אמרי משה· רבי משה סוקולובסקי
סימן ח · ו)
לכאורה יש לפקפק ע"ז דהרי אנן לר"ש קיימינן, ולר"ש הרי
ס"ל דאין איסור חל על איסור אף בב"א, וחל רק החמור וכמ"ש התוס' וא"כ באשת אח ואשת איש חל רק איסור אשת איש ולא אשת אח, ואשת איש אינו מפקיע הזיקה וכמ"ש התוס' (בדף ט"ז) ורק משום אשת אח בעינן להפקיע, והרי אין חל כלל אשת אח לגבי אשת איש, וא"כ לא נפטרה זיקת הראשון ע"י ערוה של זיקת השני דהרי אין חל איסור דאשת אח כ"ז שהשני חי משום איסור אשת איש, וכשמת דפקע האיסור דאשת איש, הרי אז גם האשת אח פקע דהרי נופלת עתה ליבום, ואולם י"ל לפמ"ש התוס' בתירוצם הראשון דהא דאשת איש אין מפקיע הזיקה משום דאפשר לתקן ע"י גירושין שתתייבם, אבל הכא ע"י שנעשית ערוה של אשת איש ע"י הזיקה ככנוסה ל"ש דאפשר לתקן ע"י גירושין דלבד דעל הזיקה לחוד ל"ש גירושין אך אף כשייבם ויגרש תהי' אסורה לאחיו משום גרושת אחיו ובכה"ג שפיר האשת איש פוטר, ואף לתירוצם השני דלא תהי לאיש זר משמע דאף ע"י קדושין לא תהי' לאיש זר, י"ל דל"ש זה לגבי האח דלא מקרי איש זר, וע"כ פוטר האשת איש ג"כ [ואולם להתוס' דפליגי על הרשב"א, וס"ל דכשהותרה חוזרת לזיקתה קשה, א"כ כשמת השני חוזרת לזיקת הראשון ג"כ, וזיקת הראשון איך תפטר ע"י יבום חברתה שמבית השני, ואולי אפ"ל עפמ"ש התוס' (בד' י"א) דלר"ל כשמייבם לאחת קאי על הצרה בכרת, וע"כ נפטרה הבעלת מאמר ע"י יבום חברתה משום ערוה דכיון דחשבינן לה כזקוקה להשני, והוי ע"י הך דזיקה ככנוסה כשתי יבמות מבית אחד, וע"כ כשמייבם להשני' הוי בכרת על צרתה, ושפיר נפטרה מזיקת הראשון ע"י ערוה של אשת אח משום זיקת השני כנ"ל, ואולם עדיין קשה איך קאמר דמייבם לאיזה שירצה הרי בעלת המאמר הוי אשת ב' מתים להתוס' דכשהותרה חוזרת לזיקתה, וגם זה דוחק גדול לאוקמי סוגית הש"ס דקאי לר"ל, וא"כ קשה ג"כ איך תפטר ע"י יבום שני' את בעלת המאמר וצע"ג].