אמרי משה· רבי משה סוקולובסקי
סימן ה · יב)
ויוצא לנו נפ"מ לדינא בין הרמב"ם להתוס' כשנעשית ערוה לאחר מיתה, אי חייב ג"כ אז משום א"א, דלהתוס' חייב ג"כ משום א"א כיון דליכא זיקה ולהרמב"ם פטור משום א"א, לפי"מ דקי"ל דיבמה שהותרה נאסרה חוזרת להתירה וכו', ואף די"ל דגם להך מ"ד ס"ל כהחילוק שכתבנו לעיל אליבא דמ"ד דאסורה עולמית, דעכצ"ל דס"ל דיש איסור א"א דל"ד לאחר חליצה ומשום דשם הגיעה הזיקה לתכליתה, ולפ"ז י"ל דגם מ"ד דס"ל דחוזרת להתירה ס"ל כן. ורק דפליגי אי אח""כ כשהותרה וחוזרת לזיקתה ונפקע גם הא"א וכמו שמוכרחים לומר כן להתוס', מ"מ יותר נראה דלהרמב"ם פליגי בזה גופא אי גם בשעה שנאסרה חייב משום א"א, וכן מוכרחים אנו לפרש לשיטת הרשב"א דגם כשחוזרת להתירה ליכא זיקה ומותרת כאשה דעלמא, ואי נימא דבשעה שנאסרה הי' חייב ג"כ משום א"א, א"כ אח"כ כשהותרה במאי נפקע האיסור דא"א כיון דאין חוזרת לזיקתה, ועכצ"ל דהרשב"א ס"ל כהרמב"ם הנ"ל דהנפילה מתרת איסור א"א לעולם אף בליכא זיקה וכמש"ל, ואף בשעה שנאסרה ליכא א"א כנ"ל וע"כ כשהותרה הערוה מותרת כאשה דעלמא.