אמרי משה· רבי משה סוקולובסקי
סימן ה · יא)
והנראה דס"ל להך מ"ד דאף כשהיתה ערוה הי' עלי' איסור ארא מ"מ אח"כ כשהותרה הערוה נפקע ג"כ איסור א"א, ומשום דחוזרת לזיקתה והוי אז כנופלת מחדש ליבום ול"ש בזה כל יבמה שאין אני קורא בה בשעת נפילה וכו' דזה רק כשהיתה אסורה בשעת מיתה, דגזה"כ דכה"ג ליכא יבום, והרי היא כא"א שיש לה בנים, אבל כשהיתה מותרת בשעת מיתה וחל עלי' זיקת יבום שוב אף שנאסרה אח"כ וחל עלי' אז איסור דא"א מ"מ אח"כ כשהותרה חוזרת לזיקתה והותר תו האיסור דא"א, עוד י"ל דגם להתוס' ליכא איסור א"א בשעה שנאסרה, דדוקא לאחר חליצה ס"ל להתוס' דמסברא הי' בכרת, ומשום דלכתחילה הותרה הא"א רק עד החליצה, דזהו תכליתה, וכשנעשה בה תכליתה היתה חוזרת לאיסורה, אבל כשנעשית ערוה ועדיין לא הגיעה לתכליתה הרי היא בהתירה עדיין, ואף דליכא זיקה מ"מ אינו חייב משום אשת אח והיא סברא הפוכה ממשי"ל להרמב"ם, אך המחוור יותר דלהתוס' בשעה שנאסרה חייב גם משום א"א, ורק אח"כ כשהותרה נפקע גם הא"א וכמש"ל.