אמרי משה· רבי משה סוקולובסקי
סימן ח · ד)
ואולם ק"ל טובא לשיטת התוס' דטעמא דר"ש דמאמר כיבוס, מהא דפריך שם השתא זיקה ומאמר מספ"ל לר"ש וכו' ומייתי ממתניתי' דאשת ב' מתים וקאמר ייבומי תרווייהו לא דלמא יש זיקה והוי ב"י מב"א יעו"ש, ומבואר דמספ"ל לר"ש דלמא ס"ל דזיקה מה"ת, דהא בעי למימר דמייבם חדא ולפטור אידך משום דיש זיקה והוי ב"י מב"א, וא"כ הוי אשת ב"מ, דמשום זיקה הוי אשת השני וגם זיקת הראשון לא נפקע עי"ז דזיקה ככנוסה, דהא ל"ד למאמר שכתבו התוס' דס"ל לר"ש דמאמר כיבוס ונפקע זיקת הראשון ע"י המאמר אבל עי"ז דזיקה ככנוסה ל"ש כלל דיופקע הזיקה, דלא עשה שום מעשה וזיקה בכדי לא פקע. וא"כ הוי אשת ב"מ, וא"ל דאי זיקה ככנוסה א"כ גם המאמר הוי כיבוס ומשום המאמר נפקע הזיקה דהא אין תלוי זב"ז. ואפשר דיש זיקה ומאמר ל"ק. ואולם לפימש"ל לישב תמיהת התוס' דטעמא דר"ש מדין ערוה שנעשית על אחיו ע"י המאמר ונפקע זיקת הראשון, ניחא שפיר הסוגיא דגם ע"י זיקה נעשית ערוה לאחיו השני ונפקע זיקת הראשון, ואף שאח"כ הותרה כשמת מ"מ אינה חוזרת לזיקתה הראשון וכמש"ל בשם הרשב"א ביבמה שהותרה דמותרת וליכא בה זיקה, אולם להתוס' דס"ל דלא כהרשב"א דהא דחוזרת להתירה היינו שחוזרת לזיקתה קשה ואולי י"ל עפמ"ש רש"י (ד' ל' ע"ב) ד"ה זו היא, דבזיקה לא גזרו על אב"מ ע"ש, ואף דרש"י קאי שם למאי דקי"ל דזיקה דרבנן, והוי רק אב"מ מדרבנן ולכן לא החמירו בזיקה, אבל הכא אליבא דר"ש קיימינן דזיקה מה"ת, מ"מ י"ל דס"ל להתוס' הכא, דעיקר איסור ב"מ הוי רק דרבנן, וע"כ לא גזרו בזיקה ובכ"ז צ"ע.