לא מהימן ואולם י"ל בדעת הנמ"י דהכא בארוס כיון דבחד צד בשאומר שאינו בנו ע"כ דמהימן משום די"ל הממ"נ, וע"כ גם כשאומר שממנו הוא מהימן דבכל צד האמינתו תורה, ואם מהימן לפוסלו נאמן גם להכשירו אבל היכא דל"ש כלל ממ"נ וגם לא הוחזק גם להנמ"י לא מהימן.

תוכן העניינים

אמרי משה

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה