אמרי משה· רבי משה סוקולובסקי
סימן ח · יז)
עוד י"ל בישוב הרמב"ם הנ"ל דהנה בהא דש"י שקידש אחיו אחותה דצריך להמתין וגם צריכה חליצה כשמת אחיו ותמהו הראשונים דמדוע הערוה אין מפקיע הזיקה, ולזה י"ל דס"ל להרמב"ם דכל ערוה שאפשר אח"כ להיות מותרת כמו אחות אשה שאם תמות אחותה תהי' מותרת ותצטרך אח"כ חליצה בכה"ג גזרו חז"ל דגם בשעה שהיא ערוה צריכה חליצה, ובדיוק תנן דוקא בשקידש אחותה, אבל חם קידש אמה או בתה דאז באמת א"צ חליצה וא"צ להמתין, ושו"ר בנב"ש שכתב ג"כ דדוקא בקידש אחותה אבל לא במקדש אמה ובתה, ומצאתי ראי' לזה בתוספת' (פ"ו) בהך דש"י שקידש אחותה שהוסיף וכן כשקידשה עצמה צריכה חליצה, ומדלא הוסיף רק אשת איש דג"כ יש לה היתר ע"י גירושין, מתבאר דהערוה שאין לה היתר באמת א"צ חליצה, ואולם בשנתקדשה היבמה צריכה חליצה מה"ת וכמ"ש התוס' (ד' ט"ז) אבל בשקידש אחותה רק מדרבנן צריכה חליצה, וזה דלא כהנב"ש דנתבאר מדבריו דגם בקידש אחותה צריכה חליצה מה"ת, דקשה ע"ז מנשא מת ומת וכו' וכן ממה דאמרי' אדמייבם חד מיית אידך וקמבטל מצות יבמין, ועיין במ"ש בסי' הקודם (אות ל"א) בשם המאירי דס"ל ג"כ דמה"ת צריכה חליצה למ"ד יש זיקה והסוגיות הנ"ל אזלי למ"ד א"ז, אך המאירי יחידאי בזה וגם מה שכתב הנב"ש לתרץ בזה הא דר"ג ס"ל דמקדש אחות יבמתו נפטרה יבמה והלכה לה משום דס"ל כר"א דאמר דכשנאסרה שעה אחת אסורה עולמית ולפ"ז גם כשתמות אחותה אין לה היתר ולכן פטורה מחליצה, הוא תמוה לענ"ד דהרי בברייתא דר"א דס"ל דאסורה עולמית תני נמי דצריכה חליצה, ואולי י"ל דגם לר"א דס"ל דאסורה עולמית הוא רק מדרבנן ומה"ט צריכה חליצה, ובזה הי' ניחא מה שהקשה בק"א על התוס' (בדף ט"ז) שכתבו דלכן כשנתקדשה היבמה אין מפקיע הזיקה משום דאפשר לתקן ע"י גירושין שתתייבם והרי שם קאי לשמואל דס"ל דאסורה עולמית, ואולם אי נימא דהוא מדרבנן ניחא, ואולם בלא"ה לק"מ לענ"ד דכונת התוס' דכיון דאפשר לתקן ע"י גירושין ערוה כזו לא מקרי כלל נאסרה וגם בשעה שהיא מקודשת צריכה חליצה משום דבידו לגרשה ושמואל ל"ק דאסורה עולמית רק אם בשעה שנאסרה פטורה מחליצה וחל עלי' איסור דא"א וע"כ אסורה עולמית דשוב לא פקע הא"א גם כשהותר' וכמ"ש (בסי' ה') ויתישב ג"כ מה שהקשה בס' אחיעזר ממה דאמרי' (בד' צ"ב) דאם הי' יבמה ישראל נותן לה השני גט והותרה לו גם להתייבם והרי דשם קאי לשמואל דס"ל דאסורה עולמית, ולפמ"ש ניחא דלא מקרי נאסרה כלל וכנ"ל ומה שהוכיח דלמ"ד דאסורה עולמית ע"כ דליכא אז איסור אשת אח מדתניא שם ר"א אומר מתה אשתו אותה יבמה חולצת ומדבעי חליצה ע"כ דליכא א"א רק איסור דלא יבנה, ואינו מובן לענ"ד דהא גם בחיי אשתו תנן במתני' דיוציא את אשתו בגט וא"א בחליצה אף שאז היא ערוה. וע"כ הוא מדרבנן, ואך יש להעמיד ראיתו להרשב"א שכתב הטעם דצריכה חליצ' משום שהיא מעוכבת להנשא בשבילה, וא"כ כשמתה אשתו דל"ש ה"ט לא היתה צריכה חליצה וכמו שכ' הרשב"א דבכנס דא"צ להמתין א"צ חליצה וכן לרבנן דריב"ב דא"צ להמתין א"צ חליצה וכנ"ל בסימן הקודם אות ל"ב) ומזה מוכח דהא דאסורה עולמית היינו משום לא יבנה וליכא א"א, ואולם לפמ"ש התוס' בדף י"ח דלמ"ד, יש זיקה אין הקדושין מפקיע הזיקה והיינו דערוה אין מפקיע קנין הזיקה גם מכאן ולהבא וכמ"ש באות הנ"ל שפיר י"ל דאסורה עולמית משום איסור א"א וכמ"ש (בסי' ה') דכשנאסרה חל ג"כ איסור דא"א ול"פ אח"כ ולפ"ז י"ל דבזה הסברא פליג ר"ג וס"ל דאסורה עולמית משום דלא פקע הא"א שהיה בשעה שנאסרה וכמ"ש בסימן ה' (אות ח') ול"ש הטעם שכתבנו דלהכי צריכה חליצה משום דהוי ערוה החוזרת להתירה ודמי למקדש אמה או בתה דא"צ חליצה וא"צ להמתין.