אמרי משה· רבי משה סוקולובסקי
סימן ו · יד)
וראיתי במנ"ח שהתעורר ג"כ דלמ"ד מצות צריכות כונה הרי לא קיים המצוה בשניהם אנוסים, וכתב דבאמת צריך לבעול פעם שנית לקיים המצוה וגם בח"ל דמה"ת עדל"ת ורק הביאה הראשונה, ואם לא התכוין לשם מנוה בביאה הראשונה צריך לבעול ביאה שני' לקיים המצוה, ע"ש, והוא פלא לענ"ד דמה יוסיף בביאה השני' לקיום המצוה, אחרי דכבר נעשית כאשתו לכ"ד וסגי לה בגט, מה יפעול כשיבעול שנית לקיים המצוה דהרי כבר קנה אותה, וגם באמת נתקיים המצוה ג"כ כיין דעכ"פ קנה ופוטר הזיקה דסגי לה בגיטא כבר נתקיים המצוה כמש"ל.
והנה התוס' דהקשו דנדה תאסר ליבם אף שמטהרת אח"כ, ע"כ דכונתם דתפטור גם מחליצה ולחשבה בהדי ט"ו עריות דאל"כ ל"ש לאסור משום שנאסרה בשעת נפילה אסורה לעולם, דהיינו משום דחל עלה איסור א"א, אבל אי צריכה חליצה לא חל איסור א"א, וצריך להבין דהרי נדה תפסי קדושין וא"כ מהכ"ת תפטר מחליצה דהרי מבואר (בדף כ') דכל דתפסי קדושין צריכה חליצה, וצ"ל דכונתם משום דטומאה כתיב בה כעריות וכמו בסוטה דפטורה מחליצה מה"ט דטומאה אף דתפסי קדושין, או משום היקשא דר' יונה, ונדה נכתבה בפרשה דעריות, ולכן הקשו דתפטור גם מחליצה ובתירוצים שתירצו דשאני נדה דלבעלה נמי אסורה אין זה בגדר פירכא דהא אין משיבין על הקישא ורק דל"ש כלל לאסור ולמקרי' ערוה ליבם.