אור ברסלב
אמרי משה סימן ח › ז)

אמרי משה· רבי משה סוקולובסקי

סימן ח · ז)

ו)

ואולם יש לחקור אם ע"י זיקה ככנוסה יש בה כרת שתקרא ערוה לפטור מזיקה הראשונה, דמיתה ודאי ליכא משום זיקה כמ"ש התוס' (בד' כ"ט) ד"ה כגון. וכמו במאמר לב"ש דמבואר בנדרים דאין חייבין סקילה, ואולם יש להסתפק אם יש כרת ע"י הזיקה ככנוסה משום אשת איש או משום אשת אח, והנה בהמאירי המובא בסימן הקודם (אות ל"א) דאף דזיקה מה"ת בכ"ז ליכא כרת ותפסי קדושין באחות הזקוקה, ואולם ברשב"א (דף מ"א) באמצע דבריו הארוכים על קושית התוס' בש"י שקידש אחיו אחותה דאמאי אין הקדושין מפקיע הזיקה כתב ויש מתרצים דלמ"ד יש זיקה שתיהן כמקודשות לו וכשמקדש אחותה איך תוציא מקודשת זו למקודשת ראשונה דמאי אולמי' דבתרייתא מקמייתא אבל בכנס אין בדין שתוציא המקודשת אחרי שכנס, ואין מחוור בעיני דאי ס"ל לריב"ב דזיקה מה"ת ובמקודשת פטורה היא אצלו משעת נפילה א"כ לא יהיו קדושין תופסין באחותה [ויקשה אמאי בכנס אינו מוציא] ואי זיקה לאו דאורייתא א"כ למה אין קדושין גמורין דאחותה דוחין אותה כמו שהנשואין דוחה וכו' עכ"ל [וכונתו במ"ש דפטורה היא אצלו משעת נפילה היינו דאם זיקה הוא קנין מה"ת ע"כ נ"ל דערוה לאחר נפילה עוקר הזיקה למפרע וכמו יבום וחליצה דאל"כ עדיין היתה המקודשת אסורה משום הכניסה דמעיקרא וכאחות גרושתו וכמ"ש בסי' הקודם (אות ל') או דכונתם דגם מכאן ולהבא א"א להפקיע קנין הזיקה דעל קנין הזיקה דנעשית כמקודשת לו ל"ש לפטור היבמה משום דנעשית ערוה אחר כך דמאי אולמא דבתרייתא מקמייתא, ורק ע"י יבום וחליצה נעקר למפרע הזיקה וממילא נעקר גם קנין הזיקה וכמ"ש בכונת המאירי (באות ל"א) ועכ"פ מבואר מהרשב"א דאם זיקה מה"ת אין קדושין תופסין באחותה וע"כ דאיכא גם כרת ע"י הזיקה ודלא כמ"ש המאירי הנ"ל, ואולם יש להקשות למאירי דא"כ איך אמרי' (בד' י"ט) ואס"ד קסבר ר"ש זיקה ככנוסה לייבם לקמייתא ותפטר אידך, דחזינן דאחותה נפטרת משום אח"א גם מחליצה, וע"כ דהיא ערוה שיש בה כרת, וא"ל דאחרי שייבם היא נפטרת דאיך רשאי לייבמה והיא אח"ז מה"ת, וא"ל כיון דעכ"פ השני' אסורה מה"ת משום אח"ז שוב אין בה הדין דזיקה ככנוסה ומש"ה מותר לייבם הראשונה וכעין מ"ש התוס' (בד' כ"ט) ליישב פרש"י דהא דתצא משום אחותה היינו אחר שיבעול בעלת מאמר, דהרי מבואר במשנה (דף כ') דאף בח"ע שאין מתייבמת מה"ת מ"מ כיון דאיכא זיקה לחליצה ג"כ אמרי' דזיקה ככנוסה לאסור אחותה כנ"ל (באות כ"ח) והתוס' (בד' כ"ט) הנ"ל קיימי לשיטתם דזיקה רק מדרבנן וע"ז מהני המאמר שהוא מדרבנן לב"ש לפרש"י לדחות אחותה שלא נאסור לייבם משום אח"ז, אבל להמאירי דאח"ז אסורה מה"ת ודאי אין רשאי לייבם אי נימא דהשני' זקוקה לחליצה, וע"כ דע"י זיקת הראשונה לחוד גם קודם שייבם נפטרה השני' גם מחליצה, ועוד מבואר שם דגם צרת השני' פטורה ואם אינה פוטרת רק ע"י היבום הא הוי ערוה לאח"מ וא"פ צרתה, וע"כ דע"י הזיקה לחוד נפטרת מיד בשעת נפילה וע"כ איכא כרת, ונראה לומר דלר"ש דזיקה ככנוסה גם