אמרי משה· רבי משה סוקולובסקי
סימן ח · ג)
ומקודם אמינא דהתוס' לשיטתם שנתבאר לעיל דפליגי על מה שחידש הרשב"א דהא דתחזור להתירה הראשון היינו לא מדין יבום רק כאשה דעלמא, ומשום דכיון דכבר נפקע הזיקה פ"א א"א שתחזור להיות זקוקה, ואולם התוס' פליגי על זה וס"ל דכל שנעשית ערוה לאחר נפילה ואח"כ הותרה חוזרת הזיקה למקומה וכמש"ל, ולפ"ז שפיר הקשו דא"ל דטעמא דר"ש מדין ערוה דהא אח"כ כשמת בעל המאמר הרי הותרה האשת אח, ושוב חוזרת גם הזיקה הראשונה והוי אב"מ. וע"כ דטעמא דר"ש משום דהמאמר מפקיע כיבוס, עוד יש להעמיד קושיתם הנ"ל גם להרשב"א הנ"ל, דאם נפרש מדין ערוה יקשה לשמואל ור"א דס"ל (בדף מ"א) דיבמה שהותרה ונאסרה אסורה עולמית, א"כ אמאי מתיר ר"ש הא נאסרה מדין ערוה בשעת המאמר ואף שאח"כ כשמת הותרה הערוה, הא ס"ל דאסורה לעולם, וא"כ יהי' ע"כ מוכח דר"ש ס"ל דחוזרת להתירה הראשון. וא"כ כדפריך שם הגמ' לרב דס"ל דמותרת מברייתא דג' אחים יעו"ש הו"ל לשנוי דס"ל כר"ש, אלא ע"כ מוכח דטעמא דר"ש משום דהמאמר כיבוס, אז ל"ש לאסור משום שנאסרה שעה אחת, וכמו דבכל יבום כשמת היבם מותרת לאח השלישי וכמו שמבואר בירושלמי דגם לר"ל דלאחר חליצה חייבין האחין עלי' בכרת אבל היבום מפקיע הא"א מכל האחין וכנתבאר (בסימן כ"ה).