אמרי משה· רבי משה סוקולובסקי
סימן ה · יח)
ובאמת לא אבין פשטות הדברים כיון דלר"ש כתבו התוס' דכמו דמפקיע איסור דא"א לגבי' דידי' ה"נ מפקיע לגבי אחיו הנולד, א"כ למה דוקא כשבא ומצאה בהיתר, וביותר תמוה לי דהרי לר' אושעי' מתיר ר"ש גם בלא יבום כלל וכדאמרי' (בדף י"ח ע"ב) א"נ בתרי ולא ייבם ולא מית, דאילו מת אף בלא יבום כלל מתיר ר"ש משום דזיקה ככנוסה וכמבואר ברש"י שם, ובזיקה מה שייך דמפקיע הא"א, וגם תמוה דהרי (בדף י) מתבאר דגם לאחר חליצה כשקדשה החולץ ואח"כ נולד האח מתיר ר"ש ובזה הרי ל"ש כלל דהקדושין של החולץ מפקיע הא"א של הראשון, וחזינן דעיקר טעמא של ר"ש הוא משום שלא מצא הנולד בזיקה הראשונה שלא הי' בעולמו דכבר החליצה הפקיע הזיקה, ובאמת צריך להבין דא"כ אף בנולד קודם שקידש ישתרי לר"ש ומדברי רש"י ותוס' שם מתבאר דדוקא שנולד אחר שקידש החולץ שרי לר"ש, ומשום שמצאה כשנולד בהיתר תחת אחיו שהוא בעולמו, ומה טעם יש בדבר להתיר לר"ל להאח שנולד יותר מהילודים מכבר דלר"ל האחין בכרת אחר החליצה משום דכבר נפקע הזיקה חוזר האיסור דא"א, או לפמ"ש להרמב"ם דנתברר דרק לו היתה זקוקה, וא"כ מאי עדיפותא להאח שנולד אח"כ משום שמצאה בהיתר ובגמ' (י"ט ע"ב) פריך מ"ט דרבנן ופרש"י דאסרי בויבם ואח"כ נולד הרי לא עמדה ע"ז בזיקת א"א שלה"ב מעולם, ומשמע דזה סברא פשוטה להתיר, ואינו מובן לענ"ד הסברא בזה וצ"ע וביאור רחב, ועוד ק"ל במה דמתיר ר' אושעיא אף בלא ייבם ומת כנ"ל והרי בזה נולד בזיקה הראשונה, דאף דזיקה ככנוסה, בכ"ז במאי נפקע זיקה הראשונה, וזה יתבאר אי"ה בסימנים הבאים.