המאירי יודה דאיכא כרת ורק לשאר תנאי ואמוראי דסברי יש זיקה אף דג"כ הוא מה"ת לשטתי' מ"מ ליכא כרת, והכריחו לזה מקושית הרשב"א דאל"כ איך תפסי קדושי אחותה לריב"ב, עוד י"ל דגם אי ליכא כרת ע"י זיקה גם לר"ש מ"מ נפטרה אחותה משום אחות אשה דטומאה כתיב בה דגם ע"י זיקה מקרי אחות אשה וכמו בסוטה אף דתפסי קדושין פטורה מחליצה משום דטומאה כתיב בה [וברמב"ן (דף כ"ח) בהא דפריך אלא שני יאמר חבראי שני' ייבם ואנא ראשונה וכתב ע"ז הרמב"ן ומהא שמעינן נמי דזיקה דרבנן דאי דאורייתא יבום דקמא לא פטר דהא צרת ערוה היא ואכתי רמיא זיקה אשני וכו' וראיתי כעת לאחד מחכמי זמנינו שנתקשה טובה בדברי הרמב"ן דאף אי זיקה דאורייתא מ"מ תפסי קדושין באחות זקוקה לכ"ע וכדמוכח מריב"ב בש"י שקידש אחיו אחותה, אף דס"ל יש זיקה מ"מ תפסי קדושי אחותה ע"ש, ולענ"ד הרי הרשב"א הנ"ל הקשה כן באמת דאם ריב"ב סובר דזיקה מה"ת לא יתפסו הקדושין באחותה. וחזינן דס"ל באמת כן דאם זיקה מה"ת לת"ק באחותה. ומשום דאיכא כרת ג"כ, וע"כ הקשה הרמב"ן שפיר דא"כ לא יהני ג"כ היבום של השני' דכל דלת"ק גם היבום לא מועיל, והא דלא הוכיח הרמב"ן מהא דתפסי קדושי אחותה וכמו שהקשה הרשב"א, משום די"ל דריבב"ב סובר דזיקה דרבנן דע"כ גם להסוברים דזיקה מה"ת מ"מ יש סוברים דזיקה דרבנן וכמבואר (בדף כ"ז) וכמ"ש הרמב"ן שם דהך מימרא דרב לדברי האומר יש זיקה והיינו דאמרי' אבל הכא זיקה דרבנן ע"ש, וא"כ י"ל דגם ריב"ב ס"ל כן, וע"כ הקשה מסתמא דגמ' דמקשי על ר"י דלימא חבראי שני' ייבם וכו' ודילמא ס"ל לר"י דיש זיקה מה"ת ואיכא כרת ג"כ ולכן לא מהני היבום, ומזה הוכיח דכל הני דס"ל יש זיקה הוא מדרבנן, ורק ר"ש ס"ל דזיקה מה"ת אליבא דר' אושעיא ולית דחש להא דר"ש כמ"ש הרשב"א וע"כ פריך שפיר לר"י]. והרמב"ן בדף הקודם כתב מ"מ להאומר יש זיקה דרבנן היא שהרי חולצות ע"ש וע"כ אין כונתו להמשנה דר"פ ד"א דשם דהיבמים שנים ל"ש לפטור השני' מחליצה משום אח"ז, דע"כ אינה זקוקה לשניהם וספק הוא למי זקוקה וא"א לפוטרה, וע"כ כונת הרמב"ן להמשנה השני' בג' אחים דנופלת ליבם אחר ולרבנן דר"ש שתיהן חולצות ולפי"מ דמוקי הגמ' (ד' י"ט) דאיירי בנפלו בזאח"ז, וא"כ השני' תפטר משום אח"א אי זיקה מה"ת והראשונה תתייבם ובמאירי כתב על המשנה הנ"ל דג' אחין דלהכי לא נפטרה השני' משום שאין הזיקה ככנוסה גמורה ליפטר חברתה בלא כלום, והיינו כשיטתי' דאף דזיקה מה"ת מ"מ תפסי קדושין באח"ז וע"כ לא נפטרה, ורק לר"ש דזיקה ככנוסה אמרי' שם דהשני' פטורה, אבל להרמב"ן לא ס"ל לחלק בזה דאם זיקה מה"ת לא תפסי קדושין ג"כ, וע"כ הוכיח מזה דזיקה דרבנן, ובאמת יש להוכיח ג"כ מר"י דאמר מתה שני' מותר בראשונה, ואם זיקה מה"ת גם בלא מתה תשתרי הראשונה שהשני' אינה זקוקה כלל. ואך ניחא לי' להרמב"ן להקשות מסתמא למתני' ועכ"פ נתבאר דלר"ש דזיקה ככנוסה יש כרת באחז"ק וה"ה לענין אחיו נעשה אשת אח ע"י הזיקה וא"ש מש"ל.

תוכן העניינים

אמרי משה

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה