אמרי משה· רבי משה סוקולובסקי
סימן ח · טז)
ואולם ק"ל על הכלל שכתבנו דאף במקום דאין היבום מועיל להפקיע הזיקה וכמו בביאה פסולה מ"מ לגבי אחיו נפקע הזיקה מדין ערוה, א"כ הא דתנן בס"פ הא"ר והובא בפר"ג דב"ט שבא על יבמתו ואח"כ בא אחיו ב"ט פוסל ע"י דהוי כמאמר אחר מאמר, והרי לשיטת רש"י דב"ט קנה מה"ת ורק דרבנן גרעו קנינו שלא יפטור בביאתו ויהיה רק כמאמר. אבל הקנין שהוא מה"ת לא הפקיעו, וא"כ אמאי פוסל השני בביאתו דהא לגבי השני נפקע הזיקה גם מדרבנן מדין ערוה דלת הפקיעו הקנין שהוא מה"ת וכמו שהוכחנו (באות י"א) מהרמב"ם לענין ביאה פסולה דאין האחים פוסלים את היבמה ע"י מאמר עיי"ש, ואולי י"ל כיון דב"ט נתמעט ממיתה בקדושין (ד' י"ט) ה"נ נתמעט מכרת וכמ"ש (בסי' ו' אות י' וי"א) וע"כ לא נפטרה לגבי האחים מדין ערוה ולכן אוסר השני בביאתו על הראשון.
ואך לפ"ז יקשה בהא דפליג ר"ש דאינו פוסל וכמפורש בפר"ג דאם ביאת ראשון ביאה ביאת שני אינו ביאה, דהרי שפיר תפסי גם קדושי שני כיון דאין בו כרת, ואף דלשיטת רש"י כבר נפקעה הזיקה ושוב אינה יבמה וקדושין דעלמא ל"מ בקטן, אבל יקשה מזה על הנו"ב והא"מ (בסי' מ"ג) שחידשו דקדושי ביאה מהני בקטן משום דהוי דעת אחרת מקנה, והביאו הירושלמי דר"פ הרש המובא ברשב"א שם הדא דתימא שקידשה בכסף אבל קידש בביאה קדושי מעשה וגירושין אינו כלום, ובס' נח"י האריך בזה והקשה על הירושלמי הנ"ל מכל ביאת ב"ט דהוי רק מדרבנן לכמה שיטות אף דהוי קדושי ביאה וכתב דביבמה דמהני בע"כ ל"ש למקני משום דאח"מ, והטעם בירושלמי משום דעת אחרת מקנה וכמ"ש הא"מ וביבמה דא"צ דעתה ל"ש דאח"מ, ובזה ישב כמה קושיות על הירושלמי ע"ש, ולפ"ז דקדושי ביאה מהני בקטן א"כ יפסול השני על הראשון לפי"מ דקיי"ל כר"י דבין הוא ובין האחין אין חייבין על החלוצה ועל הצרה כרת והוא הדין נמי אם פקע הזיקה ע"י היבום של ב"ט אין בהם א"א של המת משום דשליחותייהו קעביד, ואם אין כרת ע"י האישות של הב"ט הרי תפסי קדושי השני ג"כ ואוסר על הראשון, ואולם באמת לק"מ לפמ"ש התוס' בפר"ג שם דע"כ איירי בקטנה או בע"כ דאל"כ ליתסר מטעם סוטה, ולפי זה בכה"ג ל"מ אף להנו"ב דלא הוי דאח"מ, ואולם ברמב"ן כתב דאיירי בקטנה שנתקדשה ע"י אבי' שמסרה לביאה ומשום דס"ל דביאת ב"ט ל"מ בע"כ כמו במאמר, ולפ"ז שפיר הוי דאח"מ ע"י אבי' והעירונו מבה"י לישב דכיון דהכא לא הוי שום זכות בקדושין של שני דאסורה עליו ובכה"ג ל"מ דאח"מ לפמ"ש המרי'"ט והקצות דדאח"מ הוא מדין זכי' ובלא"ה כבר הבאתי (בסי' כ"ה אות כ"א) דדברי הנו"ב והא"מ דתלו דין זה במחלוקת רש"י ותוס' אי הפקר מקרי דאח"מ הוא תמוה ע"ש ועכ"פ על העונג יו"ט המובא (בסימן ו') שחידש דגם לרש"י דקנה מה"ת בכ"ז אינו פוטר מזיקתה משום דלאו בר הקמת שם הוא קשה טובא דא"כ אמאי לא קנה גם השני בביאתו כיון דהיא זקוקה עדיין ויש עלי' דין יבמה לקנות אף בע"כ ובקטנה, ואם כן אמאי לא פסלה ע"י השני, דאף שנתקדשה לראשון מ"מ יתפסו קדושי שני כיון דנתמעט ממיתה וגם כרת ליכא כמ"ש בעצמו, ודוחק לומר דעל צד הקנין שיש ביבמה כבר קנה הראשון ותו ל"ק השני וכבר כתבתי שם (באות ה') דבל"ז דבריו תמוהין דלקנות בלא קיום המצוה לפוטרה מזיקתה ליכא כלל הדין דמהני בע"כ ושניהם שוגגין וא"כ מהכ"ת יועיל הקנין של הב"ט וכמו דל"מ קדושי קטן בעלמא.