אמרי משה· רבי משה סוקולובסקי
סימן ט · ה)
והנה עוד י"ל בכונת התוס' הנ"ל כמו שהערני קצת הג"ר הענאך שליט"א מפה דבקדושי חוץ מה שתופס קדושי השני הוא לא על הצד שקידש הראשון רק על הצד ששייר הראשון לגבי השני, וע"כ לא פטרה צרתה דערוה א"פ רק אם הערוה הוא על הא"א שנופלת ליבום, אבל הכא הערוה דאשת איש הוא אינו על הצד שנופלת ליבום, וע"כ מקרי כצ"ע שלא במקום מצוה, ואך גם לפ"ז יקשה מה שהקשינו דמשכחת שהאח קידש מקודם חוץ מהנכרי ואח"כ קידש הנכרי דאז הרי היא נופלת כולה ליבום ויש בה צד אשת איש מהנכרי לפטור צרתה, ואולי גם בזה י"ל דאין פוטרת צרתה כיון דהערוה של הנכרי אינה על כל הצד שנופלת ליבום, רק על הצד ששייר הראשון לגבי', ובאמת לכאור' ראי' להנ"ל דהרי קשה לשיטת רש"י דכל דלא תפסי קידושין גם אח"כ פקעי הקדושין וא"כ בקידש חוץ משמעון ואח"כ קידש שמעון סתם דנאסרה על ראובן וא"כ נימא דפקעי קדושי ראובן, ואיך הוי אב"מ, וכבר מפורסם קושיא זו, ואולם להנ"ל ניחא, דעל הצד קדושין של ראובן באמת אינו חל קדושי שמעון, ורק על הצד ששייר לגבי השני, וע"כ אינו שייך להפקיע קדושי ראובן משום שנעשית א"א בצד ששייר, ועפ"ז יתיישב ג"כ קושית הרשב"א הנ"ל דתיפ"ל דנאסרה בשעת נפילה משום קדושי שמעון, דהרי קדושי שמעון אינו על הצד שנופלת מחמת ראובן, ואם נימא דבכ"ז כיון דעכ"פ נאסרה לייבם מכח שמעון מקרי נאסרה בשעת נפילה וחל עלה איסור דא"א של ראובן, א"כ הדרא קושית התוס' לדוכתי' דלתני אשת איש שפוטרת צרתה כיון דעכ"פ אסורה להתייבם משום א"א של הנכרי שוב נאסרה בשעת נפילה וחל עלה אשת אח ותפטור צרתה משום אשת אח, ועיין במש"ל בריש סימן ז' ואי משום דא"א מנפילה זו א"פ א"כ גם היא עצמה לא תפטר ול"ק קושית הרשב"א, ובאמת ברשב"א מתבאר כן דבקדושי חוץ חל קדושי השני על צד שלא חל קדושי הראשון.
ובא"מ ראיתי שמתרץ קושית הרשב"א הנ"ל עפמ"ש התוס' ריש מכילתין דנדה אינה פטורה מחליצה משום דאסורה לכ"ע וה"נ אשת איש אסורה לכ"ע ע"ש, ותמוה לענ"ד דהא לבד איסור דאשת איש הרי היא אסורה משום אשת אח, וערוה דאשת אח בודאי פוטר ואף שהיא אסורה לכ"ע משום אשת איש, מ"מ הערוה דאשת אח פוטר וכמו בערוה שנפלה כשהיא נדה דאף שאסורה לכ"ע משום נדה מ"מ הערוה בודאי דפוטר, וה"נ הערוה דאשת אח פוטר.
והנה באמת מדברי הרשב"א מבואר כמש"ל דבקדושי חוץ נופלת ליבום דהרי הקשה שם עוד לבד הקושיא הנ"ל שנאסרה בשעת נפילה וז"ל דבר מן דין אסורה ללוי משום דכי מיית ראובן לא נפלה ללוי אלא פלגא וכל יבמה שאינה כולה לפני יבם הצד שאינה זקוק ליבום הרי היא כערוה שאינה יכולה להתיבם והוה לה כצרת ערוה וערוה פוטרת צרתה ואפי' מת לי' ראובן אסורה לשמעון מהאי טעמא כדאיתא בירושלמי עכ"ד, ומוכח מזה דאע"פ שקידשה ראובן חוץ משמעון מ"מ על צד שהיא קנוי' לראובן היא זקוקה לשמעון אעפ"י שראובן קידש חוץ משמעון.