אמרי משה· רבי משה סוקולובסקי
סימן ו · יג)
ואולם בהא דפריך הגמ' שם אם בעלו אמאי קנו, עדין קשה מדוע לא יקנה בתורת יבום להפקיע הזיקה ג"כ, ובשלמא לפי"מ דס"ד דיבמתו אתו לח"ל דאינם עולים ליבום ניחא דפריך אם בעלו אמאי קנו כיון דבפירוש רבתה תורה דאינם עולים ליבום, גם בדיעבד לא יקנו, דנתמעטו לגמרי מיבום, ואין עלה זיקה רק לחליצה, אבל להמסקנא דמשום דאין עשה דוחה לתו"ע או משום דאפשר בחליצה לא דחי, קשה, מ"ט לא יקנה בדיעבד, ומש"כ השעה"מ דהקושיא מהא דמשמע אם בעלו קנו אפילו בביאת שוגג, וכן פוטרת צרתה, ג"כ קשה מדוע לא תפטרה גם צרתה וכן יקנה גם בביאת שוגג כמו כל יבמה, ובהא דפליגי שם בביאת כ"ג באלמנה אי פוטרת צרתה פרש"י שם דגם היא עצמה לא מיפטרא, ועיין רש"א ובב"ש, ומדברי הרמב"ם מבואר דדוקא צרתה אינה פוטרת, אבל היא עצמה מיפטרא ואינו מובן מאי נפ"מ בין היא וצרתה, ואם נחשב זה שאסור ליבם משום דחית עשה לביאה פסולה, הרי ביאה פסולה גם היא עצמה אינה נפטרת וכמבואר בפ' ר"ג, ובנ"ב בסוף מהד"ק נראה דמפרש הא דפריק דאם מה"ת ליבום לא רמיא אם בעלו אמאי קרי, היינו משום מצוה הבאה בעבירה, דכיון דלא דחי לא מקיים המצוה ע"ש שהאריך לישב בזה דברי הרמב"ם שמחלק בין א"ע דבדיעבד קנאה, ובל"ת ועשה גם בדיעבד ל"ק ע"ש, ואם כי דבריו ערבים, אבל לענ"ד לא שייך כאן מהב"ע דלכאורה נראה דכיון דמהני גם ביאת שוגג ואונס ואפילו שניהם אנוסים מהני לפוטרה בביאה זו לכ"ע, והא למ"ד דמצות צריכות כונה הרי לא מקיים המצוה ובפרט להסוברים דבמכוין בפירוש שלא לשם מנוה לכ"ע לא יצא, והכא במכוין לשם נוי, ואף במכוין בפירוש שלא לשם מצוה מ"מ קנה, וחזינן דאין קנין היבמה לפוטרה תלוי בקיום המצוה, וא"כ גם משום מהב"ע ל"ש כאן, שהרי התוס' ריש מכילתין והרא"ש הוכיחו מפסחים דגם בנדתה קנה ומקיים מצות יבום, ומשם מוכת דמקיים ג"כ המצוה ול"א דהוי מהב"ע, וע"כ צ"ל משום דאין זה מצוה חיובית כתפילין ושופר, ועיקר המצוה לסלקה ולפוטרה מזיקתה ע"י היבום או החליצה, וכיון דעכ"פ מיפטרי מזיקתה אף אם נימא שלא קיים המצוה וכנ"ל, א"כ ממילא דמקיים המצוה ג"כ כיון דעכ"פ מיפטרא מזיקתה.