אמרי משה· רבי משה סוקולובסקי
סימן ה · יג)
אולם קשה לי מהירושלמי הנ"ל דלאחר שימות יבמיך מקודשת, ומשום דכיון דלא הגיעה הזיקה לתכליתה נתברר למפרע שלא היתה זקוקה, א"כ קשה מ"ט דמ"ד דחוזרת להתירה, דע"כ להרשב"א הנ"ל ליכא עלה איסור א"א, גם בשעה שנאסרה משום אחות אשה וכנ"ל, ואיך אפשר זאת, דכיון שלא הגיעה הזיקה לתכליתה דהרי משום ערוה נפקע הזיקה, ונתברר שלא היתה זקוקה כלל, ואילו קדשה אחר היתה מקודשת כמו במת יבמיך דמקודשת להירושלמי, ואם כן מאי טעמא ליכא בה איסור אשת אח, ואיך אפשר שתהי' מותרת לאחיו לאחר שהותרה כיון דנתברר שלא היתה זקוקה כלל, וע"כ צ"ל דהא דחוזרת להתירה היינו שחוזרת לזיקתה לחליצה ויבום. ואף כי הגמ' דילן חולק על הירושלמי הזה וכנ"ל, מ"מ כיון דלהירושלמי מוכת דלמ"ד דחוזרת להתירה היינו שחוזרת לזיקתה, ולא אמרי' דאין זה דרכי נועם משום שכבר נפטרה פעם אחת, א"כ מנ"ל להרשב"א דהבבלי פליג ע"ז, אם לא דנדחוק להרשב"א דטעמא דמ"ד דס"ל דאסורה עולמית, היינו דס"ל כהירושלמי דכל דלא הגיעה הזיקה לתכליתה נתברר שלא היתה זקוקה ולא הותרה מעולם, ומה"ט ס"ל דאסורה עולמית, ומאן דס"ל דחוזרת להתירה לא ס"ל כהירושלמי ופליגי בזה גופא, והירושלמי דקידושין הנ"ל קאי למ"ד דאסורה עולמית, וצ"ע.